רבקה שמעה שיצחק ציווה את עשו בנם לצוד לו ציד ולעשות לו מטעמים כדי שיברך אותו בטרם ימות, אך לא פנתה באופן ישיר אל יצחק והעמידה אותו על טעותו, אלא פעלה בדרך עקיפה ונסתרת. מדוע? מדוע רבקה לא העמידה את יצחק על טעותו ברצונו לתת את הברכה לעשו ולא ליעקב? מדוע רבקה לא נסתה לשכנע את יצחק לתת את הברכה ליעקב? מדוע רבקה לא סיפרה ליצחק על הנבואה שקיבלה בעת הריונה: "שני גויים בבטנך, ושני לאומים ממעייך ייפרדו, ולאום מלאום יאמץ, ורב יעבוד צעיר"?
בשאלה זו עסקו מפרשים רבים, ראשונים ואחרונים. נביא, כדוגמא, את דברי הרמב"ן המסבירים כי רבקה לא יידעה את יצחק בענין זה משום שהניחה שגם אם תאמר לו – הדבר לא יועיל: יצחק אמנם לא היה נותן ברכה המנוגדת לנבואת "ורב יעבוד צעיר", אך ככל הנראה היה מחליט שלא לברך כלל ולהותיר את הענין בידי שמים, וכך היה מחמיץ יעקב את קבלת הברכה מאביו.
הנחת המוצא לפיה רבקה לא דיברה עם יצחק על נבואתה אינה מחוייבת. התורה אינה מתייחסת
לענין זה, ומותירה את כל האופציות הפרשניות – פתוחות, וכאילו התורה אומרת לנו שבין אם היה יצחק יודע על נבואה זו של רבקה ובין אם לא – הוא לא היה פועל על פיה.
נבואת "ורב יעבוד צעיר" היתה נבואה סתומה ומשמעותה לא ברורה: האם הכוונה היא לכך ששני בניו של יצחק ימשיכו אותו והצעיר יעמוד בראש ההיררכיה? או שמא הכוונה למודל שיצחק עצמו הכיר – בן אחד ממשיך את האב (למשל: שם או יצחק) והבן האחר נדחה מהשושלת (חם ויפת או ישמעאל). וחמור מכך - האם מדובר בנבואה המתייחסת לניהול הפיזי של המשפחה או לברכת הזרע והארץ שבורכו בה אברהם ויצחק?
יצחק לא הסכים, לפחות לא בשלב הזה, להכריע, והיו לו סיבות טובות: בראש ובראשונה, בכל הנוגע לברכת הזרע והארץ - ניתנה לו (ליצחק), בעת הירידה לגרר, נבואה אחרת, כללית, שבה כל זרעו יורש את הארץ ללא שום אזכור להעדפת הצעיר על פני הבכור וללא הכרעה בשאלה מי הוא ממשיך זרעו של יצחק (עשו? יעקב? שניהם?) - "כי-לך ולזרעך, אתן את-כל-הארצות האל, והקימותי את-השבועה, אשר נשבעתי לאברהם אביך. והרביתי את-זרעך, ככוכבי השמיים, ונתתי לזרעך, את כל-הארצות האל".
שנית, באותו זמן של הברכה היו עשו ויעקב בני למעלה מארבעים, ועשו היה כבר איש נשוי ומסודר (גם אם נשיו היו חתיות), בעוד שיעקב היה עדין רווק שגר עם הוריו. כשצריך היה לבחור במישהו שינהל את בית יצחק לאחר מותו של האב, היה ברור ליצחק שעשו – איש שדה עם כישורים ארציים מוכחים ובעל גדוד-תומכים [עוד נקרא בהמשך על ארבע מאות איש שמתלווים לעשו] – הוא האיש המתאים לנהל את המשפחה ולשמור, גם במובן הפיזי, על נכסיה. אין לשכוח שבחייו העצמאיים היה יצחק חקלאי, איש שדה, ולא איש מסחר ומסעות כאביו, והחיבור אל עשו - איש שדה גם הוא - היה מיידי וברור.
שלישית, מעשה העקידה הטיל צל כבד על יצחק, שלא ניתן היה לחמוק ממנו ביחסו למשפחתו: יצחק הכיר היטב את החוויה של בן שאביו ויתר עליו, והוא סירב בכל תוקף להוביל מהלך שירחיק את עשו מהבית, גם לאחר שעשו נשא נשים חתיות שהיוו מורת רוח ליצחק ולרבקה. לא בכדי מציין המדרש (מובא ברש"י על פרשתנו) שעיניו של יצחק כהו מדמעות המלאכים שירדו על עיניו בעקידה, ללמדנו שראייתו של יצחק את המציאות היתה כרוכה בטבורה לעברו.
לפיכך, לא היה יצחק פועל על פי נבואת "ורב יעבוד צעיר". היא היתה עמומה דיה, ובעלת תוצאות כל כך קשות וכואבות, באופן שהתאפשר לו, ללא קושי, להתעלם ממנה. כשיצחק ביקש לברך את עשו הוא ביקש לקבוע מי ינהיג את הבית. הוא התכוון לקבוע היררכייה ניהולית, אך לא התכוון להדיר מישהו מבניו מהבית. בוודאי ובוודאי שלא התכוון לברכת הזרע והארץ.
ובכל זאת, נאלץ יצחק, בהמשך, לבחון מחדש את הנחות המוצא שלו עצמו. פעולתו המתוחכמת והעיקבית של יעקב להשגת ההנהגה הפתיעו והרשימו את יצחק, שכן דווקא יעקב, שלא נראה בעיניו של יצחק כטיפוס ארצי ומסודר, פעל באופן מעשי למימוש רכישת הבכורה. וכשנוכח יצחק לדעת שיעקב התכוון לנסוע לחרן כדי לקחת אישה ולהמשיך את זרעו של יצחק בעוד שעשו דבק בנשותיו החיתיות, הוא הסכים לקבל, אולי בחוסר רצון, את שינוי המאזן. בסופו של דבר יצחק מברך את יעקב ומתפלל אל ה' –"וא-ל שדי יברך אותך ויפרך וירבך והיית, לקהל עמים. ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך איתך, לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלוהים לאברהם".
עשו קרא היטב את המפה. הוא פעל לתיקון הענין, ועל כן הלך ונשא גם את בתו של ישמעאל. יתכן שהיה זה קרב אבוד, אך גם אז לא היה זה יצחק שיכריז - במודע - על כך שעשו הוא המפסיד. הוא לא היה מסוגל.
על רקע כל זאת אין פלא שאת אקורד הסיום בענייננו ניגנו המתגוששים עצמם - יעקב ועשו. היתה זו בחירתו של עשו, כפי שנקרא עליה בפרשת וישלח, שניתקה אותו מהארץ: - "ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו, ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קניינו אשר רכש בארץ כנען, וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו, כי היה רכושם רב משבת יחדיו, ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם מפני מקניהם. ויישב עשו בהר שעיר, עשו הוא אדום".
עדכוני מכס ורגולציה
