לאחרונה, דחה בית משפט השלום בחיפה תביעה של חברת מכולות נגד נמל חיפה, בגין נזק שנגרם למכולה ששהתה בנמל (למכולה עצמה, לא לטובין שבה).
הסיבה לדחיית התביעה הייתה כי התובעת, בעלת המכולות, לא הביאה די ראיות בבית המשפט על מנת להוכיח את שווי המכולה בטרם קרות הנזק.
קיים גם מקרה דומה שנפסק לפני מספר שנים, בו נדחתה תביעה בשל אותה הסיבה.
המסקנה העולה מניתוח מקרים אלה היא, כי בית המשפט אינו מוכן לקבל עדות בעל עניין בנושא שווי שוק של מכולה, והוא דורש חוות-דעת מומחה בנושא או אסמכתא משכנעת יותר.
א. המקרה של כרמל נגד נמל חיפה- נובמבר 2012:
חברת כרמל שירותי ספנות עוסקת בשינוע, תפעול ואספקת מכולות בנמלי ישראל עבור לקוחותיה, לרבות בנמל חיפה.
אחת המכולות שבבעלות חברת כרמל, נפרקה בנמל חיפה בשנת 2002 ונותרה בנמל למשך חמש שנים, עד לשנת 2007.
לטענת חברת כרמל, הסיבה לאי שחרור המכולה נבעה מכך שהמכולה ניזוקה בצורה כה חמורה בעת ששהתה בנמל חיפה, עד כדי כך שלא היה כל טעם בתיקונה.
התביעה נגד הנמל הוגשה רק בשנת 2008, על סך של כ-23,000 ש"ח, שמתוכם 11,000 ש"ח עלויות תיקון המכולה ועוד 12,000 ש"ח דמי אחסנה למשך 4 שנים.
במסגרת התביעה, טענה חברת כרמל כי הנזק למכולה נגרם על ידי גורמים אשר באחריות הנמל, שכן המכולה הגיעה במצב טוב ותקין לנמל וניזוקה בעת פריקתה או שינועה.
למעשה, טענה זו מתבססת על סעיף 41 לפקודת הנזיקין, הידוע ככלל משפטי ששמו "הדבר מדבר בעד עצמו". על פי כלל זה, כאשר נגרם נזק לרכוש כלשהו, אשר היה בשליטתו של הנתבע במועד קרות הנזק, ולתובע אין מידע מדויק אודות הדרך שבה התרחש הנזק, עובר נטל ההוכחה אל הנתבע והוא שצריך להוכיח כי הנזק לא נגרם בשל רשלנותו.
בית המשפט בחר לדחות את התביעה על שני ראשיה.
בנושא הנזק למכולה, ציין בית המשפט שלא הוצגו בפניו כל ראיות בדבר שווי המכולה. התובעת טענה כי שוויה של המכולה אשר ניזוקה עומד על 2,600 דולר, אולם לא הציגה כל ראיה מלבד עדות אחד ממנהליה, ובית המשפט לא הסתפק בעדות זו.
בית המשפט ציין עוד כי התביעה המקורית ביקשה פיצוי בגין עלויות תיקון המכולה אך לא הוכח כי תיקון כזה התבצע או אמור להיות מבוצע.
באשר לעלויות האחסנה, קבע בית המשפט כי לא הייתה לכרמל כל הצדקה להשאיר את המכולה בנמל במשך כארבע שנים והיה עליה לשחרר אותה עוד קודם לכן, ולכן אינה זכאית להשבת דמי האחסנה.
בסופו של דבר, נדחתה התביעה על שני ראשיה, וכרמל חויבה לשלם לנמל חיפה הוצאות משפט בסך של 4,000 ש"ח.
[תא"מ (שלום חיפה) 2436-08 כרמל שירותי ספנות בינלאומית (1992) בע"מ נ' חברת נמל חיפה בע"מ, השופטת תמר נאות-פרי, פסק-דין מיום 15.11.12. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים].
ב. המקרה של מדפרי ליינס נגד הלפרן- 2004:
המוביל הימי, מדפרי ליינס, שחברת אלאלוף שימשה כסוכנה בישראל, הגישה תביעה בסך 8,277 ש"ח כנגד יבואן בגין אי החזרת מכולה. היבואן הכחיש את אי-החזרת המכולה והמוביל הימי התבסס בעיקר על פקודת המסירה שניתנה ליבואן ועל הזמן הרב שחלף מאז.
בית המשפט קבע כי המוביל הימי נכשל בהוכחה כי היבואן לא השיב את המכולה, אך גם אם נניח כי ניתן להתגבר על נקודה זו, קבע בית המשפט כי המוביל כשל בהוכחת שווי המכולה, וכך קבע:
"המכולה שאבדה, איננה "זן נדיר" שאין דומה לו. מדובר במכולה, שיש להניח שקיימות עוד רבות כמוה. התובעת יכולה היתה להביא חוות דעת מקצועית, לעניין שוויה, על פי גודל המכולה, "גילה", מבנה, החומרים ממנה היתה עשויה וכו'. כל איש מקצוע בנושא זה יכול היה לתת אומדן לשוויה".
משלא ניתנה עדות ישירה בנושא זה למעט דברים שנמסרו מאת נציג המוביל הימי בארץ, דחה בית המשפט את התביעה.
עדכוני מכס ורגולציה
