גיל נדל משרד עורכי דין

 

תולדות - "ההעדפה הכואבת" (תשע"ג)

עוד בנושא
בראשית - "ויברך א-להים את יום השבת – ברכו במן" (תשע"ט)
תולדות - עשרים שנים של עקרות (תשע"ח)
וירא - לא להיכנע לפרשנות הצינית (תשע"ח)
נח – המבורך, המתנדב והמצווה ועושה (תשע"ח)
עוד בנושא
וישלח – הפוך על הפוך (תשע"ו)
חיי שרה - המשפחה מתפרקת - חיי שרה (תשע"ו)
ויצא - מה ניתן לחדש בצילם של שני ענקים (תשע"ה)
וירא - הצדיקה מסדום (תשע"ה)
ויחי - המהלך להצלת משפחתו של יוסף (תשע"ג)
ויגש - סגירת המעגל של נכדי יהודה (תשעג)
מקץ - יוזמה ויצירת אינטרסים משותפים (תשע"ג)
וישב - חלום הכוכבים ופוסט-מודרניזם (תשע"ג)
וישלח - תחבולה מחוכמת בסוכות (תשע"ג)
ויצא - ויצא יעקב לדרך חדשה (תשע"ג)
חיי שרה- לקרוא את הסיפור מהיציע, לשחק אותו במגרש (תשע"ג)
וירא - המאמין הגדול (תשע"ג)
לך לך - על מחיר הבחירה - רגע לפני הכניסה לסיפורי האבות (תשע"ג)
נח - מה קיבלנו מסיפור שילוח העורב והיונה? (תשע"ג)
בראשית - יחסים (תשע"ג)
ויחי- מה היה קורה אילולא תבונתו של יעקב? על פתרונו הטראגי של חלום הכוכבים (תשע"ב)
"ואת העם - העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו" -סקטוריאליזם, אימפריאליזם או פיזור
ויגש - ההחמצה הגדולה (תשע"ב)
מקץ - מציאת אינטרסים משותפים – שיעור בהמשכים (תשע"ב)
וישב - "התפוררות הנהגת דור ההמשך" (תשע"ב)
ויצא - הפרודיה על הברית שלא נכרתה (תשע"ב)
"על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה"
תולדות -"ויזרע יצחק... וימצא" (תשע"ב)
חיי שרה - המאמין הגדול (תשע"ב)
וירא - "אף על פי שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גבי המזבח"(תשע"ב)
לך לך - נדודים 2.0 – נסיונו של אברהם (תשע"ב)
נח - היציאה מהתיבה: המבוכה, והיוזמה שהצליחה (תשע"ב)
ויחי - מה באמת זעזע את יוסף בברכתו של יעקב לבני יוסף? (תשע"א)
ויגש - המונולוג שהתפצל – על נאומו של יהודה (תשע"א)
מקץ - "ואמר ראובן דבר סכלות שיעקב ימית בניו" – האומנם? (תשע"א)
וישב - "אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש" – האם האחים מכרו את יוסף? (תשע"א)
וישלח - תוצריה של דיפלומטיה זהירה או עוצמה כלכלית – על סיפור עזיבתו של עשו את ארץ כנען (תשע"א)
ויצא - "מעט ורעים היו ימי שני חיי" - (תשע"א)
תודלות - ברכות יצחק - כרוניקה של טעויות (תשע"א)
חיי שרה - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"(תשע"א)
וירא - הרהורים בעקבות הציוויים בספר בראשית: האם עדין נותר מקום לציווי פרטני של ה' אל האדם (תשע"א)
נח - המצוות בפרשה: על קרבנות ורגולציה (תשע"א)
בראשית - המצוות בפרשה: על ההבדל שבין עונשו של קין לעונשו של רוצח (תשע"א)
ויחי - המצוות בפרשה: על המצוות שבספר בראשית (תש"ע)
ויגש -המצוות בפרשה: "אל תירא מרדה מצרימה" (תש"ע)
מקץ - ניסי חנוכה – מהפרדה היסטורית להפרדה הלכתית (תש"ע)
וישב - המצוות בפרשה: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים" (תש"ע)
וישלח - המצוות בפרשה: טומאת עבודה זרה (תש"ע)
ויצא - המצוות בפרשה: הרחקה מהסכנה ושמירת הגוף (התש"ע)
תולדות - המצוות בפרשה: "מפני מה מדדו אותה – מפני המעשרות" (התש"ע)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מניעת נזקי שכנים (התש"ע)
וירא - המצוות בפרשה: ביקור חולים והכנסת אורחים – ביחד או לחוד? (התש"ע)
לך לך - המצוות בפרשה: ברית מילה ומצוות המילה (התש"ע)
נח - המצוות בפרשה: פריה ורביה (סיום) - (התש"ע)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה ??? (התש"ע)
ויחי - המצוות בפרשה: כבוד הורים לאחר המוות ואיסור ניוול המת (התשס"ט)
ויגש - המצוות בפרשה: נקימה ומחילה (התשס"ט)
וישב - המצוות בפרשה: "יש עוון גדול מזה עד מאד... והוא לשון הרע" (התשס"ט)
וישלח - המצוות בפרשה: תיקון החברה (התשס"ט)
ויצא - המצוות בפרשה: "ואשה אל אחותה לא תיקח" - כיצד נשא יעקב שתי אחיות? (התשס"ט)
תולדות- המצוות בפרשה: "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו" (התשס"ט)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מקח וממכר של התורה וניהול חיי מסחר תקינים (התשס"ט)
וירא - המצוות בפרשה: "ארדה נא ואראה" – "שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה" (התשס"ט)
לך לך - המצוות בפרשה: "ובן שמונת ימים, יימול לכם כל זכר לדורותיכם" (התשס"ט)
נח - המצוות בפרשה: על שבע מצוות בני נח (התשס"ט)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה – מבחן התוצאה (התשס"ט)
ויחי - המצוות בפרשה: "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" – האם מצות אבלות מן התורה? (התשס"ח)
ויגש - המצוות בפרשה: כהנים ומקרקעין (התשס"ח)
מקץ - המצוות בפרשה: מה לחנוכה ולתרי"ג מצוות? (התשס"ח)
וישב - המצוות בפרשה: הודיה על נס פרטי (התשס"ח)
וישלח - המצוות בפרשה: גיד הנשה – מהיכן נאסר? (התשס"ח)
ויצא - המצוות בפרשה: חובת הפועל כלפי בעל הבית (התשס"ח)
תולדות - המצוות בפרשה: מעמד הבכור – פסיבי או אקטיבי? (התשס"ח)
חיי שרה - המצוות בפרשה: להישבע בשם ה' (התשס"ח)
וירא - המצוות בפרשה: בקור חולים - שתי גישות שונות (התשס"ח)
לך-לך - המצוות בפרשה: מצוות מילה אחת או מספר מצוות? (התשס"ח)
עוד בנושא

 

רבקה שמעה שיצחק ציווה את עשו בנם לצוד לו ציד ולעשות לו מטעמים כדי שיברך אותו בטרם ימות, אך לא פנתה באופן ישיר אל יצחק והעמידה אותו על טעותו, אלא פעלה בדרך עקיפה ונסתרת. מדוע? מדוע רבקה לא העמידה את יצחק על טעותו ברצונו לתת את הברכה לעשו ולא ליעקב? מדוע רבקה לא נסתה לשכנע את יצחק לתת את הברכה ליעקב? מדוע רבקה לא סיפרה ליצחק על הנבואה שקיבלה בעת הריונה: "שני גויים בבטנך, ושני לאומים ממעייך ייפרדו, ולאום מלאום יאמץ, ורב יעבוד צעיר"?

 

בשאלה זו עסקו מפרשים רבים, ראשונים ואחרונים. נביא, כדוגמא, את דברי הרמב"ן המסבירים כי רבקה לא יידעה את יצחק בענין זה משום שהניחה שגם אם תאמר לו – הדבר לא יועיל: יצחק אמנם לא היה נותן ברכה המנוגדת לנבואת "ורב יעבוד צעיר", אך ככל הנראה היה מחליט שלא לברך כלל ולהותיר את הענין בידי שמים, וכך היה מחמיץ יעקב את קבלת הברכה מאביו.

 

הנחת המוצא לפיה רבקה לא דיברה עם יצחק על נבואתה אינה מחוייבת. התורה אינה מתייחסת

לענין זה, ומותירה את כל האופציות הפרשניות – פתוחות, וכאילו התורה אומרת לנו שבין אם היה יצחק יודע על נבואה זו של רבקה ובין אם לא – הוא לא היה פועל על פיה.

 

נבואת "ורב יעבוד צעיר" היתה נבואה סתומה ומשמעותה לא ברורה: האם הכוונה היא לכך ששני בניו של יצחק ימשיכו אותו והצעיר יעמוד בראש ההיררכיה? או שמא הכוונה למודל שיצחק עצמו הכיר – בן אחד ממשיך את האב (למשל: שם או יצחק) והבן האחר נדחה  מהשושלת (חם ויפת או ישמעאל). וחמור מכך - האם מדובר בנבואה המתייחסת לניהול הפיזי של המשפחה או לברכת הזרע והארץ שבורכו בה אברהם ויצחק?

 

יצחק לא הסכים, לפחות לא בשלב הזה, להכריע, והיו לו סיבות טובות: בראש ובראשונה, בכל הנוגע לברכת הזרע והארץ - ניתנה לו (ליצחק), בעת הירידה לגרר, נבואה אחרת, כללית, שבה כל זרעו יורש את הארץ ללא שום אזכור להעדפת הצעיר על פני הבכור וללא הכרעה בשאלה מי הוא ממשיך זרעו של יצחק (עשו? יעקב? שניהם?) - "כי-לך ולזרעך, אתן את-כל-הארצות האל, והקימותי את-השבועה, אשר נשבעתי לאברהם אביך. והרביתי את-זרעך, ככוכבי השמיים, ונתתי לזרעך, את כל-הארצות האל".

 

שנית, באותו זמן של הברכה היו עשו ויעקב בני למעלה מארבעים, ועשו היה כבר איש נשוי ומסודר (גם אם נשיו היו חתיות), בעוד שיעקב היה עדין רווק שגר עם הוריו. כשצריך היה לבחור במישהו שינהל את בית יצחק לאחר מותו של האב, היה ברור ליצחק שעשו – איש שדה עם כישורים ארציים מוכחים ובעל גדוד-תומכים [עוד נקרא בהמשך על ארבע מאות איש שמתלווים לעשו] – הוא האיש המתאים לנהל את המשפחה ולשמור, גם במובן הפיזי, על נכסיה. אין לשכוח שבחייו העצמאיים היה יצחק חקלאי, איש שדה, ולא איש מסחר ומסעות כאביו, והחיבור אל עשו - איש שדה גם הוא - היה מיידי וברור.

 

שלישית, מעשה העקידה הטיל צל כבד על יצחק, שלא ניתן היה לחמוק ממנו ביחסו למשפחתו: יצחק הכיר היטב את החוויה של בן שאביו ויתר עליו, והוא סירב בכל תוקף להוביל מהלך שירחיק את עשו מהבית, גם לאחר שעשו נשא נשים חתיות שהיוו מורת רוח ליצחק ולרבקה. לא בכדי מציין המדרש (מובא ברש"י על פרשתנו) שעיניו של יצחק כהו מדמעות המלאכים שירדו על עיניו בעקידה, ללמדנו שראייתו של יצחק את המציאות היתה כרוכה בטבורה לעברו.

 

לפיכך, לא היה יצחק פועל על פי נבואת "ורב יעבוד צעיר". היא היתה עמומה דיה, ובעלת תוצאות כל כך קשות וכואבות, באופן שהתאפשר לו, ללא קושי, להתעלם ממנה. כשיצחק ביקש לברך את עשו הוא ביקש לקבוע מי ינהיג את הבית. הוא התכוון לקבוע היררכייה ניהולית, אך לא התכוון להדיר מישהו מבניו מהבית. בוודאי ובוודאי שלא התכוון לברכת הזרע והארץ.

 

ובכל זאת, נאלץ יצחק, בהמשך, לבחון מחדש את הנחות המוצא שלו עצמו. פעולתו המתוחכמת והעיקבית של יעקב להשגת ההנהגה הפתיעו והרשימו את יצחק, שכן דווקא יעקב, שלא נראה בעיניו של יצחק כטיפוס ארצי ומסודר, פעל באופן מעשי למימוש רכישת הבכורה. וכשנוכח יצחק לדעת שיעקב התכוון לנסוע לחרן כדי לקחת אישה ולהמשיך את זרעו של יצחק בעוד שעשו דבק בנשותיו החיתיות, הוא הסכים לקבל, אולי בחוסר רצון, את שינוי המאזן. בסופו של דבר יצחק מברך את יעקב ומתפלל אל ה' –"וא-ל שדי יברך אותך ויפרך וירבך והיית, לקהל עמים. ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך איתך, לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלוהים לאברהם".

 

עשו קרא היטב את המפה. הוא פעל לתיקון הענין, ועל כן הלך ונשא גם את בתו של ישמעאל. יתכן שהיה זה קרב אבוד, אך גם אז לא היה זה יצחק שיכריז  - במודע - על כך שעשו הוא המפסיד. הוא לא היה מסוגל.

 

על רקע כל זאת אין פלא שאת אקורד הסיום בענייננו ניגנו המתגוששים עצמם - יעקב ועשו. היתה זו בחירתו של עשו, כפי שנקרא עליה בפרשת וישלח, שניתקה אותו מהארץ: - "ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו, ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קניינו אשר רכש בארץ כנען, וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו, כי היה רכושם רב משבת יחדיו, ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם מפני מקניהם. ויישב עשו בהר שעיר, עשו הוא אדום".