בפרשתנו אנו קוראים על אברהם אבינו שביקש לקנות אחוזת קבר לצורך קבורת שרה, והציג את בקשתו במעמד בני חת. הרלב"ג עמד על כך שבקשתו של אברהם לא נעשתה באופן דיסקרטי מול עפרון החתי, אלא נעשתה במעמד בני חת, ולמד מכך את הדין שלימים נכתב בתלמוד, והוא - "שאין ראוי לאדם לעשות בקרקעותיו דבר יגיע בו היזק או צער לשכניו, אם לא בהסכמתם. ולזה תמצא שביקש אברהם מאת בני חת שיסכימו כולם שיהיה לו זה השדה והמערה אשר בו לאחוזת קבר".
יחסי השכנים ומניעת ההיזק זה מזה מאורגנים בספר משנה תורה לרמב"ם במסגרת הלכות שכנים, ובתחילת הלכות אלו כותב הרמב"ם כך: "עניין אלו ההלכות לידע דין חילוק הקרקעות בין השותפין, והרחקת נזק כל אחד מהם משכנו ומבעל המצר שלו". בדרך כלל, המצוות הן אלו המארגנות הלכות שונות בעלי ענין אחד, וכך - הלכות מכירה מאורגנות תחת מצות עשה "דין מקח ומממכר", והלכות גניבה מאורגנות תחת מצות לא תעשה שלא לגנוב ממון. ואולם, בענייננו התורה אינה מציינת מצוה של "דין נזקי שכנים", ועל כן ארגון הלכות שכנים נעשה שלא תחת מצוה כזו או אחרת.
אלא שמסקנה זאת מעוררת שאלה גדולה הרבה יותר – האם באמת אין איסור (מצות לא תעשה) לגרום נזק לשכן ולהפריעו מלהשתמש ברכושו? ואם אכן אין כזה איסור, מהו מקורן של ההלכות המחייבות שכן שלא לגרום להיזק ראיה לשכנו או שלא להפריע לשכנו להשתמש ברכושו באופן תקין?
יש מהראשונים (רבנו יונה) שכתב שהאיסור להזיק נכלל באיסור של לא תגזול. אחרים (הרב מאיר הלוי אבולעפיה) כתבו שהאיסור להזיק נכלל באיסור של "לפני עיוור לא תתן מכשול", שכן אם אסור להציב מכשול לאחר, קל וחומר שאוסר להזיקו.
ויתכן, שענייני הרחקת הנזק נכללים במצות עשה של ואהבת לרעך כמוך, כפי שכתב הרמב"ם במצות עשה ר"ו : שצונו לאהוב קצתנו את קצתנו כמו שנאהב עצמנו. ושתהיה חמלתי ואהבתי לאחי, כחמלתי ואהבתי לעצמי, בממונו ובגופו.... וכל מה שארצה לעצמי - ארצה לו כמוהו, וכל מה שאשנא לעצמי או למי שידבק בי - אשנא לו כמוהו".
(להרחבה כאו במאמרו של הרב יהודה זולדן "לא תזיק", דף שבועי, אונ' בר אילן, גליון 641).
עדכוני מכס ורגולציה
