לסיפור המקראי, ובכלל זאת לסיפורי האבות, אופי תמציתי ומקוצר: הוא מוסר את העובדות הצריכות לענין באופן כללי, אינו נכנס לפרטי פרטים, לא מספר לנו את התלבטויותיו ומניעיו של גיבור הסיפור, אינו מספק הצצה מליאה לכל מהלך חייו של הגיבור, וגם את חילופי הדברים בין גיבורי הענין הוא מוסר, אם בכלל, בחסכנות מרובה. היינו מאד שמחים לדעת מדוע תרח החליט לעזוב את אור כשדים, מה היו מחשבותיו של אברהם בעת שציווהו ה' "לך לך", מה עשתה הגר לאחר נישואי ישמעאל, על מה דיברו אברהם ויצחק בדרך לעקדה, ועוד ועוד, אלא שהתורה אינה מספקת לנו מענה להרוות את צמאוננו.
על רקע דברים אלו בולטת פרשת חיי שרה במלוא חריגותה. זאת משום שפרשת חיי שרה נדיבה מאד בפרטים: היא מתארת בפרוטרוט את המשא ומתן הארוך שניהל אברהם עם בני חת לצורך מערת המכפלה, והיא מאריכה מאד בסיפור עבד אברהם שנסע לארם נהריים למצוא אשה לבן אדונו. מה באה הפרשה לספר לנו?
למעשה, עניינם של שני סיפורים אלו אינו חדש והוא מוכר לנו: רכישת מערת המכפלה מתקשרת להבטחת ה' לאברהם "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם" (הבטחת הארץ), ומסע חיפוש האשה ליצחק מתחבר להבטחת ה' לאברהם "והפריתי אותך במאוד מאוד" (הבטחת הזרע). נושאים אלו נזכרו יפה כבר בפרשות הקודמות ופרשת חיי שרה, כך נראה, ממשיכה ומעמיקה את העיסוק בהם.
היא גם ממשיכה את האבסורד. היא מחמירה ומעמיקה את הפער שבין הבטחות ה' לבין אי התמלאותן אצל אברהם. כשקוראים את סיפור קניית מערת המכפלה בארבע מאות כסף לא ניתן שלא לתמוה כיצד רכישה זו עולה בקנה אחד עם ההבטחה שכל הארץ תהיה של אברהם, ומדוע היה על אברהם לנהל משא ומתן משפיל על רכישת אחוזת קבר לאשתו שהובטחה לו שהיא שלו, וכבר כתב הרמב"ן בעקבות התלמוד הבבלי "ורבותינו אמרו שגם זה אחד מן הנסיונות של אברהם שביקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה אותו". סיפור שליחת העבד ומציאת האשה ליצחק מאיר באור בלתי חיובי את מימוש ההבטחה שניתנה לאברהם אודות זרעו: בשונה מהענף המשני במשפחתו – קטורה – שמולידה לו ששה בנים ושמהם נולדים צאצאים רבים (והכל - בעודנו חי), הרי שזרעו המרכזי אינו פרה ורבה, דבר שמאלץ את אברהם לנקוט במהלך אגרסיבי (שהלחץ והפאניקה ניבטים מכל צעד במהלכיו של העבד), והוא כמעט ואינו זוכה לראות את בחייו את התגשמות הבטחת ה' אליו. פערים אלו בין הבטחות ה' לאי התמלאותן אצל אברהם נפערו כבר קודם לכן - היה זה אברהם שהציב את הדברים בעצמו בשאלו "במה אדע כי אירשנה" - ופערים אלו רק הלכו והתרחבו במהלך הזמן (גירוש הגר, למשל, ועקידת יצחק). פרשתנו, כאמור, ממשיכה כיוון זה ומחריפה אותו.
לנו, כמתבוננים מבחוץ, יש ידע רחב מאוד, שהרי אנחנו מכירים את הסיפור כולו. לנו, למשל, סיפרה התורה שעקידת יצחק היתה רק נסיון. אנחנו גם יודעים שלנכדו של אברהם - יעקב - נולדו שנים עשר בנים. אנחנו יודעים שבני ישראל פרו ורבו מאד מאד בארץ גושן ושעם רב יצא ממצרים. בשל כך, אנחנו מסוגלים לחקור את המהלך כולו ולראות את כיוון התקדמות הדברים, וגם להבין שהמציאות אינה מתנהלת באופן ליניארי ופשוט. פרשתנו מבקשת לספר לנו - ממבט העל שלנו - שלעולם, אבל לעולם, הדברים אינם מתנהלים באופן פשוט. תמיד משהו יסתבך, ואין סיכוי שלא יתקיים פער בין האידיאל לבין המציאות.
ובכל זאת, כל זה טוב ויפה כשאנו משקיפים מלמעלה. אבל מה קורה כשאנו מהווים חלק מהסיפור, כשאנו משחקים על המגרש ולא יושבים ביציע, כשאנו בתוך הזמן ולא מעל הזמן? כיצד נכלכל את צעדינו אז?
כעת צריך לקרוא את פרשתנו מזווית ראיה אחרת לגמרי – מעיניו של אברהם אבינו ולא מעיני הצופים, וכאן מתגלה לנו מהלך אחר לגמרי. לאחר שניתנה לאברהם ההבטחה בברית בין הבתרים החל אברהם לנהל את מציאות חייו לפי מה שנראה לו נכון באותו הרגע, תוך התעלמות (מופגנת?) מהפער שבין המציאות לבין הבטחת ה' אליו. כשאברהם מבקש לקבור את אשתו הוא ניגש לענין באופן המעשי ביותר ומבקש לקנות אחוזת קבר, וכשבנו אינו נישא הוא נוקט בכל הדרכים האפשריות למצוא לו אשה. יתכן ואברהם רואה במעשיו אלו כמקדמים את מימוש ההבטחה, ויתכן שאברהם מוכן להניח את קיומם של שני מישורי פעולה נפרדים לגמרי ("אני אנהל את חיי, וה' ידאג למילוי הבטחותיו באופן ובדרך שייראו לו"). כך או כך, אברהם חדל לבצע השוואות ומדידות.
נקודת מבט זאת תפתח לנו חלון להבנה אחרת של מעשיו של אברהם, פשוט, מעשי וארצי בהרבה. דווקא על רקע הפרידות המשפחתיות הרבות שליוו את אברהם במהלך חייו – רובן בצו ה' – והטלטלות שעברה משפחתו, בולטת דאגתו של אברהם למשפחתו. התורה סיפרה בהרחבה על צו ה' אשר לקח את אברהם למחוזות רחוקים (תרתי משמע), קשים וסבוכים (עד כדי הקרבת הבן!), אך היא גם מספרת על קולו העצמי של אברהם שדאג דאגה ארצית ואנושית עד מאד למשפחתו – לחתן את בנו, למצוא מקום קבורה נאות לאשתו. דברים פשוטים וכל-כך יפים כתב בעניין הפרשן בנו יעקב (הובאו על ידי הרב אלחנן סמט ב"עיונים"): "התכלית של הסיפור מפורשת בדברי אברהם בעצמו. הוא מבקש אחוזת קבר לשרה אשתו שמתה עליו. בקניין המערה לקבורת שרה אשתו, אברהם מביע את האהבה ואת הכבוד לנפטרת. בשביל דבר זה בלבד ראויה הייתה פרשה זו להיכתב".
עדכוני מכס ורגולציה
