במרכזן של פרשיות ספר בראשית עומדים דיבורו וציוויו של ה' אל האדם. הדוגמאות רבות ביותר, ונציין את זאת הדרמטית במיוחד, מפרשתנו: "ויהי אחר הדברים האלה, והא-לוהים ניסה את אברהם, ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני. ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, ולך לך אל ארץ המורייה, והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך". הקורא בן ימינו יעמוד באופן מיידי על הפער שבין הציווי האישי המופיע בפרשיות ספר בראשית, לבין הציווי הקולקטיבי המופיע בספרים האחרים, שניתן באמצעות תרי"ג מצוות.
השאלה שנבקש להעלות במסגרת זו היא - האם גם לאחר שניתנו תרי"ג מצוות, יתכן שינתן ציווי פרטי לאדם; ובלשון אחרת – האם ניתן לפרוץ את מערכת תרי"ג מצוות באמצעות ציווים פרטיים.
חשוב לסלק על הסף תשובה אפשרית אחת, והיא - שמיום שניתנה התורה חדל ה' לצוות את האדם באופן אחר שלא באמצעות התורה / תרי"ג מצוות. הדבר נסתר ממערכת תרי"ג עצמה, שהרי התורה מכירה בקיומו של הנביא ומחייבת לשמוע בקולו, ויש באפשרותו לגרוע ולהוסיף על האמור בתורה בהוראת שעה (למעט ענייני עבודה זרה). ולא זו בלבד, אלא שלעיתים ניתנת הנבואה רק לאדם המתנבא עצמו, ולא אל הכלל. לפיכך קול ה' ממשיך להישמע אל האדם, באמצעות הנבואה.
ובכל זאת, בעיקרו של דבר, מתאפיינות תרי"ג מצוות בכך שהן מופנות באופן אחיד אל הכלל, ללא תשומת לב אישית לאדם הפרטי. האם עדין נותר מקום לציווי פרטני של ה' אל האדם?
מסתבר שכן: מערכת תרי"ג המצוות הותירה חללים פתוחים המיועדים לביצוע וקיום "מותאם אישית" של האדם.
נוכל להביא לכך שני אפיקים מרכזיים: האחד – הליכה של לפנים משורת הדין בכל תחומי החיים, כאשר אין מדובר רק ביחסים שבין אדם לחבירו אלא בכל אופן התנהלות האדם. לשיטת הרמב"ן הדבר נלמד מהציווי "קדושים תהיו", המורה לאדם לעצב את דרכו האישית בהתנהלותו בעולם, בנוסף ומעבר לקיום הרגיל של המצוות.
השני – התנהגות וביצוע מעשים ההולמים את תכליתן של המצוות, גם כאשר אין ציווי כללי לכך במסגרת תרי"ג מצוות. על פי שיטת הרמב"ם, מטרות על (כמו יישוב ארץ ישראל) או מצוות כלליות (קדושים תהיו), לא נמנו כמצוות בתור המסגרת הפורמלית של תרי"ג מצוות, אך אין זה אומר כלל ועיקר שאין ערך לביצוע מעשים שיגשימו רעיונות אלו. להיפך.
שבת שלום, גיל נדל
עדכוני מכס ורגולציה
