גיל נדל משרד עורכי דין

 

וישב - המצוות בפרשה: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים" (תש"ע)

עוד בנושא
בראשית - "ויברך א-להים את יום השבת – ברכו במן" (תשע"ט)
תולדות - עשרים שנים של עקרות (תשע"ח)
וירא - לא להיכנע לפרשנות הצינית (תשע"ח)
נח – המבורך, המתנדב והמצווה ועושה (תשע"ח)
עוד בנושא
וישלח – הפוך על הפוך (תשע"ו)
חיי שרה - המשפחה מתפרקת - חיי שרה (תשע"ו)
ויצא - מה ניתן לחדש בצילם של שני ענקים (תשע"ה)
וירא - הצדיקה מסדום (תשע"ה)
ויחי - המהלך להצלת משפחתו של יוסף (תשע"ג)
ויגש - סגירת המעגל של נכדי יהודה (תשעג)
מקץ - יוזמה ויצירת אינטרסים משותפים (תשע"ג)
וישב - חלום הכוכבים ופוסט-מודרניזם (תשע"ג)
וישלח - תחבולה מחוכמת בסוכות (תשע"ג)
ויצא - ויצא יעקב לדרך חדשה (תשע"ג)
תולדות - "ההעדפה הכואבת" (תשע"ג)
חיי שרה- לקרוא את הסיפור מהיציע, לשחק אותו במגרש (תשע"ג)
וירא - המאמין הגדול (תשע"ג)
לך לך - על מחיר הבחירה - רגע לפני הכניסה לסיפורי האבות (תשע"ג)
נח - מה קיבלנו מסיפור שילוח העורב והיונה? (תשע"ג)
בראשית - יחסים (תשע"ג)
ויחי- מה היה קורה אילולא תבונתו של יעקב? על פתרונו הטראגי של חלום הכוכבים (תשע"ב)
"ואת העם - העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו" -סקטוריאליזם, אימפריאליזם או פיזור
ויגש - ההחמצה הגדולה (תשע"ב)
מקץ - מציאת אינטרסים משותפים – שיעור בהמשכים (תשע"ב)
וישב - "התפוררות הנהגת דור ההמשך" (תשע"ב)
ויצא - הפרודיה על הברית שלא נכרתה (תשע"ב)
"על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה"
תולדות -"ויזרע יצחק... וימצא" (תשע"ב)
חיי שרה - המאמין הגדול (תשע"ב)
וירא - "אף על פי שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גבי המזבח"(תשע"ב)
לך לך - נדודים 2.0 – נסיונו של אברהם (תשע"ב)
נח - היציאה מהתיבה: המבוכה, והיוזמה שהצליחה (תשע"ב)
ויחי - מה באמת זעזע את יוסף בברכתו של יעקב לבני יוסף? (תשע"א)
ויגש - המונולוג שהתפצל – על נאומו של יהודה (תשע"א)
מקץ - "ואמר ראובן דבר סכלות שיעקב ימית בניו" – האומנם? (תשע"א)
וישב - "אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש" – האם האחים מכרו את יוסף? (תשע"א)
וישלח - תוצריה של דיפלומטיה זהירה או עוצמה כלכלית – על סיפור עזיבתו של עשו את ארץ כנען (תשע"א)
ויצא - "מעט ורעים היו ימי שני חיי" - (תשע"א)
תודלות - ברכות יצחק - כרוניקה של טעויות (תשע"א)
חיי שרה - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"(תשע"א)
וירא - הרהורים בעקבות הציוויים בספר בראשית: האם עדין נותר מקום לציווי פרטני של ה' אל האדם (תשע"א)
נח - המצוות בפרשה: על קרבנות ורגולציה (תשע"א)
בראשית - המצוות בפרשה: על ההבדל שבין עונשו של קין לעונשו של רוצח (תשע"א)
ויחי - המצוות בפרשה: על המצוות שבספר בראשית (תש"ע)
ויגש -המצוות בפרשה: "אל תירא מרדה מצרימה" (תש"ע)
מקץ - ניסי חנוכה – מהפרדה היסטורית להפרדה הלכתית (תש"ע)
וישלח - המצוות בפרשה: טומאת עבודה זרה (תש"ע)
ויצא - המצוות בפרשה: הרחקה מהסכנה ושמירת הגוף (התש"ע)
תולדות - המצוות בפרשה: "מפני מה מדדו אותה – מפני המעשרות" (התש"ע)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מניעת נזקי שכנים (התש"ע)
וירא - המצוות בפרשה: ביקור חולים והכנסת אורחים – ביחד או לחוד? (התש"ע)
לך לך - המצוות בפרשה: ברית מילה ומצוות המילה (התש"ע)
נח - המצוות בפרשה: פריה ורביה (סיום) - (התש"ע)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה ??? (התש"ע)
ויחי - המצוות בפרשה: כבוד הורים לאחר המוות ואיסור ניוול המת (התשס"ט)
ויגש - המצוות בפרשה: נקימה ומחילה (התשס"ט)
וישב - המצוות בפרשה: "יש עוון גדול מזה עד מאד... והוא לשון הרע" (התשס"ט)
וישלח - המצוות בפרשה: תיקון החברה (התשס"ט)
ויצא - המצוות בפרשה: "ואשה אל אחותה לא תיקח" - כיצד נשא יעקב שתי אחיות? (התשס"ט)
תולדות- המצוות בפרשה: "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו" (התשס"ט)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מקח וממכר של התורה וניהול חיי מסחר תקינים (התשס"ט)
וירא - המצוות בפרשה: "ארדה נא ואראה" – "שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה" (התשס"ט)
לך לך - המצוות בפרשה: "ובן שמונת ימים, יימול לכם כל זכר לדורותיכם" (התשס"ט)
נח - המצוות בפרשה: על שבע מצוות בני נח (התשס"ט)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה – מבחן התוצאה (התשס"ט)
ויחי - המצוות בפרשה: "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" – האם מצות אבלות מן התורה? (התשס"ח)
ויגש - המצוות בפרשה: כהנים ומקרקעין (התשס"ח)
מקץ - המצוות בפרשה: מה לחנוכה ולתרי"ג מצוות? (התשס"ח)
וישב - המצוות בפרשה: הודיה על נס פרטי (התשס"ח)
וישלח - המצוות בפרשה: גיד הנשה – מהיכן נאסר? (התשס"ח)
ויצא - המצוות בפרשה: חובת הפועל כלפי בעל הבית (התשס"ח)
תולדות - המצוות בפרשה: מעמד הבכור – פסיבי או אקטיבי? (התשס"ח)
חיי שרה - המצוות בפרשה: להישבע בשם ה' (התשס"ח)
וירא - המצוות בפרשה: בקור חולים - שתי גישות שונות (התשס"ח)
לך-לך - המצוות בפרשה: מצוות מילה אחת או מספר מצוות? (התשס"ח)
עוד בנושא

בפרשתנו אנו קוראים על תמר, שבעקבות הוראתו של יהודה ("הוציאוה ותישרף") – "שלחה אל חמיה לאמור – לאיש אשר אלה לו אנוכי הרה, ותאמר – הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה".

המדרש, כמו גם  המפרשים, הבחינו היטב בהימנעותה של תמר מלהטיח ביהודה באופן ישיר את הענין וברגישותה בהצגת הדברים.  רש"י הסביר שתמר לא רצתה להלבין את פניו של יהודה ולומר לו 'ממך אני מעוברת', ולכן הציגה את הדברים באופן עקיף. דהיינו, שעיקר הבושה היתה נגרמת ליהודה מעצם חשיפת המעשה שעשה. הרלב"ג הסביר שהבושה היתה נגרמת ליהודה מכך שאילו היתה תמר מציגה את הדברים באופן ישיר ובוטה, היה עלול להתקבל הרושם כאילו יהודה ציווה לשרוף את תמר על מנת לטייח את האמת ולמנוע מתמר לספר מה באמת אירע, לפיכך הציגה תמר את העובדות בצורה כזאת שממנה יעלה שיהודה לא ידע למי היא הרה. ובפשטות, התלמוד הבבלי (ברכות מג, ב) הורה: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים. מנלן? מתמר".

איסור הלבנת פנים נמנה כאחת מתרי"ג מצוות. כך כתב הרמב"ם בספר המצוות (ל"ת ש"ג): "האזהרה שהוזהרנו שלא לבייש זה את זה, ועוון זה הוא שקוראים אותו מלבין פני חבירו ברבים". האיסור חל לא רק במעמד רבים, אלא גם בצינעה, במעמד שני האנשים בלבד. וכך כתב הרמב"ם בהלכות דעות (ו, ח): "אסור להכלים את ישראל, וכל שכן ברבים".

מקור האיסור נמצא בדיני תוכחה: "הרואה את חבירו שחטא או שהוא הולך בדרך לא טובה, מצוה להחזירו למוטב" (שם),  ודבר זה נלמד מהפסוק "הוכיח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט, יז). אלא שהמשכו של אותו פסוק: " ולא תישא עליו חטא" - נדרש בספרא כך: "יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות? תלמוד לומר ' ולא תשא עליו חטא'". כלומר, הציווי לאדם הוא שגם כאשר הוא מוכיח את חבירו, על מנת להחזירו למוטב, עליו לעשות זאת באופן שלא יבייש את החבר. ואולם, על אף שהמדרש עמד על איסור הלבנת הפנים בהקשר של דיני התוכחה, הרי שהאיסור משתרע וחל על כל המצבים, ולא דווקא בסיטואציה של תוכחה. ואכן, המקרה של תמר יוכיח, שהרי הימנעותה של תמר מלבייש את יהודה לא נעשתה בסיטואציה של תוכחה.

ענין זה מדגים את נוהגה של התורה לעשות שימוש בסגנון קזואיסטי של מקרה ספציפי כתור מייצג של תופעה כללית יותר.  וכפי שכתבה המשנה במסכת בבא קמא (ה,ז): "אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור, ולהפרשת הר סיני, ולתשלומי כפל, ולהשבת אבידה, לפריקה, לחסימה, לכלאים, ולשבת, וכן חיה ועוף כיוצא בהן. אם כן למה נאמר 'שור או חמור'? אלא שדבר הכתוב בהווה." כך בענייננו, איסור הלבנת הפנים נאמר במסגרת דיני התוכחה, שכן מדובר בתופעה שכיחה שהעמדת אדם על טעותו עלולה לבייש אותו, ואולם, כאמור, אסור הלבנת הפנים אינו מוגבל דווקא להקשר זה.

 

שבת שלום,

גיל נדל