גיל נדל משרד עורכי דין

 

לך לך - המצוות בפרשה: ברית מילה ומצוות המילה (התש"ע)

עוד בנושא
תולדות - עשרים שנים של עקרות (תשע"ח)
וירא - לא להיכנע לפרשנות הצינית (תשע"ח)
נח – המבורך, המתנדב והמצווה ועושה (תשע"ח)
בראשית – ריקוד עם הבורא (תשע"ז)
עוד בנושא
חיי שרה - המשפחה מתפרקת - חיי שרה (תשע"ו)
ויצא - מה ניתן לחדש בצילם של שני ענקים (תשע"ה)
וירא - הצדיקה מסדום (תשע"ה)
ויחי - המהלך להצלת משפחתו של יוסף (תשע"ג)
ויגש - סגירת המעגל של נכדי יהודה (תשעג)
מקץ - יוזמה ויצירת אינטרסים משותפים (תשע"ג)
וישב - חלום הכוכבים ופוסט-מודרניזם (תשע"ג)
וישלח - תחבולה מחוכמת בסוכות (תשע"ג)
ויצא - ויצא יעקב לדרך חדשה (תשע"ג)
תולדות - "ההעדפה הכואבת" (תשע"ג)
חיי שרה- לקרוא את הסיפור מהיציע, לשחק אותו במגרש (תשע"ג)
וירא - המאמין הגדול (תשע"ג)
לך לך - על מחיר הבחירה - רגע לפני הכניסה לסיפורי האבות (תשע"ג)
נח - מה קיבלנו מסיפור שילוח העורב והיונה? (תשע"ג)
בראשית - יחסים (תשע"ג)
ויחי- מה היה קורה אילולא תבונתו של יעקב? על פתרונו הטראגי של חלום הכוכבים (תשע"ב)
"ואת העם - העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו" -סקטוריאליזם, אימפריאליזם או פיזור
ויגש - ההחמצה הגדולה (תשע"ב)
מקץ - מציאת אינטרסים משותפים – שיעור בהמשכים (תשע"ב)
וישב - "התפוררות הנהגת דור ההמשך" (תשע"ב)
ויצא - הפרודיה על הברית שלא נכרתה (תשע"ב)
"על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה"
תולדות -"ויזרע יצחק... וימצא" (תשע"ב)
חיי שרה - המאמין הגדול (תשע"ב)
וירא - "אף על פי שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גבי המזבח"(תשע"ב)
לך לך - נדודים 2.0 – נסיונו של אברהם (תשע"ב)
נח - היציאה מהתיבה: המבוכה, והיוזמה שהצליחה (תשע"ב)
ויחי - מה באמת זעזע את יוסף בברכתו של יעקב לבני יוסף? (תשע"א)
ויגש - המונולוג שהתפצל – על נאומו של יהודה (תשע"א)
מקץ - "ואמר ראובן דבר סכלות שיעקב ימית בניו" – האומנם? (תשע"א)
וישב - "אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש" – האם האחים מכרו את יוסף? (תשע"א)
וישלח - תוצריה של דיפלומטיה זהירה או עוצמה כלכלית – על סיפור עזיבתו של עשו את ארץ כנען (תשע"א)
ויצא - "מעט ורעים היו ימי שני חיי" - (תשע"א)
תודלות - ברכות יצחק - כרוניקה של טעויות (תשע"א)
חיי שרה - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"(תשע"א)
וירא - הרהורים בעקבות הציוויים בספר בראשית: האם עדין נותר מקום לציווי פרטני של ה' אל האדם (תשע"א)
נח - המצוות בפרשה: על קרבנות ורגולציה (תשע"א)
בראשית - המצוות בפרשה: על ההבדל שבין עונשו של קין לעונשו של רוצח (תשע"א)
ויחי - המצוות בפרשה: על המצוות שבספר בראשית (תש"ע)
ויגש -המצוות בפרשה: "אל תירא מרדה מצרימה" (תש"ע)
מקץ - ניסי חנוכה – מהפרדה היסטורית להפרדה הלכתית (תש"ע)
וישב - המצוות בפרשה: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים" (תש"ע)
וישלח - המצוות בפרשה: טומאת עבודה זרה (תש"ע)
ויצא - המצוות בפרשה: הרחקה מהסכנה ושמירת הגוף (התש"ע)
תולדות - המצוות בפרשה: "מפני מה מדדו אותה – מפני המעשרות" (התש"ע)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מניעת נזקי שכנים (התש"ע)
וירא - המצוות בפרשה: ביקור חולים והכנסת אורחים – ביחד או לחוד? (התש"ע)
נח - המצוות בפרשה: פריה ורביה (סיום) - (התש"ע)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה ??? (התש"ע)
ויחי - המצוות בפרשה: כבוד הורים לאחר המוות ואיסור ניוול המת (התשס"ט)
ויגש - המצוות בפרשה: נקימה ומחילה (התשס"ט)
וישב - המצוות בפרשה: "יש עוון גדול מזה עד מאד... והוא לשון הרע" (התשס"ט)
וישלח - המצוות בפרשה: תיקון החברה (התשס"ט)
ויצא - המצוות בפרשה: "ואשה אל אחותה לא תיקח" - כיצד נשא יעקב שתי אחיות? (התשס"ט)
תולדות- המצוות בפרשה: "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו" (התשס"ט)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מקח וממכר של התורה וניהול חיי מסחר תקינים (התשס"ט)
וירא - המצוות בפרשה: "ארדה נא ואראה" – "שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה" (התשס"ט)
לך לך - המצוות בפרשה: "ובן שמונת ימים, יימול לכם כל זכר לדורותיכם" (התשס"ט)
נח - המצוות בפרשה: על שבע מצוות בני נח (התשס"ט)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה – מבחן התוצאה (התשס"ט)
ויחי - המצוות בפרשה: "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" – האם מצות אבלות מן התורה? (התשס"ח)
ויגש - המצוות בפרשה: כהנים ומקרקעין (התשס"ח)
מקץ - המצוות בפרשה: מה לחנוכה ולתרי"ג מצוות? (התשס"ח)
וישב - המצוות בפרשה: הודיה על נס פרטי (התשס"ח)
וישלח - המצוות בפרשה: גיד הנשה – מהיכן נאסר? (התשס"ח)
ויצא - המצוות בפרשה: חובת הפועל כלפי בעל הבית (התשס"ח)
תולדות - המצוות בפרשה: מעמד הבכור – פסיבי או אקטיבי? (התשס"ח)
חיי שרה - המצוות בפרשה: להישבע בשם ה' (התשס"ח)
וירא - המצוות בפרשה: בקור חולים - שתי גישות שונות (התשס"ח)
לך-לך - המצוות בפרשה: מצוות מילה אחת או מספר מצוות? (התשס"ח)
עוד בנושא

 
פרשתנו דנה בענין ברית המילה - "ויאמר אלהים אל אברהם... זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם... המול לכם כל זכר", וכוללת פירוט בנושאים כמו מועד המילה, את מי מלים (את הזכרים מזרע ישראל, וכן יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר), ועונש הכרת למי שלא ימול את בשר ערלתו.
בעבר (לך לך תשס"ח) דנו בשאלה כמה מצוות כלולות בענין המילה. הרמב"ם ורבים אחרים מנו מצווה אחת בלבד, אך היו כאלו שחלקו וסברו כי יש למנות שתי מצוות (מילת הבנים ומילת העבדים – רס"ג), או ארבע (למול עצמו, למול את בנו, למול עבד יליד בית, ולמול עבד מקנת כסף – ספק מצוות קטן).

הפעם נדון בשאלה עקרונית יותר – כיצד בכלל ניתן למנות את המילה כמצווה. השאלה היא זו: בעיקרו של דבר ברית המילה הינה ברית בין ה' לבין אברהם וזרעו לה': חלקו של ה' בברית הוא להרבות את זרע אברהם ולתת לו את ארץ כנען ולהיות לו לאלהים, וחלקו של אברהם וזרעו בברית הוא למול את הזכרים. וכפי שהתורה כותבת מפורשות: "וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גויים.... והפרתי אותך במאד מאד ונתתיך לגויים ומלכים ממך יצאו. והקימותי את בריתי ביני בינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם,  להיות לך לאלוהים, ולזרעך אחריך. ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלוהים. ויאמר אלוהים אל אברהם, ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם. זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך, אחריך:  הימול לכם כל זכר..."

מדובר, אם כן, בברית כללית בין ה' לאברהם ולזרעו המניחה את התשתית ליחסים שבהווה ובעתיד בין הצדדים (בדומה לברית הקשת הכלל-עולמית שנכרתה עם נוח ובניו, כנזכר בפרשת נוח). אלא שאם כך הם הדברים אין מקום למנות את קיום הברית כמצוה, שהרי מדובר בענין כוללני וכללי המהווה יסוד ליחסים שבין ה' לזרע אברהם. ועוד, ברור שאילו היה מדובר בברית חד פעמית שנכרתה עם אברהם, הרי שמדובר היה בציווי שניתן לאברהם ולא לדורות ולא היה ראוי למנותו כמצוה, אלא שגם כאשר מדובר בברית המתחדשת עם כל אחד ואחד, עדין כיצד ניתן לחייב אדם בכריתת ברית ללא רצונו המוקדם, או בפשטות - כיצד ניתן לחייב אדם לכרות ברית.

מסתבר שיש לחלק בין ברית המילה לבין מצות המילה. מצד אחד, מדובר בברית שנכרתה בין ה' לבין זרע אברהם כמפורט לעיל, אך מצד שני קיים חיוב עצמאי למול את הזכרים. מבחינה היסטורית מקורו של חיוב זה הוא בפרשתנו, אבל תוקפו המשפטי המחייב אינו נובע מפרשתנו אלא ממעמד הר סיני, שכן אנו חייבים במצות המילה לא בשל הציווי שהצטווה אברהם, אלא בשל הציווי שנצטווה משה בהר סיני (ראה פרוש המשנה לרמב"ם חולין ה, ו, וכך פסק לענין גיד הנשה בהלכות מאכלות אסורות). למעשה, הציווי המשפטי אודות המילה אינו נמצא בפרשתנו, אלא בפרשת תזריע: "אשה כי תזריע וילדה זכר... וביום השמיני ימול בשר עורלתו" (ראה סנהדרין נט, ב, וירושלמי קידושין א, ז), ולציווי זה תכלית נוספות, מעבר לקיום הברית עם ה', כפי שהדבר נדון בספרות הרחבה שעסקה בטעמי המצוה הזאת. לפיכך, כשאנו מלים את הזכרים אנו מבצעים שתי פעולות נפרדות: קיום הברית עם ה', וקיום ציווי ה'.