גיל נדל משרד עורכי דין

 

מקץ - ניסי חנוכה – מהפרדה היסטורית להפרדה הלכתית (תש"ע)

עוד בנושא
תולדות - עשרים שנים של עקרות (תשע"ח)
וירא - לא להיכנע לפרשנות הצינית (תשע"ח)
נח – המבורך, המתנדב והמצווה ועושה (תשע"ח)
בראשית – ריקוד עם הבורא (תשע"ז)
עוד בנושא
חיי שרה - המשפחה מתפרקת - חיי שרה (תשע"ו)
ויצא - מה ניתן לחדש בצילם של שני ענקים (תשע"ה)
וירא - הצדיקה מסדום (תשע"ה)
ויחי - המהלך להצלת משפחתו של יוסף (תשע"ג)
ויגש - סגירת המעגל של נכדי יהודה (תשעג)
מקץ - יוזמה ויצירת אינטרסים משותפים (תשע"ג)
וישב - חלום הכוכבים ופוסט-מודרניזם (תשע"ג)
וישלח - תחבולה מחוכמת בסוכות (תשע"ג)
ויצא - ויצא יעקב לדרך חדשה (תשע"ג)
תולדות - "ההעדפה הכואבת" (תשע"ג)
חיי שרה- לקרוא את הסיפור מהיציע, לשחק אותו במגרש (תשע"ג)
וירא - המאמין הגדול (תשע"ג)
לך לך - על מחיר הבחירה - רגע לפני הכניסה לסיפורי האבות (תשע"ג)
נח - מה קיבלנו מסיפור שילוח העורב והיונה? (תשע"ג)
בראשית - יחסים (תשע"ג)
ויחי- מה היה קורה אילולא תבונתו של יעקב? על פתרונו הטראגי של חלום הכוכבים (תשע"ב)
"ואת העם - העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו" -סקטוריאליזם, אימפריאליזם או פיזור
ויגש - ההחמצה הגדולה (תשע"ב)
מקץ - מציאת אינטרסים משותפים – שיעור בהמשכים (תשע"ב)
וישב - "התפוררות הנהגת דור ההמשך" (תשע"ב)
ויצא - הפרודיה על הברית שלא נכרתה (תשע"ב)
"על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה"
תולדות -"ויזרע יצחק... וימצא" (תשע"ב)
חיי שרה - המאמין הגדול (תשע"ב)
וירא - "אף על פי שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גבי המזבח"(תשע"ב)
לך לך - נדודים 2.0 – נסיונו של אברהם (תשע"ב)
נח - היציאה מהתיבה: המבוכה, והיוזמה שהצליחה (תשע"ב)
ויחי - מה באמת זעזע את יוסף בברכתו של יעקב לבני יוסף? (תשע"א)
ויגש - המונולוג שהתפצל – על נאומו של יהודה (תשע"א)
מקץ - "ואמר ראובן דבר סכלות שיעקב ימית בניו" – האומנם? (תשע"א)
וישב - "אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש" – האם האחים מכרו את יוסף? (תשע"א)
וישלח - תוצריה של דיפלומטיה זהירה או עוצמה כלכלית – על סיפור עזיבתו של עשו את ארץ כנען (תשע"א)
ויצא - "מעט ורעים היו ימי שני חיי" - (תשע"א)
תודלות - ברכות יצחק - כרוניקה של טעויות (תשע"א)
חיי שרה - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"(תשע"א)
וירא - הרהורים בעקבות הציוויים בספר בראשית: האם עדין נותר מקום לציווי פרטני של ה' אל האדם (תשע"א)
נח - המצוות בפרשה: על קרבנות ורגולציה (תשע"א)
בראשית - המצוות בפרשה: על ההבדל שבין עונשו של קין לעונשו של רוצח (תשע"א)
ויחי - המצוות בפרשה: על המצוות שבספר בראשית (תש"ע)
ויגש -המצוות בפרשה: "אל תירא מרדה מצרימה" (תש"ע)
וישב - המצוות בפרשה: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים" (תש"ע)
וישלח - המצוות בפרשה: טומאת עבודה זרה (תש"ע)
ויצא - המצוות בפרשה: הרחקה מהסכנה ושמירת הגוף (התש"ע)
תולדות - המצוות בפרשה: "מפני מה מדדו אותה – מפני המעשרות" (התש"ע)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מניעת נזקי שכנים (התש"ע)
וירא - המצוות בפרשה: ביקור חולים והכנסת אורחים – ביחד או לחוד? (התש"ע)
לך לך - המצוות בפרשה: ברית מילה ומצוות המילה (התש"ע)
נח - המצוות בפרשה: פריה ורביה (סיום) - (התש"ע)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה ??? (התש"ע)
ויחי - המצוות בפרשה: כבוד הורים לאחר המוות ואיסור ניוול המת (התשס"ט)
ויגש - המצוות בפרשה: נקימה ומחילה (התשס"ט)
וישב - המצוות בפרשה: "יש עוון גדול מזה עד מאד... והוא לשון הרע" (התשס"ט)
וישלח - המצוות בפרשה: תיקון החברה (התשס"ט)
ויצא - המצוות בפרשה: "ואשה אל אחותה לא תיקח" - כיצד נשא יעקב שתי אחיות? (התשס"ט)
תולדות- המצוות בפרשה: "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו" (התשס"ט)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מקח וממכר של התורה וניהול חיי מסחר תקינים (התשס"ט)
וירא - המצוות בפרשה: "ארדה נא ואראה" – "שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה" (התשס"ט)
לך לך - המצוות בפרשה: "ובן שמונת ימים, יימול לכם כל זכר לדורותיכם" (התשס"ט)
נח - המצוות בפרשה: על שבע מצוות בני נח (התשס"ט)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה – מבחן התוצאה (התשס"ט)
ויחי - המצוות בפרשה: "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" – האם מצות אבלות מן התורה? (התשס"ח)
ויגש - המצוות בפרשה: כהנים ומקרקעין (התשס"ח)
מקץ - המצוות בפרשה: מה לחנוכה ולתרי"ג מצוות? (התשס"ח)
וישב - המצוות בפרשה: הודיה על נס פרטי (התשס"ח)
וישלח - המצוות בפרשה: גיד הנשה – מהיכן נאסר? (התשס"ח)
ויצא - המצוות בפרשה: חובת הפועל כלפי בעל הבית (התשס"ח)
תולדות - המצוות בפרשה: מעמד הבכור – פסיבי או אקטיבי? (התשס"ח)
חיי שרה - המצוות בפרשה: להישבע בשם ה' (התשס"ח)
וירא - המצוות בפרשה: בקור חולים - שתי גישות שונות (התשס"ח)
לך-לך - המצוות בפרשה: מצוות מילה אחת או מספר מצוות? (התשס"ח)
עוד בנושא

 

מדוע אנו מדליקים את נרות החנוכה? ולאילו נסים אנחנו מתכוונים כשאנו מברכים "שעשה נסים לאבותינו"? ועל מה אנו אומרים הלל בחנוכה? התלמוד הבבלי (שבת כא, ב) משיב על כך תשובה ברורה: "מאי חנוכה? דתנו רבנן... שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותנו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה". כלומר נס חנוכה הוא נס פך השמן, ולכבוד נס זה אנו מדליקים את נרות החנוכה, ואומרים הלל בחנוכה.

ואולם, נראה שמחברי תפילת על הנסים חלוקים על עמדה זו של התלמוד הבבלי, שהרי בתפילה זו נזכרים -  המלחמה ("ועל המלחמות") ב"מלכות יוון הרשעה", הניצחון – "רבת את ריבם... נקמת את נקמתם", טהרת המקדש והדלקת הנרות בו, וקביעת שמונת ימי חנוכה "להודות ולהלל לשמך הקדוש". לשיטה זאת, הנס ("על הניסים!") הוא הנצחון במלחמה והחזרה למקדש, ועל כך נקבע ההלל. ואכן, שאלה נכבדה היא מדוע נעלם נס המלחמה בתלמוד הבבלי, במיוחד לאור מקורות הסטוריים ורבניים אחרים המזכירים ענין זה באופן ברור.

תשובות רבות נאמרו בענין זה. בספר טעמי המנהגים ואוצר הדינים הסביר שהתלמוד הבבלי הסתיר את נס המלחמה מהטעם שהחשמונאים חטאו בכך שמלכו, בעוד שהמלוכה ניתנה לזרע יהודה, ולפיכך לא ניתן ביטוי לנס המלחמה (וכבר היה זה הרמב"ן, בפירושו על הפסוק "לא יסור שבט מיהודה", שעמד על חטא החשמונאים). הרב ד"ר אליהו זייני, במאמרו "מאי חנוכה" (http://www.orvishua.org.il/heb/files/art/hanuka.pdf) טען שמחברי התלמוד הסתייגו מהחשמונאים בשל כריתת הברית עם הרומאים, כבר על ידי יהודה המכבי ובדורות שלאחריו. גם ענין זה נסמך על הרמב"ן, בפירושו לתחילת פרשת וישלח (לב, ד), שם הסביר כי "מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים והיא היתה סבת נפילתם בידם". דעה אחרת היא שהתלמוד הבבלי התעלם מהחשמונאים בשל התנהלותם השערורייתית בדורות המאוחרים יותר, בדבר תמיכת חלק מהם בצדוקים ולא בפרושים, וחיסול חלק מהסנהדרין.

אלא שבדורות שלאחר התלמוד הבבלי חזר נס המלחמה לתוכה של ההלכה. הרחיב בכך רב אחאי גאון בעל השאילתות, וקיבע זאת הרמב"ם בהלכות חנוכה (תחילת פרק ג'):

"בבית שני כשמלכו יוון, גזרו גזירות על ישראל, וביטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם, ובבנותיהם; ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטימאו הטהרות.  וצר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוהי אבותינו, והושיעם מידם.  וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה - עד החורבן השני". עד כאן – נס המלחמה.

וממשיך הרמב"ם וכותב: "וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, בחמישה ועשרים בחודש כסליו היה.  ונכנסו להיכל, ולא מצאו שמן טהור אלא פך אחד; ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים - עד שכתשו זיתים, והוציאו שמן טהור". וזהו כמובן נס פך השמן.

וכעת עובר הרמב"ם להיבט הנורמטיבי של הדברים: "ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור, שיהיו שמונת הימים האלו שתחילתן מלילי חמישה ועשרים בכסליו, ימי שמחה והלל; ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים, בכל לילה ולילה משמונת הלילות.  וימים אלו, הן הנקראין חנוכה.  והן אסורין במספד ותענית, כימי הפורים; והדלקת הנרות בהן, מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה".

מסידור הדברים אצל הרמב"ם נראה כי מצוות החנוכה מתייחסות באופן נפרד לשני היבטי החג: אמירת ההלל מתייחסת לנס המלחמה, ואילו הדלקת הנרות נעשית לזכר נס פך השמן. במילים אחרות, לאחר למעלה מאלף שנים בא הרמב"ם וקיבץ במקום אחד את שני היבטי החג, תוך שייחד לכל אחד מהם ביטוי מעשי ספציפי.

אלא שבכך לא די. להפרדה בין הדלקת הנרות לבין אמירת ההלל קיימת משמעות נורמטיבית-הלכתית  כבידה יותר: כפי שכתבנו בעבר, עמדת הרמב"ם היא שמצוות מדרבנן אינן יכולות להימנות בתוך מנין תרי"ג, שכן מדובר בתרי"ג מצוות שנאמרו למשה מסיני. בדיוק כזה הוא המצב בנוגע להדלקת נרות חנוכה. לעומת זאת, בכל הנוגע לאמירת הלל בחנוכה, יש דעות הסבורות כי מדובר במצוה מן התורה ממש, שכן קיימת מצוה להודות לה' על הנסים שעשה לנו, וזהו בדיוק ענין "פרסומי ניסא" של חנוכה. ואף לדעת הרמב"ם, שאינו מונה את מצות ההלל אמירת הלל בתוך תרי"ג מצוות, אין זאת אלא משום שמדובר בתכלית כללית של התורה, שאינה נמנית כמצוות עשה פורמאליות, אך ברור שבאמירת הלל ופרסום הנס אנו משיגים מטרה ראויה של התורה (וראה בהרחבה בפירוש יד פשוטה לראש הישיבה, על הלכות מגילה).

מכאן, שאותה הפרדה רעיונית והיסטורית עתיקת יומין מתקופת המשנה והתלמוד, בין נס המלחמה לבין נס פך השמן, אוחדה מחדש אצל הרמב"ם בהלכות חנוכה. ועם זאת, הפרדה זאת לא בוטלה כליל, ומצאה את ביטויה החדש לא כהפרדה רעיונית אלא כהפרדה במישור ההלכתי.