שטר המטען של צים מכה שנית
עו"ד גיל נדל
ממש לאחרונה נדרש שוב בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט יעקב שיינמן) לשאלת סעיף השיפוט שטר המטען של צים, וקבע כי הודעת צד ג' שהוגשה כנגד צים בבית משפט השלום בתל אביב, תועבר לבית המשפט בחיפה ותידון שם. מדובר בתביעה (ככל הנראה תביעת שיבוב) שהגישה חברת מנורה כנגד חברת פרידנזון והפניקס בבית משפט השלום בתל אביב. פרידנזון, מצידה, הגישה הודעת צד ג' כנגד חברת צים. הודעת צד ג', מטבעה, מוגשת באותו בית משפט במסגרת אותו התיק שמתנהל בו התביעה העיקרית. ואולם, בשל סעיף השיפוט המופיע בשטר המטען של חברת צים, טענה צים כי יש להפריד את הדיון, ולהעביר את הדיון בהודעות צד ג' של פרידזנון לבית המשפט בחיפה.
בית המשפט קיבל בקשה זאת, תוך שקבע כך: "סעיף 24 שבתנאי שטר המטען הינם ברורים וגם המשיבה אינה חולקת עליו ולפיו הסכימו הצדדים כי כל מחלוקת שביניהם, תתברר אך ורק בבית משפט בחיפה. נפסק כבר לא אחת, כי במקרה שכזה, בו קיים סעיף סמכות שיפוט ייחודי, הרי שלבית משפט זה אין שיקול דעת שלא לכבד את הסכמת הצדדים. שאלת הנוחיות ושאלות פרקטיות אחרות, אינן שאלות שבית משפט זה מוסמך לדון בהן, אלא נשיאת בית המשפט העליון, כסמכותה על פי החוק. בנסיבות אלו, אני מורה על הפרדת הדיון , בהודעת הצד השלישי, שהגישה הנתבעת 1, פרידנזון שירותים לוגסטיים בע"מ נ' צים שירותי ספנות בע"מ. מכוח סמכותי אני מורה על העברת הדיון, בהודעת הצד השלישי כלפי צים, לבית המשפט המוסמך, שהינו בית משפט השלום בחיפה. למניעת ספק, ההליכים בהודעת הצד השלישי נגד שאר המשיבים, יתבררו בבית משפט זה, אלא אם תתקבל החלטה אחרת". (בש"א 179623/08, לפרידנזון – עו"ד לויט, לצים – עו"ד דיסני).
בציטוט הנ"ל נזכרת נשיאת בית המשפט העליון. מה לה ולענייננו?
לבעלי הזיכרון שמבין קוראינו, הדבר יישמע מוכר, ואנו נרענן את זכרונו של מי שכבר שכח, שכן מקרה דומה נידון בעבר, אצל אותו שופט. היתה זאת חברת הפניקס שהגישה הודעת צד ג' כתביעת שיבוב כנגד חברת צים. התביעה כנגד חברת הביטוח, שבעקבותיה הגישה חברת הביטוח הודעת צד ג' כנגד צים, הוגשה בבית משפט השלום בתל אביב, אלא שחברת צים, בהתגוננה כנגד הודעת צד ג' של חברת הביטוח, טענה באופן מקדמי כי סמכות השיפוט נתונה לבית המשפט בחיפה ולא בתל אביב. את הטענה המקדמית ביססה חברת צים על הוראותיו של שטר המטען הימי, שקבע כי סמכות השיפוט הייחודית לדון בתביעות כנגד חברת צים תהיה לבית המשפט המוסמך בחיפה.
חברת הביטוח לא כפרה בהוראותיו של שטר המטען, אלא שטענה, בין היתר, כי אין מקום להעביר את הדיון לחיפה, שכן משמעות העברת הדיון תהיה ניהול הליכים כפולים בגין אותו אירוע, הן בפני בית משפט בתל אביב, הן בפני בית המשפט בחיפה. חברת הביטוח גם טענה כי הרציונל העומד מאחוריי תניות שיפוט, הוא שלא להיגרר להליכים משפטיים במקומות רבים על פני הגלובוס בהם חלים גם חוקים שונים, אלא לרכז את הסכסוכים במקום התדיינות אחד- הוא מקום מושבה של חברת הספנות. במקרה זה, ההתדיינות הינה בישראל, ואין הצדקה, בגלל 90 ק"מ המפרידים בין חיפה לת"א, להעביר את הדיון לחיפה.
בית משפט השלום בתל אביב קיבל את בקשתה של צים וקבע כי על פי ההלכה המחייבת יש לקבל את הבקשה, כך שמבחינת התוצאה בפועל, יש לפצל את ההליכים בין התובענה כנגד חברת צים (בחיפה), לבין התובענה כנגד שאר הנתבעים (בתל אביב), תוך שבית המשפט נתן עדיפות לתניית השיפוט, המעוגנת בחוזה, על פני שיקולי נוחות ויעילות. (בש"א 201946/09).
הפניקס לא שקטה על שמריה, ופנתה לנשיאת בית המשפט העליון על מנת לאחד את הדיון בשני המקרים, באופן שהוא יידון במאוחד בתל אביב. צים התנגדה, אך בית המשפט העליון קיבל את עמדת הפניקס. בית המשפט קבע כי שתי התביעות שאיחוד הדיון בהן מבוקש נוגעות לאותה מסכת עובדתית ולשאלת האחריות לאותו נזק, ולפיכך אין טעם בקיום שני הליכים משפטיים מקבילים הנוגעים לאותה פרשה עצמה, ואיחוד הדיון בשתי התביעות יביא לייעול ההליכים, ובמיוחד לחסכון בזמן שיפוטי ובזמנם של הצדדים, ואף ימנע מתן הכרעות שיפוטיות סותרות באותם עניינים.
בית המשפט העליון ציין כי בעצם קיומה של תניית שיפוט אין כדי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט בענין איחוד הדיון בשתי התובענות, שכן תניית שיפוט בין צדדים נוגעת במהותה לשאלת קיומה של סמכות מקומית של בית משפט מסוים לדון בתביעה מסוימת, אך בקיומה של תניית שיפוט אין כדי למנוע את איחוד הדיון במקרים המתאימים בין תביעה פלונית, שעליה חלה תניית השיפוט, לבין תביעה אחרת, שתניית השיפוט אינה רלוונטית לגביה. (בש"א 3497/09).
ובענייננו, האם גם פרידנזון תרים את הכפפה ותפנה לנשיאת בית המשפט העליון?