עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
מוסד הבוררות מהווה תחליף לניהול סכסוכים בבתי המשפט. יתרונו הוא בכך שהסכסוך מתנהל במסגרת שהצדדים בחרו בה מראש, במהירות וביעילות. חסרון שהתקיים בעבר מוסד זה - העדר אפשרות ערעור על פסק הבורר – תוקן לאחרונה בחוק הישראלי. מצד שני, ניהולה של בוררות כרוך בהוצאה כספית לא מבוטלת, דבר שאינו מתאים לכל סכסוך.
ככלל, כאשר קיים סעיף בוררות בין הצדדים, ובכל זאת הוגשה תביעה לבית המשפט, יעכב בית המשפט, לפי בקשת אחד הצדדים, את הדיון בתובענה, לצורך ניהול העיון בבוררות. בכל הנוגע לסכסוכים בינלאומיים מתנה סעיף 6 לחוק הבוררות את עיכוב ההליכים בכך שקיימת תניית בוררות בהסכם בין הצדדים, ובקיומה של אמנה בינלאומית "שישראל צד לה" אשר מורה על עיכוב ההליכים בבית המשפט, במקרה כזה.
אכן, מדינת ישראל חתומה על אמנת האו"ם בדבר הליכי בוררות בינלאומיים בעניינים מסחריים ("אמנת ניו-יורק") משנת 1958, המסדירה את אופן ניהול הבוררות, וקובעת בית היתר כי: The court of a contracting State, when seized of an action in a matter in respect of which the parties have made an agreement within the meaning of this article, shall, at he request of one of the parties, refer the parties to arbitration, unless it finds that the said agreement is null and void, inoperative or incapable of being performed.”.
לאחרונה, דן בית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשתה של יצרנית הרכב KIA לעכב הליכים בתביעה שהגישה כנגדה המפיצה בלעדית בישראל של מכונית KIA, בטענה כי קיימת תניית בוררות בהסכם ההפצה, לפיה כל סכסוך או מחלוקת שיתגלעו בין הצדדים תידון בהליך של בוררות בסיאול, קוריאה. בפסק הדין ניתנו כמה קביעות חשובות שראוי להכירן, ונדון בהן להלן.
המפיצה הישראלית תבעה את KIA בטענה כי יצרנית הרכב הפרה נגדה את הסכם ההפצה והשיווק של מכונית KIA בישראל בטרם פג תוקף ההסכם. המפיצה הישראלית טענה כי במקרה הנדון, לא חל הסכם הבוררות מכמה סיבות. כך, למשל, טענה המפיצה כי על פי הסכם הבוררות היה על הצדדים ליישב את הסכסוך לפני הפעלת הבוררות ולנהל מו"מ בתום לב, דבר שלא התקיים באותו ענין. בית המשפט דחה טענה זאת, שכן, להבנתו, לא מדובר בחובה פורמאלית המונעת את קידום הענין בבוררות ללא ניהול מו"מ מקדים.
עוד טענה המפיצה, שאמנת ניו יורק לא חלה בענייננו, שכן קוריאה - מדינת יצרנית הרכב - אינה צד לאמנה בענייננו מן הטעם שקוריאה אשררה את האמנה רק לגבי סכסוכים הנחשבים כמסחריים לפי הדין הקוריאני, ולא הוכח בענייננו על ידי KIA כי הסכסוך הנדון הינו מסחרי. בית המשפט דחה גם טענה זאת ופסק כי אמנת ניו יורק אכן חלה בעניינו, מן הטעם שמדינת ישראל הינה צד לאמנה ודי בכך כדי להחיל את האמנה גם אם קוריאה אינה צד לאמנה. עוד הוסיף בית המשפט, כי הסכסוך שלפנינו הינו לגבי הסכם הפצת מכוניות ומכירתן, שהינו הסכם בעל אופי מסחרי מובהק ולכן בענייננו קוריאה חתומה גם היא על האמנה.
שאלה נוספת שעלתה בפסק הדין שהינה בעלת חשיבות רבה היא תחולת הסכם בוררות על מי שאינו צד להסכם. במקרה דנן, חברת האם של המפיצה הישראלית (שהיא אינה צד להסכם הבוררות) תבעה גם היא את KIA. לטענת המפיצה הישראלית, העברת ההליך להליך בוררות, יביא לפיצול ההתדיינות המשפטית, וזאת מכיוון שיהיו דיונים כפולים בערכאות שונות, הן בבית המשפט הישראלי שינהל את תביעת חברת האם כנגד KIA, והן בהליך הבוררות בין המפיצה הישראלית ל - KIA. בית המשפט קבע כי הבסיס העובדתי לתביעה של חברת האם הינו אותו בסיס עובדתי עליו מבססת המפיצה הישראלית את תביעתה, ומצב זה יוצר זהות אינטרסים בין חברת האם למפיצה הישראלית.
הנה הקטע המרכזי בפסק הדין, שהינו חשוב לענייננו:
"ברור כי הבסיס העובדתי לתביעת הפיצויים של התובעת 2 (חברת האם) נגד הנתבעת (קאיה), הוא אותו בסיס עליו מבססת אף התובעת 1 (המפיצה) את תביעתה. לאמור: הפרת הסכם ההפצה שנחתם בינה לבין קאיה. בסיס עובדתי זהה כזה, עליו מבססות שתי התובעות – המשיבות את תביעותיהן נגד הנתבעת – המבקשת – יוצר, אף הוא ולמעשה, "זהות אינטרסים" בין השתיים. לשתיהן אינטרס משותף להוכיח את התנהגותה או התנהלותה המפירה (לטענתן) של קאיה כלפי המפיצה ואת הנזקים הכבדים שנגרמו לשתיהן כתוצאה מכך.
חברת האם טוענת הרי כי את השקעותיה הכבדות בהקמת המרכז הלוגיסטי למכוניות קאיה (לא רק עבורן, אלא אף עבור מכוניות אחרות אותן היא מיבאת) ביצעה, לאחר שהבינה, הניחה או הובטח לה, כי הסכם ההפצה, שאת המחלוקות לגבי יישומו הוסכם להעביר להכרעת בורר, יהיה "שנים ארוכות"... האינטרס, או הבסיס העובדתי, המשותף של תביעותיהן בולט, איפוא, לעין. הן חברת האם והן החברה המפיצה, שחתמה על ההסכם עם קאיה, מבקשות להוכיח תשתית עובדתית, או בסיס עובדתי זהה, על מנת להצביע על אחריותה של קאיה לנזקיהן, מכח עילות תביעה שונות של כל אחת מהן בנפרד, המבוססות כולן על עובדת הפרת ההסכם, כטענתן"
בנסיבות אלו, קבע בית המשפט שיש לראות הן במפיצה הישראלית והן את חברת האם, כקשורות יחד תחת תניית הסכם הבוררות.
לטעמנו, פסק הדין ממחיש מגמה ברורה ונכונה של בתי המשפט לכבד את הסכמי הצדדים ואת סעיפי הבוררות, ולצמצם את הפגיעה בהם ככל האפשר. סחר בינלאומי, המהווה מגדל בבל מעצם טיבעו, דורש וודאות, בטחון ויציבות, וכאשר הצדדים הסכימו להקנות וודאות ויציבות בכל הנוגע לאופן יישוב הסכסוכים ביניהם, לא בנקל יתערב בית המשפט בענין ויפגע בוודאות זאת.
(ת"א 2262/08 KIA MOTORS CORPORATION נ' קוריאה
מוטורס ישראל בע"מ, פסק דין מיום 24.5.09. )
עדכוני מכס ורגולציה
