גיל נדל משרד עורכי דין

 

ויחי - מה באמת זעזע את יוסף בברכתו של יעקב לבני יוסף? (תשע"א)

עוד בנושא
בראשית - "ויברך א-להים את יום השבת – ברכו במן" (תשע"ט)
תולדות - עשרים שנים של עקרות (תשע"ח)
וירא - לא להיכנע לפרשנות הצינית (תשע"ח)
נח – המבורך, המתנדב והמצווה ועושה (תשע"ח)
עוד בנושא
וישלח – הפוך על הפוך (תשע"ו)
חיי שרה - המשפחה מתפרקת - חיי שרה (תשע"ו)
ויצא - מה ניתן לחדש בצילם של שני ענקים (תשע"ה)
וירא - הצדיקה מסדום (תשע"ה)
ויחי - המהלך להצלת משפחתו של יוסף (תשע"ג)
ויגש - סגירת המעגל של נכדי יהודה (תשעג)
מקץ - יוזמה ויצירת אינטרסים משותפים (תשע"ג)
וישב - חלום הכוכבים ופוסט-מודרניזם (תשע"ג)
וישלח - תחבולה מחוכמת בסוכות (תשע"ג)
ויצא - ויצא יעקב לדרך חדשה (תשע"ג)
תולדות - "ההעדפה הכואבת" (תשע"ג)
חיי שרה- לקרוא את הסיפור מהיציע, לשחק אותו במגרש (תשע"ג)
וירא - המאמין הגדול (תשע"ג)
לך לך - על מחיר הבחירה - רגע לפני הכניסה לסיפורי האבות (תשע"ג)
נח - מה קיבלנו מסיפור שילוח העורב והיונה? (תשע"ג)
בראשית - יחסים (תשע"ג)
ויחי- מה היה קורה אילולא תבונתו של יעקב? על פתרונו הטראגי של חלום הכוכבים (תשע"ב)
"ואת העם - העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו" -סקטוריאליזם, אימפריאליזם או פיזור
ויגש - ההחמצה הגדולה (תשע"ב)
מקץ - מציאת אינטרסים משותפים – שיעור בהמשכים (תשע"ב)
וישב - "התפוררות הנהגת דור ההמשך" (תשע"ב)
ויצא - הפרודיה על הברית שלא נכרתה (תשע"ב)
"על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה"
תולדות -"ויזרע יצחק... וימצא" (תשע"ב)
חיי שרה - המאמין הגדול (תשע"ב)
וירא - "אף על פי שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גבי המזבח"(תשע"ב)
לך לך - נדודים 2.0 – נסיונו של אברהם (תשע"ב)
נח - היציאה מהתיבה: המבוכה, והיוזמה שהצליחה (תשע"ב)
ויגש - המונולוג שהתפצל – על נאומו של יהודה (תשע"א)
מקץ - "ואמר ראובן דבר סכלות שיעקב ימית בניו" – האומנם? (תשע"א)
וישב - "אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש" – האם האחים מכרו את יוסף? (תשע"א)
וישלח - תוצריה של דיפלומטיה זהירה או עוצמה כלכלית – על סיפור עזיבתו של עשו את ארץ כנען (תשע"א)
ויצא - "מעט ורעים היו ימי שני חיי" - (תשע"א)
תודלות - ברכות יצחק - כרוניקה של טעויות (תשע"א)
חיי שרה - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"(תשע"א)
וירא - הרהורים בעקבות הציוויים בספר בראשית: האם עדין נותר מקום לציווי פרטני של ה' אל האדם (תשע"א)
נח - המצוות בפרשה: על קרבנות ורגולציה (תשע"א)
בראשית - המצוות בפרשה: על ההבדל שבין עונשו של קין לעונשו של רוצח (תשע"א)
ויחי - המצוות בפרשה: על המצוות שבספר בראשית (תש"ע)
ויגש -המצוות בפרשה: "אל תירא מרדה מצרימה" (תש"ע)
מקץ - ניסי חנוכה – מהפרדה היסטורית להפרדה הלכתית (תש"ע)
וישב - המצוות בפרשה: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים" (תש"ע)
וישלח - המצוות בפרשה: טומאת עבודה זרה (תש"ע)
ויצא - המצוות בפרשה: הרחקה מהסכנה ושמירת הגוף (התש"ע)
תולדות - המצוות בפרשה: "מפני מה מדדו אותה – מפני המעשרות" (התש"ע)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מניעת נזקי שכנים (התש"ע)
וירא - המצוות בפרשה: ביקור חולים והכנסת אורחים – ביחד או לחוד? (התש"ע)
לך לך - המצוות בפרשה: ברית מילה ומצוות המילה (התש"ע)
נח - המצוות בפרשה: פריה ורביה (סיום) - (התש"ע)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה ??? (התש"ע)
ויחי - המצוות בפרשה: כבוד הורים לאחר המוות ואיסור ניוול המת (התשס"ט)
ויגש - המצוות בפרשה: נקימה ומחילה (התשס"ט)
וישב - המצוות בפרשה: "יש עוון גדול מזה עד מאד... והוא לשון הרע" (התשס"ט)
וישלח - המצוות בפרשה: תיקון החברה (התשס"ט)
ויצא - המצוות בפרשה: "ואשה אל אחותה לא תיקח" - כיצד נשא יעקב שתי אחיות? (התשס"ט)
תולדות- המצוות בפרשה: "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו" (התשס"ט)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מקח וממכר של התורה וניהול חיי מסחר תקינים (התשס"ט)
וירא - המצוות בפרשה: "ארדה נא ואראה" – "שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה" (התשס"ט)
לך לך - המצוות בפרשה: "ובן שמונת ימים, יימול לכם כל זכר לדורותיכם" (התשס"ט)
נח - המצוות בפרשה: על שבע מצוות בני נח (התשס"ט)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה – מבחן התוצאה (התשס"ט)
ויחי - המצוות בפרשה: "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" – האם מצות אבלות מן התורה? (התשס"ח)
ויגש - המצוות בפרשה: כהנים ומקרקעין (התשס"ח)
מקץ - המצוות בפרשה: מה לחנוכה ולתרי"ג מצוות? (התשס"ח)
וישב - המצוות בפרשה: הודיה על נס פרטי (התשס"ח)
וישלח - המצוות בפרשה: גיד הנשה – מהיכן נאסר? (התשס"ח)
ויצא - המצוות בפרשה: חובת הפועל כלפי בעל הבית (התשס"ח)
תולדות - המצוות בפרשה: מעמד הבכור – פסיבי או אקטיבי? (התשס"ח)
חיי שרה - המצוות בפרשה: להישבע בשם ה' (התשס"ח)
וירא - המצוות בפרשה: בקור חולים - שתי גישות שונות (התשס"ח)
לך-לך - המצוות בפרשה: מצוות מילה אחת או מספר מצוות? (התשס"ח)
עוד בנושא

 

 

קריאת הפסוקים בפרשה העוסקים בברכת יעקב לבניו של יוסף מגלה שיוסף השתהה זמן יקר ומשמעותי בנסיונו לתקן את "טעותו" של יעקב. בניגוד למצופה, יוסף לא זינק מיד לאחר שיעקב שיכל את ידיו ושם את ימינו על ראש אפרים, אלא המתין עד לאחר שיעקב סיים את הברכה ("המלאך הגואל אותי" וכו'), ורק לאחר מכן ניסה להסיר את יד ימין מראש אפרים ולהעבירה לראש מנשה. מדוע?  הלא הטעות ניכרה בבירור מהרגע הראשון !

 

נניח לרגע את השאלה הזאת, ונתמקד בענין אחר, והוא כוונתו של יעקב במתן הברכות. ברכתו של יעקב כללה שני אלמנטים: האחד – הנחה פיזית של יד על ראש הבנים, והשני – ברכה מילולית. אילו יוסף לא היה מנסה לתקן את טעותו של יעקב, כי אז הענין היה מסתיים בסוף ברכת "המלאך הגואל". במצב זה, המסר שעלה מברכתו של יעקב היה מפתיע ביותר: במישור הפיזי – יעקב שם יד ימין על אחד הבנים (ואפילו משכל את ידיו), כלומר – נותן עדיפות לאחד הבנים. מצד שני – תוכן הברכה הוא שוויוני לחלוטין לשני הבנים: "יברך את הנערים, ויקרא בהם שמי....וידגו לרוב" ללא כל הבחנה בין שני הבנים. אכן, מסר מפתיע ביותר, בניגוד להיסטוריה המשפחתית הקלאסית של בן נבחר על פני בן אחר (יצחק אל מול ישמעאל, יעקב אל מול עשו, יוסף אל מול אחיו). במסר מפתיע זה מפיק יעקב את הלקח ממעשיו בקטנותו של יוסף, ומתקן את טעותו – שוב אין בן נבחר ובן דחוי אלא כולם שווים, ושוב גם אין יתרון לבכורה. במסר זה מתקן יעקב את מהלך חייו שלו עצמו –את הנסיון לרכוש את הבכורה. גם ללא שיכול הידים המסר היה ברור דיו, מעצם הברכה המילולית, אך שיכול הידים העצים את המסר, בכך שהוא מבטל את היתרון הטבעי (הבכורה) שיש לאחד הבנים.

 

זו היתה כוונתו של יעקב, והיא הובהרה שוב לאחר הערתו של יוסף: "ידעתי בני ידעתי, גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל, ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו וזרעו יהיו מלוא הגויים. ויברכם ביום ההוא לאמור: בך יברך ישראל לאמור – ישימך אלהים באפרים כמנשה, וישם את אפרים לפני מנשה". כלומר, אין בני האדם שווים, ותמיד תהיה עדיפות של אחד כלפי השני, עדיפות אובייקטיבית מספרית, ולא עדיפות טבעית (בכורה), ואין להתעלם ממנה. אולם במישור הברכה – כולם שווים: "ישימך אלהים כאפרים וכמנשה" (ולא רק "ישימך אלהים כאפרים" או "ישימך אלהים כמנשה").

 

המסר הזה היכה את יוסף בתדהמה, והיה נראה בעיניו רע ("וירע בעיניו").כל עוד יכל יוסף להניח שיעקב רק טעה באופן מיקום הבנים (כלומר שיעקב טעה בחושבו שיוסף הניח בצד ימין שלו (של יעקב) את אפרים), אבל שהקונספט של הברכה עדין נשאר יציב כפי שהיה אצלו (אצל יוסף)– דהיינו, שהבכור הוא המבורך העיקרי והוא הממשיך את ההנהגה – ניחא. לפיכך לא תיקן מיד את אביו על טעותו, וציפה לראות מה יהיה בברכה – אם בברכה ייזכר מנשה כבכור הרי שמדובר בטעות טכנית בלבד של מיקום הבנים, שניתן לתקנה בסוף הברכה. ואולם לאחר ששמע את דבריו של יעקב  - הבין יוסף שכללי המשחק שונו לחלוטין ומעתה יש שוויון בברכה, ואין כל מעמד עדיף לבכורה (ובעצם כל מעמדו של בית יוסף מתחיל להתערער), ואת זה ניסה יוסף לתקן. לפיכך חזר יוסף אל הגרעין הסימבולי ביותר – להחזיר היד לראש הבכור. ואולם יעקב אבינו, שעיניו, פיזית, כבדו מזוקן, אך היה צלול וחד ביותר, הבהיר היטב את כוונתו, ויצר מפנה היסטורי בהתנהלותו של זרע אברהם.