גיל נדל משרד עורכי דין

 

ויצא - המצוות בפרשה: הרחקה מהסכנה ושמירת הגוף (התש"ע)

עוד בנושא
ויצא - הפרודיה על הברית שלא נכרתה (תשע"ט)
לך לך - להתקדם אל השלב הבא (תשע"ט)
בראשית - "ויברך א-להים את יום השבת – ברכו במן" (תשע"ט)
תולדות - עשרים שנים של עקרות (תשע"ח)
עוד בנושא
נח – המבורך, המתנדב והמצווה ועושה (תשע"ח)
בראשית – ריקוד עם הבורא (תשע"ז)
וישלח – הפוך על הפוך (תשע"ו)
חיי שרה - המשפחה מתפרקת - חיי שרה (תשע"ו)
ויצא - מה ניתן לחדש בצילם של שני ענקים (תשע"ה)
וירא - הצדיקה מסדום (תשע"ה)
ויחי - המהלך להצלת משפחתו של יוסף (תשע"ג)
ויגש - סגירת המעגל של נכדי יהודה (תשעג)
מקץ - יוזמה ויצירת אינטרסים משותפים (תשע"ג)
וישב - חלום הכוכבים ופוסט-מודרניזם (תשע"ג)
וישלח - תחבולה מחוכמת בסוכות (תשע"ג)
ויצא - ויצא יעקב לדרך חדשה (תשע"ג)
תולדות - "ההעדפה הכואבת" (תשע"ג)
חיי שרה- לקרוא את הסיפור מהיציע, לשחק אותו במגרש (תשע"ג)
וירא - המאמין הגדול (תשע"ג)
לך לך - על מחיר הבחירה - רגע לפני הכניסה לסיפורי האבות (תשע"ג)
נח - מה קיבלנו מסיפור שילוח העורב והיונה? (תשע"ג)
בראשית - יחסים (תשע"ג)
ויחי- מה היה קורה אילולא תבונתו של יעקב? על פתרונו הטראגי של חלום הכוכבים (תשע"ב)
"ואת העם - העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו" -סקטוריאליזם, אימפריאליזם או פיזור
ויגש - ההחמצה הגדולה (תשע"ב)
מקץ - מציאת אינטרסים משותפים – שיעור בהמשכים (תשע"ב)
וישב - "התפוררות הנהגת דור ההמשך" (תשע"ב)
ויצא - הפרודיה על הברית שלא נכרתה (תשע"ב)
"על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה"
תולדות -"ויזרע יצחק... וימצא" (תשע"ב)
חיי שרה - המאמין הגדול (תשע"ב)
וירא - "אף על פי שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גבי המזבח"(תשע"ב)
לך לך - נדודים 2.0 – נסיונו של אברהם (תשע"ב)
נח - היציאה מהתיבה: המבוכה, והיוזמה שהצליחה (תשע"ב)
ויחי - מה באמת זעזע את יוסף בברכתו של יעקב לבני יוסף? (תשע"א)
ויגש - המונולוג שהתפצל – על נאומו של יהודה (תשע"א)
מקץ - "ואמר ראובן דבר סכלות שיעקב ימית בניו" – האומנם? (תשע"א)
וישב - "אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש" – האם האחים מכרו את יוסף? (תשע"א)
וישלח - תוצריה של דיפלומטיה זהירה או עוצמה כלכלית – על סיפור עזיבתו של עשו את ארץ כנען (תשע"א)
ויצא - "מעט ורעים היו ימי שני חיי" - (תשע"א)
תודלות - ברכות יצחק - כרוניקה של טעויות (תשע"א)
חיי שרה - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"(תשע"א)
וירא - הרהורים בעקבות הציוויים בספר בראשית: האם עדין נותר מקום לציווי פרטני של ה' אל האדם (תשע"א)
נח - המצוות בפרשה: על קרבנות ורגולציה (תשע"א)
בראשית - המצוות בפרשה: על ההבדל שבין עונשו של קין לעונשו של רוצח (תשע"א)
ויחי - המצוות בפרשה: על המצוות שבספר בראשית (תש"ע)
ויגש -המצוות בפרשה: "אל תירא מרדה מצרימה" (תש"ע)
מקץ - ניסי חנוכה – מהפרדה היסטורית להפרדה הלכתית (תש"ע)
וישב - המצוות בפרשה: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים" (תש"ע)
וישלח - המצוות בפרשה: טומאת עבודה זרה (תש"ע)
תולדות - המצוות בפרשה: "מפני מה מדדו אותה – מפני המעשרות" (התש"ע)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מניעת נזקי שכנים (התש"ע)
וירא - המצוות בפרשה: ביקור חולים והכנסת אורחים – ביחד או לחוד? (התש"ע)
לך לך - המצוות בפרשה: ברית מילה ומצוות המילה (התש"ע)
נח - המצוות בפרשה: פריה ורביה (סיום) - (התש"ע)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה ??? (התש"ע)
ויחי - המצוות בפרשה: כבוד הורים לאחר המוות ואיסור ניוול המת (התשס"ט)
ויגש - המצוות בפרשה: נקימה ומחילה (התשס"ט)
וישב - המצוות בפרשה: "יש עוון גדול מזה עד מאד... והוא לשון הרע" (התשס"ט)
וישלח - המצוות בפרשה: תיקון החברה (התשס"ט)
ויצא - המצוות בפרשה: "ואשה אל אחותה לא תיקח" - כיצד נשא יעקב שתי אחיות? (התשס"ט)
תולדות- המצוות בפרשה: "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו" (התשס"ט)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מקח וממכר של התורה וניהול חיי מסחר תקינים (התשס"ט)
וירא - המצוות בפרשה: "ארדה נא ואראה" – "שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה" (התשס"ט)
לך לך - המצוות בפרשה: "ובן שמונת ימים, יימול לכם כל זכר לדורותיכם" (התשס"ט)
נח - המצוות בפרשה: על שבע מצוות בני נח (התשס"ט)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה – מבחן התוצאה (התשס"ט)
ויחי - המצוות בפרשה: "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" – האם מצות אבלות מן התורה? (התשס"ח)
ויגש - המצוות בפרשה: כהנים ומקרקעין (התשס"ח)
מקץ - המצוות בפרשה: מה לחנוכה ולתרי"ג מצוות? (התשס"ח)
וישב - המצוות בפרשה: הודיה על נס פרטי (התשס"ח)
וישלח - המצוות בפרשה: גיד הנשה – מהיכן נאסר? (התשס"ח)
ויצא - המצוות בפרשה: חובת הפועל כלפי בעל הבית (התשס"ח)
תולדות - המצוות בפרשה: מעמד הבכור – פסיבי או אקטיבי? (התשס"ח)
חיי שרה - המצוות בפרשה: להישבע בשם ה' (התשס"ח)
וירא - המצוות בפרשה: בקור חולים - שתי גישות שונות (התשס"ח)
לך-לך - המצוות בפרשה: מצוות מילה אחת או מספר מצוות? (התשס"ח)
עוד בנושא

 

בפרשתנו אנו קוראים על יעקב, שבדרכו לחרן – "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש". מדובר, ככל הנראה, בעצירה בלתי מתוכננת, באונס, שלא במקום ישוב, שאם לא כן היה הולך ככל יכולתו כדי להתרחק מעשו (ראה רשב"ם וחזקוני על אתר). הרלב"ג הוסיף ולמד מכך "שאין ראוי לאדם למסור עצמו לסכנות, ולזה סיפר שכבר לן שם כי בא השמש, לפי שבלילה תמצאנה הסכנות בדרכים, ולזה ראוי לאדם שיתרחק מלכת בלילה בדרכים, אם לא באופן שיהיה מובטח מהסכנה".

 

חובת ההתרחקות מהסכנה, או במובן רחב יותר – חובת שמירת הגוף, אינה מאורגנת כמצות עשה פורמאלית ועצמאית בספר המצוות לרמב"ם, אף כי יהיה זה בלתי נכון לומר שחובה שכזו אינה קיימת.

 

במובן המצומצם, החובה להסיר מכשול שיש בו סכנת נפשות, והחובה להישמר ממנו, נכללות במצות עשה של עשיית מעקה ובמצות לא תעשה "שלא לשום דמים", וכפי שכתב הרמב"ם בהלכות רוצח (יא, ד): "וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות – מצות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה, שנאמר: 'השמר לך ושמור נפשך'. ואם לא הסיר והניח המשקלות המביאים לידי סכנה – בטל מצות עשה ועבר על לא דמים".

 

אלא שמדובר בחובה בהיקף מצומצם, של הרחקה ממכשול שיש בו סכנת נפשות ממשית. הרחקות אחרות, רחוקות יותר, נקבעו על ידי חכמים (ראו שם בהלכה ה – "הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהן סכנת נפשות...", וראו בפירוש יד פשוטה שם).

 

הסיבה לכך שרק הרחקה ממכשול שיש בו סכנת נפשות ממשית נכללת בדין דאורייתא נעוצה במסגרת המארגנת של הרחקות אלו, והיא - מצות עשיית מעקה. כשם שעשיית מעקה מתייחסת למצב של סכנות נפשות ממשית  – גם ההרחקות האחרות מתייחסות למצב של סכנת נפשות ממשית. אכן, הפסוק "השמר לך ושמור נפשך" הנזכר בדברי הרמב"ם ובמקורות התלמודיים אינו מספיק על מנת לעגן באמצעותו מצות עשה כללית יותר של התרחקות מהסכנות (או שמירת הגוף), שכן פסוק זה בבסיסו עוסק באיסור שכחת מעמד הר סיני, וגם דרשות חז"ל על פסוק זה לא ציינו כי מדובר במצות עשה עצמאית הנוגעת לענייננו.

 

המובן הרחב יותר  - חובת שמירת הגוף  - גם הוא אינו נמנה כמצות עשה, ואף אינו מאורגן או נכלל במצות עשה אחרת, אף כי החובה עצמה קיימת("צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברים המחלימים" – הלכות דעות ד, א). גם במקרה זה לא ניתן להצביע על מקור ברור בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה שיאמר שמדובר במצות עשה קונקרטית. יתירה מזו, כפי שהצביע הרב נ"א רבינוביץ במאמרו "ציוויים, חיובים ומטרות" (בספר "עיונים במשנתו של הרמב"ם"), בריאות הגוף היא אחת מהמטרות של מצוות התורה (דברים ו, כד - "ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלה... לחיותנו כהיום הזה" – והסביר הרמב"ם (מורה נבוכים ג, כז) ש – 'לחיותנו כיום הזה' הוא הקיום הגופני). ולפיכך, בהתאם לכלל החמישי שבספר המצוות לרמב"ם, אין למנות את טעם המצוה כמצוה בפני עצמה.

 

השאלה שיש להציב בענין זה היא – לנוכח חשיבותה של התכלית בדבר שמירת הגוף, מדוע לא ראתה התורה לנסח מטרה זו בלשון ברורה ונחרצת באופן כזה שהיא תימנה כמצוה עצמאיות?

 

עיון במקרים דומים של תכליות שלא נימנו כמצוות, כמו זכירת יציאת מצרים, זכירת המצוות, ישוב ארץ ישראל ועוד, יצביע על כך שאין מדובר בתכליות נקודתיות הנוגעות בפרט כזה או אחר שבתורה, אלא  בתכליות מערכתיות המשתרעות על היקף חייו של האדם מישראל ועל עם ישראל.

אמנם, ניתן להגיע לתכליות אלו באמצעות קיום מצוות ספציפיות, אך ניתן להגיע אליהן גם באמצעות מעשים שמחוץ למערכת המצוות(למשל: ניתן לזכור את יציאת מצרים לא רק באמצעות חג הפסח, ולא רק באמצעות קידוש על היין בשבת, אלא גם באמצעות קריאת פסוקים ומאמרים העוסקים בענין זה). נסיון לייצר קונקרטיזציה של התכליות היה בהכרח מגמד אותן אל תוך מה שכלול בהן באופן מפורש, באופן שהיה מפספס את האפשרות להגשמת תכליות אלו גם באמצעים נוספים, חוץ-מצוותיים.

 

הוא הדין בעניינו: לשמירת הגוףהיבטים רבים ואופני ביצוע שונים, ו"כליאתה" במערכת של פרטי מצוות היתה עלולה לפגוע בהיקפה. ההוכחה לכך ברורה והובאה לעיל: חובת ההרחקה מהסכנה, של דין תורה,  נקבעה בהיקף מצומצם ביותר של הרחקה מסכנת נפשות ממשית, וזאת בשל המסגרת המצוותית המארגנת (מצות מעקה).

 

שבת שלום, גיל נדל