גיל נדל משרד עורכי דין

 

ויגש - המצוות בפרשה: כהנים ומקרקעין (התשס"ח)

עוד בנושא
בראשית - "ויברך א-להים את יום השבת – ברכו במן" (תשע"ט)
תולדות - עשרים שנים של עקרות (תשע"ח)
וירא - לא להיכנע לפרשנות הצינית (תשע"ח)
נח – המבורך, המתנדב והמצווה ועושה (תשע"ח)
עוד בנושא
וישלח – הפוך על הפוך (תשע"ו)
חיי שרה - המשפחה מתפרקת - חיי שרה (תשע"ו)
ויצא - מה ניתן לחדש בצילם של שני ענקים (תשע"ה)
וירא - הצדיקה מסדום (תשע"ה)
ויחי - המהלך להצלת משפחתו של יוסף (תשע"ג)
ויגש - סגירת המעגל של נכדי יהודה (תשעג)
מקץ - יוזמה ויצירת אינטרסים משותפים (תשע"ג)
וישב - חלום הכוכבים ופוסט-מודרניזם (תשע"ג)
וישלח - תחבולה מחוכמת בסוכות (תשע"ג)
ויצא - ויצא יעקב לדרך חדשה (תשע"ג)
תולדות - "ההעדפה הכואבת" (תשע"ג)
חיי שרה- לקרוא את הסיפור מהיציע, לשחק אותו במגרש (תשע"ג)
וירא - המאמין הגדול (תשע"ג)
לך לך - על מחיר הבחירה - רגע לפני הכניסה לסיפורי האבות (תשע"ג)
נח - מה קיבלנו מסיפור שילוח העורב והיונה? (תשע"ג)
בראשית - יחסים (תשע"ג)
ויחי- מה היה קורה אילולא תבונתו של יעקב? על פתרונו הטראגי של חלום הכוכבים (תשע"ב)
"ואת העם - העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו" -סקטוריאליזם, אימפריאליזם או פיזור
ויגש - ההחמצה הגדולה (תשע"ב)
מקץ - מציאת אינטרסים משותפים – שיעור בהמשכים (תשע"ב)
וישב - "התפוררות הנהגת דור ההמשך" (תשע"ב)
ויצא - הפרודיה על הברית שלא נכרתה (תשע"ב)
"על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה"
תולדות -"ויזרע יצחק... וימצא" (תשע"ב)
חיי שרה - המאמין הגדול (תשע"ב)
וירא - "אף על פי שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גבי המזבח"(תשע"ב)
לך לך - נדודים 2.0 – נסיונו של אברהם (תשע"ב)
נח - היציאה מהתיבה: המבוכה, והיוזמה שהצליחה (תשע"ב)
ויחי - מה באמת זעזע את יוסף בברכתו של יעקב לבני יוסף? (תשע"א)
ויגש - המונולוג שהתפצל – על נאומו של יהודה (תשע"א)
מקץ - "ואמר ראובן דבר סכלות שיעקב ימית בניו" – האומנם? (תשע"א)
וישב - "אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש" – האם האחים מכרו את יוסף? (תשע"א)
וישלח - תוצריה של דיפלומטיה זהירה או עוצמה כלכלית – על סיפור עזיבתו של עשו את ארץ כנען (תשע"א)
ויצא - "מעט ורעים היו ימי שני חיי" - (תשע"א)
תודלות - ברכות יצחק - כרוניקה של טעויות (תשע"א)
חיי שרה - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"(תשע"א)
וירא - הרהורים בעקבות הציוויים בספר בראשית: האם עדין נותר מקום לציווי פרטני של ה' אל האדם (תשע"א)
נח - המצוות בפרשה: על קרבנות ורגולציה (תשע"א)
בראשית - המצוות בפרשה: על ההבדל שבין עונשו של קין לעונשו של רוצח (תשע"א)
ויחי - המצוות בפרשה: על המצוות שבספר בראשית (תש"ע)
ויגש -המצוות בפרשה: "אל תירא מרדה מצרימה" (תש"ע)
מקץ - ניסי חנוכה – מהפרדה היסטורית להפרדה הלכתית (תש"ע)
וישב - המצוות בפרשה: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים" (תש"ע)
וישלח - המצוות בפרשה: טומאת עבודה זרה (תש"ע)
ויצא - המצוות בפרשה: הרחקה מהסכנה ושמירת הגוף (התש"ע)
תולדות - המצוות בפרשה: "מפני מה מדדו אותה – מפני המעשרות" (התש"ע)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מניעת נזקי שכנים (התש"ע)
וירא - המצוות בפרשה: ביקור חולים והכנסת אורחים – ביחד או לחוד? (התש"ע)
לך לך - המצוות בפרשה: ברית מילה ומצוות המילה (התש"ע)
נח - המצוות בפרשה: פריה ורביה (סיום) - (התש"ע)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה ??? (התש"ע)
ויחי - המצוות בפרשה: כבוד הורים לאחר המוות ואיסור ניוול המת (התשס"ט)
ויגש - המצוות בפרשה: נקימה ומחילה (התשס"ט)
וישב - המצוות בפרשה: "יש עוון גדול מזה עד מאד... והוא לשון הרע" (התשס"ט)
וישלח - המצוות בפרשה: תיקון החברה (התשס"ט)
ויצא - המצוות בפרשה: "ואשה אל אחותה לא תיקח" - כיצד נשא יעקב שתי אחיות? (התשס"ט)
תולדות- המצוות בפרשה: "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו" (התשס"ט)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מקח וממכר של התורה וניהול חיי מסחר תקינים (התשס"ט)
וירא - המצוות בפרשה: "ארדה נא ואראה" – "שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה" (התשס"ט)
לך לך - המצוות בפרשה: "ובן שמונת ימים, יימול לכם כל זכר לדורותיכם" (התשס"ט)
נח - המצוות בפרשה: על שבע מצוות בני נח (התשס"ט)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה – מבחן התוצאה (התשס"ט)
ויחי - המצוות בפרשה: "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" – האם מצות אבלות מן התורה? (התשס"ח)
מקץ - המצוות בפרשה: מה לחנוכה ולתרי"ג מצוות? (התשס"ח)
וישב - המצוות בפרשה: הודיה על נס פרטי (התשס"ח)
וישלח - המצוות בפרשה: גיד הנשה – מהיכן נאסר? (התשס"ח)
ויצא - המצוות בפרשה: חובת הפועל כלפי בעל הבית (התשס"ח)
תולדות - המצוות בפרשה: מעמד הבכור – פסיבי או אקטיבי? (התשס"ח)
חיי שרה - המצוות בפרשה: להישבע בשם ה' (התשס"ח)
וירא - המצוות בפרשה: בקור חולים - שתי גישות שונות (התשס"ח)
לך-לך - המצוות בפרשה: מצוות מילה אחת או מספר מצוות? (התשס"ח)
עוד בנושא

 

בעוד שכל מצרים מכרה את אדמתה לפרעה, והעם המצרי הועבר לערים, נשארו הכהנים עם אדמתם, והיא לא נמכרה לפרעה: "רק אדמת הכהנים לא קנה, כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה, על כן לא מכרו את אדמתם".

 

בניגוד גמור לכך, כל שבט לוי, לרבות הכהנים, אינו זוכה לנחלה בארץ: "לא יהיה לכהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל, אשי ה' ונחלתו יאכלון"

 

הרמב"ם ראה בדברים אלו איסורים ממש, ומנה שתי מצות לא תעשה: האחת - שלא ינחל כל שבט לוי בארץ ישראל אלא נותנים להם ערים לשבת (ל"ת קס"ט), והשניה - שלא יקח שבט לוי חלק בביזה בשעת כיבוש ארץ ישראל (ל"ת ק"ע).

 

מספר הסברים הוצעו בטעם האיסורים הללו. מדברי הרמב"ם עצמו (שמיטה ויובל יג, יב) נראה כי תפקידם של הלווים כמשרתי ה' ומורי העם מצריך את הבדלתם מכלל דרכי העולם. על כן אין הם זוכים לעצמם באופן הטבעי והמקובל, אלא ה' מעניק להם את מה שמגיע להם.

 

מדברי ספר החינוך נראה שיש הבדל בטעם שני האיסורים: איסור הנחלה נועד לכך שהלווים לא יתעסקו בשום ענין אחר מלבד עבודתם, ואילו איסור לקיחת חלק בביזה נובע מכך שאין זה נאה למשרתי ה' להשתמש בכלים שנבזזו במלחמה, אלא רק בדברים שהושגו בדרך שלום.

 

ר' דוד הכוכבי, מצאצאי הרמב"ם, כותב ב"ספר הבתים" שאיסור הנחלה נועד למנוע מריבות של הלווים עם אחרים, ואילו איסור נטילת חלק בביזה נועד למנוע את ניצול מעמדם של הכהנים כמנהיגי העם לצורך קבלת טובות הנאה.

 

הרב יונתן גרוסמן (במאמרו שפורסם בבית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון), מביא שני טעמים נוספים לאיסור הנחלה:  האחד קשור לתפקידו של הלוי כמחנך העם (וזאת בשונה מהתפקיד הפולחני של הכהן המצרי) -  על מנת שהלוי ימלא את תפקידו זה יש לדאוג לכך שהלוי יסתובב כל העת בין השבטים השונים, יגיע גם למקומות מרוחקים, ויחנך את העם על פי ערכי התורה.  השני קשור לתפקידו של הלוי כמשרת ה' - איסור הנחלה (ובעקבותיו – גורל הנדודים) נועד לכך שהלוי ימשיך להרגיש את תחושת התלות הבסיסית בקב"ה.

 

אלא שקיימות שיטות (למשל – בעל הלכות גדולות) שכלל אינן מונות את שני הלאווים הנזכרים לעיל. טעם אחד לכך קשור לעקרונות של מנין המצוות - קיימות דעות בראשונים שלפיהן בימות המשיח איסור הנחלה לא יתקיים, והלווים ינחלו. ממילא אין מדובר באיסור לדורות ועל כן אין למנותו.

 

טעם אחר מסביר שאין למנות את הלאווים משום שכלל אין איסורים כאלו. כלומר, אין מדובר בלאווים האוסרים על הלווים לנחול ולבזוז, אלא רק קביעה של התורה שאין ללווים זכות מוקנית לנחלה ולביזה, אבל הם רשאים לקבל אם יתנו להם (ראה בביאור הרב פערלא לספר המצוות לרס"ג, ל"ת רל"ד). נוסיף ונציין כי הרמב"ם עצמו סובר בענין זה שאם הלוי נטל נחלה – מעבירים אותה ממנו.