מדוע קין, שהרג את אחיו הבל,נענש בעונש של הגליה וקללה - "ארור אתה מן האדמה אשר פצתה אתפיה לקחת את דמי אחיך מידך, כי תעבד את האדמה לא תוסיף תת כוחה לך, נע ונדתהיה בארץ" - ולא בעונש מוות, והלא "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" ?
מדרש תנחומא הסביר שקין לא היה מודע לטיב מעשיו ועל כן לא נידון למיתה "לא ראיתי הרוג מימיי, מנייןהייתי יודע שאני מכהו באבן והוא מת?" הרד"ק הודה שראוי היה קין להיהרג, אלא שאילו נעשה כן היה יישובו של עולם פוסק, שכן טרם נולד אחיו של קין – שת. לפי פירוש אחר, גירוש מהשבט ומחברת בני אדם, היה העונש החמור ביותרשהושת על אדם בחברה הפרימיטיבית, עונש אשר חשף את המגורש לסכנות איתני הטבע ובעלי החיים (ראו במאמרו של ד"ר אביעד הכהן, "עונשו של רוצח" - http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/228-2.htm)
הסבר אחר, שהובא במדרש בראשית רבה, פותח פתח למהלך רחב יותר: המדרשתולה את סיבת ההקלה בעונשו של קין, בכך שלא קדמה לו אזהרה מפורשת: "רבי נחמיה אמר: לא כדינן של רוצחנים דין קין. קין הרג ולא היה לו ממי ללמוד. מיכן ואילך, כל הורג – ייהרג".אכן, הציווי "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" נאמר לאחר המבול, לבני נח, בעוד שבעידן טרום המבול לא נמצאה מערכת ציווים ועונשים ברורה, ככל הנראה מתוך הסתמכות (שהתבררה, בדיעבד, כאופטימית מדי) על דתיותו ומוסריותו של האדם המונע מכח ברכתו של ה', ושאינו נזקק לציווי מלווה ושומר לאורך כל צעד. וכך, גם "פרו ורבו" שנאמר לפני עדין טרום המבול פורש כברכה, ורק מקבילו הזהה שנאמר לאחר המבול פורש כציווי.
נוכל להכליל ולומר שקיימים שלושה שלבים במערך הציוויים שניתן לאדם: הראשון – עולם נטול ציוויים פורמאליים (עידן טרום המבול); השני - הציוויים שניתנו לבני נוח לאחר המבול, לרבות הציווים שניתנו לאבות (עידן טרום מתן תורה); השלישי – התורה שניתנה לעם ישראל. לפיכך, לא יהיה זה נכון לבצע באופן אוטומטי גזירה שווה, גם לא לגבי עונשו של ההורג, בין המצב שלאחר המבול למצב שקדם לו. אדרבה, יתכן שבעידן טרום המבול התקיימה ענישה אחידה כלפי המתרחק מדרך ה', בין אם התקיים בעניינו ציווי ברור ובין אם לא, וזאת על רקע הדמיון הבולט בין שני עונשיהם של שני החוטאים המרכזיים בתקופה זו – אדם הראשון וקין: שניהם גורשו, אצל שניהם נתקללה האדמה, ושניהם התקרבו למיתה ("פן ישלח ידו ואכל מעץ החיים" / "והיה כל מוצאי יהרגני").
ובכל זאת, לעונש שהושת על קין אנו מוצאים הדים ב"משפחת" הענישה שחלה כלפי ההורג נפש בעידן שלאחר מתן תורה: קין נידון לגלות, בדומה לעונשו של הרוצח בשוגג. בנוסף, גם האדמה נתקללה (לפחות ביחס לקין) – "כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כוחה לך", וזאת בדומה לאמור בענין עגלה ערופה, שם נקבע כי כאשר חלל שנמצא בסמוך לעיר ולא נודע מי הכהו – טקס עריפת העגלה יתבצע בנחל איתן אשר לא ייעבד בו ולא יזרע. נמצא, שהענישה הקדומה של ההורג, בעוד עידן טרום המבול, המשיכה ומצאה את ביטויה בענישה של התקופה שלאחר מתן תורה.
שבת שלום, גיל נדל
עדכוני מכס ורגולציה
