גיל נדל משרד עורכי דין

 

ויגש -המצוות בפרשה: "אל תירא מרדה מצרימה" (תש"ע)

עוד בנושא
תולדות - עשרים שנים של עקרות (תשע"ח)
וירא - לא להיכנע לפרשנות הצינית (תשע"ח)
נח – המבורך, המתנדב והמצווה ועושה (תשע"ח)
בראשית – ריקוד עם הבורא (תשע"ז)
עוד בנושא
חיי שרה - המשפחה מתפרקת - חיי שרה (תשע"ו)
ויצא - מה ניתן לחדש בצילם של שני ענקים (תשע"ה)
וירא - הצדיקה מסדום (תשע"ה)
ויחי - המהלך להצלת משפחתו של יוסף (תשע"ג)
ויגש - סגירת המעגל של נכדי יהודה (תשעג)
מקץ - יוזמה ויצירת אינטרסים משותפים (תשע"ג)
וישב - חלום הכוכבים ופוסט-מודרניזם (תשע"ג)
וישלח - תחבולה מחוכמת בסוכות (תשע"ג)
ויצא - ויצא יעקב לדרך חדשה (תשע"ג)
תולדות - "ההעדפה הכואבת" (תשע"ג)
חיי שרה- לקרוא את הסיפור מהיציע, לשחק אותו במגרש (תשע"ג)
וירא - המאמין הגדול (תשע"ג)
לך לך - על מחיר הבחירה - רגע לפני הכניסה לסיפורי האבות (תשע"ג)
נח - מה קיבלנו מסיפור שילוח העורב והיונה? (תשע"ג)
בראשית - יחסים (תשע"ג)
ויחי- מה היה קורה אילולא תבונתו של יעקב? על פתרונו הטראגי של חלום הכוכבים (תשע"ב)
"ואת העם - העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו" -סקטוריאליזם, אימפריאליזם או פיזור
ויגש - ההחמצה הגדולה (תשע"ב)
מקץ - מציאת אינטרסים משותפים – שיעור בהמשכים (תשע"ב)
וישב - "התפוררות הנהגת דור ההמשך" (תשע"ב)
ויצא - הפרודיה על הברית שלא נכרתה (תשע"ב)
"על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה"
תולדות -"ויזרע יצחק... וימצא" (תשע"ב)
חיי שרה - המאמין הגדול (תשע"ב)
וירא - "אף על פי שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גבי המזבח"(תשע"ב)
לך לך - נדודים 2.0 – נסיונו של אברהם (תשע"ב)
נח - היציאה מהתיבה: המבוכה, והיוזמה שהצליחה (תשע"ב)
ויחי - מה באמת זעזע את יוסף בברכתו של יעקב לבני יוסף? (תשע"א)
ויגש - המונולוג שהתפצל – על נאומו של יהודה (תשע"א)
מקץ - "ואמר ראובן דבר סכלות שיעקב ימית בניו" – האומנם? (תשע"א)
וישב - "אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש" – האם האחים מכרו את יוסף? (תשע"א)
וישלח - תוצריה של דיפלומטיה זהירה או עוצמה כלכלית – על סיפור עזיבתו של עשו את ארץ כנען (תשע"א)
ויצא - "מעט ורעים היו ימי שני חיי" - (תשע"א)
תודלות - ברכות יצחק - כרוניקה של טעויות (תשע"א)
חיי שרה - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"(תשע"א)
וירא - הרהורים בעקבות הציוויים בספר בראשית: האם עדין נותר מקום לציווי פרטני של ה' אל האדם (תשע"א)
נח - המצוות בפרשה: על קרבנות ורגולציה (תשע"א)
בראשית - המצוות בפרשה: על ההבדל שבין עונשו של קין לעונשו של רוצח (תשע"א)
ויחי - המצוות בפרשה: על המצוות שבספר בראשית (תש"ע)
מקץ - ניסי חנוכה – מהפרדה היסטורית להפרדה הלכתית (תש"ע)
וישב - המצוות בפרשה: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים" (תש"ע)
וישלח - המצוות בפרשה: טומאת עבודה זרה (תש"ע)
ויצא - המצוות בפרשה: הרחקה מהסכנה ושמירת הגוף (התש"ע)
תולדות - המצוות בפרשה: "מפני מה מדדו אותה – מפני המעשרות" (התש"ע)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מניעת נזקי שכנים (התש"ע)
וירא - המצוות בפרשה: ביקור חולים והכנסת אורחים – ביחד או לחוד? (התש"ע)
לך לך - המצוות בפרשה: ברית מילה ומצוות המילה (התש"ע)
נח - המצוות בפרשה: פריה ורביה (סיום) - (התש"ע)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה ??? (התש"ע)
ויחי - המצוות בפרשה: כבוד הורים לאחר המוות ואיסור ניוול המת (התשס"ט)
ויגש - המצוות בפרשה: נקימה ומחילה (התשס"ט)
וישב - המצוות בפרשה: "יש עוון גדול מזה עד מאד... והוא לשון הרע" (התשס"ט)
וישלח - המצוות בפרשה: תיקון החברה (התשס"ט)
ויצא - המצוות בפרשה: "ואשה אל אחותה לא תיקח" - כיצד נשא יעקב שתי אחיות? (התשס"ט)
תולדות- המצוות בפרשה: "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו" (התשס"ט)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מקח וממכר של התורה וניהול חיי מסחר תקינים (התשס"ט)
וירא - המצוות בפרשה: "ארדה נא ואראה" – "שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה" (התשס"ט)
לך לך - המצוות בפרשה: "ובן שמונת ימים, יימול לכם כל זכר לדורותיכם" (התשס"ט)
נח - המצוות בפרשה: על שבע מצוות בני נח (התשס"ט)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה – מבחן התוצאה (התשס"ט)
ויחי - המצוות בפרשה: "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" – האם מצות אבלות מן התורה? (התשס"ח)
ויגש - המצוות בפרשה: כהנים ומקרקעין (התשס"ח)
מקץ - המצוות בפרשה: מה לחנוכה ולתרי"ג מצוות? (התשס"ח)
וישב - המצוות בפרשה: הודיה על נס פרטי (התשס"ח)
וישלח - המצוות בפרשה: גיד הנשה – מהיכן נאסר? (התשס"ח)
ויצא - המצוות בפרשה: חובת הפועל כלפי בעל הבית (התשס"ח)
תולדות - המצוות בפרשה: מעמד הבכור – פסיבי או אקטיבי? (התשס"ח)
חיי שרה - המצוות בפרשה: להישבע בשם ה' (התשס"ח)
וירא - המצוות בפרשה: בקור חולים - שתי גישות שונות (התשס"ח)
לך-לך - המצוות בפרשה: מצוות מילה אחת או מספר מצוות? (התשס"ח)
עוד בנושא

בפרשתנו אנו קוראים על יעקב, אשר נוסע למצרים לראות את יוסף, ובדרך מתגלה אליו ה' ואומר לו: "אנכי הא-ל א-להי אביך, אל תירא מרדה מצרימה, כי לגוי גדול אשימך שם.  אנכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה, ויוסף ישית ידו על עיניך".

שאלת הישיבה במצרים במהלך הדורות עוררה קשיים מרובים, שכן נפסק ברמב"ם (מלכים ה, ז): "מותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים... ובשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב למצרים... מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרקמטיא, ולכבוש ארצות אחרות, ואין אסור אלא להשתקע שם", ומנגד - ידוע על ישוב יהודי ותיק ונרחב במצרים במהלך הדורות (לרבות הרמב"ם עצמו שישב בקהיר העתיקה ושימש כרופאו של המלך). הכיצד?

איסור המגורים במצרים נמנה על ידי הרמב"ם כמצות לא תעשה (מ"ו), וזאת בעקבות דברי התלמוד הירושלמי במסכת סוכה. וכך כתב הרמב"ם: "האזהרה שהוזהרנו שלעולם לא לגור בארץ מצרים, כדי שלא נלמד כפירתם ושלא ננהג כמנהגיהם המגונים לדעת התורה". הדבר נובע מירידותה הרוחנית של מצרים - "מפני שמעשיה מקולקלים מכל הארצות" (משנה תורה שם), ואכן, בספר המצוות (אך לא במשנה תורה – ועל כך נדון בהמשך) הובא לאו זה בתוך קבוצת הלאווים הנוגעת לעבודה זרה. להשלמת התמונה חשוב לציין כי יש ממוני המצוות (רס"ג) שלא מנו כלל את הלאו הזה, ואפשר שלא ראו בכך איסור, שכן, ככל הנראה סברו כי התלמוד הבבלי חולק על הירושלמי בענין זה (ראה בדברי ר"י פערלא לספר המצוות לרס"ג, לא תעשה רל"ה).

ואולם, היקף האיסור אינו ברור, דבר שהביא לצמצומו. היו שהסבירו (ר' אליעזר ממיץ בספר היראים), בעקבות הפסוק "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד", כי האיסור נוגע רק לירידה מארץ ישראל למצרים, אך לא למעבר ממדינות הגלות השונות למצרים, ולפיכך נדידת יהודים מאירופה למצרים לא נאסרה. אחרים (למשל, הרדב"ז) הסבירו, כי ישיבת ארעי לא נאסרה "וכל היורדים תחילה לא ירדו להשתקע אלא לסחורה. ואע"ג דאח"כ נשתקעו, אין כאן לאו, אלא איסורא בעלמא, ומפני טורח הטילטול ומיעוט רווח המזונות בשאר המקומות לא חששו לאיסור זה", ועל הרמב"ם הסבירו שאנוס היה. כיוון אחר לגמרי תלה את האיסור בקלקולה של מצרים, ומשעה שסנחריב בלבל את האומות, או משעה שהפכה מצרים למדינה מוסלמית (והאיסלאם כידוע אינו נחשב לעבודה זרה) – כבר בטל האיסור (ראה בסמ"ג, ובספר פקודי ישרים על ספר המצוות לרמב"ם).

ואולם, היו שהציעו הסברים כוללניים יותר, שהטילו אור אחר על האיסור. עמד על כך כבר הריטב"א (בחידושיו למסכת יומא, לח) שהסביר "שאין האיסור ההוא אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתם, אבל בזמן הזה שנגזר עלינו להיות נידחים בכל קצוי הארץ, כל חוצה לארץ אחד הוא, ואין איסור אלא שלא לצאת מדעת מן הארץ לחוצה לארץ" (דן בכך באריכות הרב הרצוג (שו"ת היכל יצחק, אבן העזר, ח"י, סי"ב). נוכל להרחיב ולומר כי מדובר באיסור אשר חל במצב שבו קיימת ישות מדינית לעם ישראל בארצו, ואו אז ההשתקעות במצרים אסורה, ואולם כאשר אין שלטון לעם ישראל בארצו – לא מתקיים האיסור.

נראה שהסבר זה הולם את עמדת הרמב"ם, שכן איסור זה הובא בספר משנה תורה בהלכות מלכים הנוגעות למצבים שבהם עם ישראל יושב בארצו (בסמוך למצות מינוי המלך ומלחמת המצווה) ולא במסגרת הלכות עבודה זרה הנוגעות לחיובי היחיד. ויתירה מזו, שבתוך הדיון בהלכות האיסור מזכיר הרמב"ם פעמיים סיטואציות שלטוניות, המצביעות על הנופך הייחודי הקיים לאיסור זה ("מותר לחזור לארץ מצרים לכבוש ארצות אחרות...וייראה לי שאם כבש מלך ישראל ארץ מצרים על פי בית דין שהיא מותרת"). (לכיוון דומה ראה במאמרו של הרב צבי א' נויגרשל, פורסם ב"שמעתין", גיליון מס' 137-138, תשנ"ט,http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shmaatin/egypt.htm)

 

שבת שלום,

גיל נדל