גיל נדל משרד עורכי דין

 

מקץ - יוזמה ויצירת אינטרסים משותפים (תשע"ג)

עוד בנושא
בראשית - "ויברך א-להים את יום השבת – ברכו במן" (תשע"ט)
תולדות - עשרים שנים של עקרות (תשע"ח)
וירא - לא להיכנע לפרשנות הצינית (תשע"ח)
נח – המבורך, המתנדב והמצווה ועושה (תשע"ח)
עוד בנושא
וישלח – הפוך על הפוך (תשע"ו)
חיי שרה - המשפחה מתפרקת - חיי שרה (תשע"ו)
ויצא - מה ניתן לחדש בצילם של שני ענקים (תשע"ה)
וירא - הצדיקה מסדום (תשע"ה)
ויחי - המהלך להצלת משפחתו של יוסף (תשע"ג)
ויגש - סגירת המעגל של נכדי יהודה (תשעג)
וישב - חלום הכוכבים ופוסט-מודרניזם (תשע"ג)
וישלח - תחבולה מחוכמת בסוכות (תשע"ג)
ויצא - ויצא יעקב לדרך חדשה (תשע"ג)
תולדות - "ההעדפה הכואבת" (תשע"ג)
חיי שרה- לקרוא את הסיפור מהיציע, לשחק אותו במגרש (תשע"ג)
וירא - המאמין הגדול (תשע"ג)
לך לך - על מחיר הבחירה - רגע לפני הכניסה לסיפורי האבות (תשע"ג)
נח - מה קיבלנו מסיפור שילוח העורב והיונה? (תשע"ג)
בראשית - יחסים (תשע"ג)
ויחי- מה היה קורה אילולא תבונתו של יעקב? על פתרונו הטראגי של חלום הכוכבים (תשע"ב)
"ואת העם - העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו" -סקטוריאליזם, אימפריאליזם או פיזור
ויגש - ההחמצה הגדולה (תשע"ב)
מקץ - מציאת אינטרסים משותפים – שיעור בהמשכים (תשע"ב)
וישב - "התפוררות הנהגת דור ההמשך" (תשע"ב)
ויצא - הפרודיה על הברית שלא נכרתה (תשע"ב)
"על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה"
תולדות -"ויזרע יצחק... וימצא" (תשע"ב)
חיי שרה - המאמין הגדול (תשע"ב)
וירא - "אף על פי שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גבי המזבח"(תשע"ב)
לך לך - נדודים 2.0 – נסיונו של אברהם (תשע"ב)
נח - היציאה מהתיבה: המבוכה, והיוזמה שהצליחה (תשע"ב)
ויחי - מה באמת זעזע את יוסף בברכתו של יעקב לבני יוסף? (תשע"א)
ויגש - המונולוג שהתפצל – על נאומו של יהודה (תשע"א)
מקץ - "ואמר ראובן דבר סכלות שיעקב ימית בניו" – האומנם? (תשע"א)
וישב - "אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש" – האם האחים מכרו את יוסף? (תשע"א)
וישלח - תוצריה של דיפלומטיה זהירה או עוצמה כלכלית – על סיפור עזיבתו של עשו את ארץ כנען (תשע"א)
ויצא - "מעט ורעים היו ימי שני חיי" - (תשע"א)
תודלות - ברכות יצחק - כרוניקה של טעויות (תשע"א)
חיי שרה - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"(תשע"א)
וירא - הרהורים בעקבות הציוויים בספר בראשית: האם עדין נותר מקום לציווי פרטני של ה' אל האדם (תשע"א)
נח - המצוות בפרשה: על קרבנות ורגולציה (תשע"א)
בראשית - המצוות בפרשה: על ההבדל שבין עונשו של קין לעונשו של רוצח (תשע"א)
ויחי - המצוות בפרשה: על המצוות שבספר בראשית (תש"ע)
ויגש -המצוות בפרשה: "אל תירא מרדה מצרימה" (תש"ע)
מקץ - ניסי חנוכה – מהפרדה היסטורית להפרדה הלכתית (תש"ע)
וישב - המצוות בפרשה: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים" (תש"ע)
וישלח - המצוות בפרשה: טומאת עבודה זרה (תש"ע)
ויצא - המצוות בפרשה: הרחקה מהסכנה ושמירת הגוף (התש"ע)
תולדות - המצוות בפרשה: "מפני מה מדדו אותה – מפני המעשרות" (התש"ע)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מניעת נזקי שכנים (התש"ע)
וירא - המצוות בפרשה: ביקור חולים והכנסת אורחים – ביחד או לחוד? (התש"ע)
לך לך - המצוות בפרשה: ברית מילה ומצוות המילה (התש"ע)
נח - המצוות בפרשה: פריה ורביה (סיום) - (התש"ע)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה ??? (התש"ע)
ויחי - המצוות בפרשה: כבוד הורים לאחר המוות ואיסור ניוול המת (התשס"ט)
ויגש - המצוות בפרשה: נקימה ומחילה (התשס"ט)
וישב - המצוות בפרשה: "יש עוון גדול מזה עד מאד... והוא לשון הרע" (התשס"ט)
וישלח - המצוות בפרשה: תיקון החברה (התשס"ט)
ויצא - המצוות בפרשה: "ואשה אל אחותה לא תיקח" - כיצד נשא יעקב שתי אחיות? (התשס"ט)
תולדות- המצוות בפרשה: "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו" (התשס"ט)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מקח וממכר של התורה וניהול חיי מסחר תקינים (התשס"ט)
וירא - המצוות בפרשה: "ארדה נא ואראה" – "שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה" (התשס"ט)
לך לך - המצוות בפרשה: "ובן שמונת ימים, יימול לכם כל זכר לדורותיכם" (התשס"ט)
נח - המצוות בפרשה: על שבע מצוות בני נח (התשס"ט)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה – מבחן התוצאה (התשס"ט)
ויחי - המצוות בפרשה: "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" – האם מצות אבלות מן התורה? (התשס"ח)
ויגש - המצוות בפרשה: כהנים ומקרקעין (התשס"ח)
מקץ - המצוות בפרשה: מה לחנוכה ולתרי"ג מצוות? (התשס"ח)
וישב - המצוות בפרשה: הודיה על נס פרטי (התשס"ח)
וישלח - המצוות בפרשה: גיד הנשה – מהיכן נאסר? (התשס"ח)
ויצא - המצוות בפרשה: חובת הפועל כלפי בעל הבית (התשס"ח)
תולדות - המצוות בפרשה: מעמד הבכור – פסיבי או אקטיבי? (התשס"ח)
חיי שרה - המצוות בפרשה: להישבע בשם ה' (התשס"ח)
וירא - המצוות בפרשה: בקור חולים - שתי גישות שונות (התשס"ח)
לך-לך - המצוות בפרשה: מצוות מילה אחת או מספר מצוות? (התשס"ח)
עוד בנושא

 

 

 

אם כל אשר עושה יוסף - ה' מצליח בידו, מדוע נדרשו ליוסף 13 שנים להיחלץ ממצבו הנורא? על הפקת לקחים, יוזמה ויצירת אינטרסים משותפים.

 

================================================

 

כעבור שלוש עשרה שנה מאז שהורד מצרימה הצליח יוסף לחלץ את עצמו מבית האסורים ולהפוך למשנה למלך מצרים: "אתה תהיה על ביתי ועל פיך יישק כל עמי, רק הכיסא אגדל ממך", ואין ספק  – בעקבות פתרון החלומות".

 

יוסף היה איש מוכשר ללא כל ספק. על כשרונו של יוסף אנו קוראים כבר בתחילת פרשת וישב, עת התורה מספרת לנו על חלומותיו, ועל כך שאביו אהב אותו מכל אחיו. גם בבית פוטיפר ניכר כשרונו  - "וירא אדוניו כי ה' איתו, וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אותו, ויפקידהו על ביתו  וכל יש לו נתן בידו". והוא הדין אצל שר הטבחים – "ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד, ויתן חינו בעיני שר בית-הסוהר. וייתן שר בית הסוהר ביד יוסף את כל האסירים אשר בבית הסוהר... אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו, באשר ה' איתו, ואשר הוא עושה ה' מצליח".

 

ואף על פי כן, וחרף כשרונו הניכר של יוסף, וסיועו המודגש של ה' אליו, נדרשו ליוסף שלוש עשרה שנה כדי לחלץ את עצמו מבית האסורים ולהפוך למשנה למלך מצרים: "אתה תהיה על ביתי ועל פיך יישק כל עמי, רק הכיסא אגדל ממך". שלוש עשרה שנים אלו רמוזות בחלום גרמי השמים של יוסף (השמש והירח ואחד עשר הכוכבים), ואלמלא היה יוסף טועה בסומכו על שר המשקים היו נחסכות השנתיים שהתבזבזו בבית האסורים (מרגע פתרון החלום לשר המשקים ועד רגע חלומותיו של פרעה), וכבר כעבור אחד עשר שנה, המיוצגות על ידי אחד עשר הכוכבים, היה יוסף מטפס למעלה.

 

בשורות הבאות ננסה להבין את תהליך ההבשלה שעבר יוסף, אשר איפשר לו, בסופו של דבר, לפרוץ.

 

כאמור, כשרון ליוסף היה זה מכבר, וגם סיעתא דשמיא לא חסרה לו. ואולם יוסף, ככל נער אחר בן שבע עשרה שנה, היה נאיבי ביותר, ולא ידע למקם את עצמו על מפת האינטרסים הנכונה.

 

המסע נפתח כמובן באירוע מכירתו של יוסף ובנסיבות שאפפו אותו: יוסף הוא הבן האהוב על אביו והוא חולם חלומות מיוחדים. אילו היה יוסף מחשב את תוצאות מעשיו, או לכל הפחות היה מכיר בסיכונים שהוא נחשף אליהם בעקבות התנהלותו, יתכן והיה יוסף בוחר להשהות את פרסום דבריו וחלומותיו למועד הנכון. אך לא כך היה ויוסף שילם מחיר כואב ביותר.

 

התחנה הראשונה שאליה מגיע יוסף במסעו היא בית פוטיפר. הוא הגיע לשם בגיל שבע עשרה ואין אנו יודעים כמה זמן שהה שם. יש להניח שיוסף סבל מטראומה קשה עקב התנהגות האחים אליו וניתוקו מבית אביו, וכך אין אנו רואים את יוסף מבצע צעד אקטיבי כלשהו על מנת לנצל את מעמדו הרם בבית פוטיפר - שהושג בסיעתא דשמיא - כדי לשנות את מצבו, ולטפס מעלה. יתכן שאדם ממולח יותר, ופחות נאיבי, היה מוצא את הדרך הנכונה לתמרן את חשקה של אשת פוטיפר בו על מנת לשפר את מעמדו, גם מבלי להיכשל בעריות. במקום זאת, פועל יוסף באופן בלתי מחושב בעליל, ובורח מהמפגש עם אשת פוטיפר עם השארת בגדו במקום. ההתדרדרות מכאן לבית הכלא מהירה, וגם מובנת.

 

בבית הסוהר נותן ה' ליוסף הזמנות שניה, ויוסף מנסה לנצל אותה. כאשר יוסף רואה את השרים הזועפים, הוא פונה אליהם ומנסה באמצעותם לשפר את מצבו ואולי אף לחלץ את עצמו מבית הסוהר. וכך, בשונה מבית פוטיפר, נוקט הפעם יוסף ביוזמה, מציע את פתרון החלומות, ואף מבקש משר המשקים שיזכרהו "כי אם זכרתני איתך כאשר ייטב לך, ועשית נא עימדי חסד, והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה. כי גנוב גונבתי מארץ העברים, וגם פה לא עשיתי מאומה, כי שמו אותי בבור". אלא שבצד נקיטת היוזמה, מתגלה כאן כטירון פוליטי, ואין הוא מייצר שותפות אינטרסים בינו לבין שר המשקים, וכך, לאחר ששר המשקים חוזר למעמדו הראשוני - אין לו שום ענין ביוסף, והוא זונח אותו ("וישכחהו").

 

חולפות שנתיים, שבהן, ללא ספק, מתייסר יוסף על אובדן ההזדמנות, אך במהלכן גם מפיק יוסף לקחים. כעבור שנתיים מספק ה' ליוסף את ההזדמנות המתאימה, והפעם מצליח יוסף לנצל אותה, ובגדול: שר המשקים, המנסה לנצל את היכרותו עם יוסף לתועלתו האישית, מזכיר לפרעה את האירועים שקרו לפני שנתיים, ויוסף מובהל לפרעה לפתור את חלומותיו. הפעם יודע יוסף שעליו לא רק ליזום, אלא גם לייצר שותפות אינטרסים ברורה בינו לבין פרעה. בהתאם לכך, יוסף אינו מסתפק בפתרון החלום, אלא יוזם מציע דרך פעולה המאפשרת לפרעה להשתלט באופן כלכלי על מצרים, וכורך את גורלו בגורל פרעה.

 

נעיין בדבר: יחד עם פתרון החלום מוסיף יוסף הצעה לביצוע - "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם, וישיתהו על ארץ מצרים. יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ וחימש את ארץ מצרים בשבע שני השבע. ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות הבאות האלה, ויצברו בר תחת יד פרעה, אוכל בערים, ושמרו. והיה האוכל לפיקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיינה בארץ מצרים, ולא תיכרת הארץ ברעב".

 

אם אנו מבינים את הצעתו של יוסף באופן הפשוט והתמים, קרי – שיוסף מציע לצבור ולאגור את כל התבואה של מצרים במשך שבע שנות השבע, על מנת שיהיה מה לאכול בשנות הרעב - הרי שתוכנית זו הינה מופרכת מיסודה. כשלוקחים מהחקלאי את כל היבול שלו ("ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות") יוצרים בכך תמריץ שלילי לחקלאי והוא יפסיק לגדל תבואה חדשה. במלים אחרות, גם אם הרעיון הזה יעבוד יפה בשנות השבע הראשונות, הוא לא יחזיק מעמד במשך כל שנות השבע, כי החקלאים יפסיקו לגדל. יתירה מזו, לא רק שהחקלאים לא ירצו להמשיך את עבודתם, אלא שהם גם לא יוכלו לעשות זאת, שכן עם איסוף כל התבואה לא יהיה לחקלאים שום זרע לזרוע.

 

הצעתו של יוסף, אם כן, היתה בלתי יעילה בעליל, אם אנו שופטים אותה ככזאת שבאה לתת את הפתרון האופטימאלי לאגירת מזון לתקופת הרעב, והיא לא יכלה להוות מענה אמיתי ונכון לרעב המתרחש להגיע. הרע במיעוטו במצב הזה היה לאגור רק חלק מסוים מהיבול, ולעודד באמצעות תמריצים חיוביים את החקלאים להמשיך לעבד את האדמה ככל שניתן והגיוני, במסגרת מחזור הזריעה הרגיל. לא בטוח שפתרון זה היה נותן מענה לרעב, אך הוא בוודאי יעיל יותר מאשר הפתרון שננקט בפועל.

 

לפיכך, אם פרעה קיבל את הרעיון של יוסף ואפשר לו ליישם אותו בפועל ("ויקבוץ את כל אוכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים") אין זאת אלא משום שפרעה הבין שקיים מימד אחר בפתרונו של יוסף. פרעה הבין כי יוסף אינו מספר על רעב טבעי הצפוי למצרים כתוצאה מבצורת או תופעה אקלימית אחרת, אלא על רעב יזום, כזה שייגרם בעקבות מעשיהם של פרעה ויוסף בעצמם. רעיון זה הובא בעבר על ידי זאב (ז'אבו) ארליך במקור ראשון, ועל ידי שמואל לובושיץ כאן (http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/miketz/lubo.html),ועיקרו הוא שבשנות השבע יצר יוסף מצב מסוים שגרם בסופו של דבר לרעב: מצד אחד יצר יוסף ביקוש אדיר לתבואה וניצול יתר של האדמה דבר שהוביל בסופו של דבר לירידה ביבול, ומצד שני אסף יוסף את כל התבואה באופן שלא היה לחקלאים זרע לזרוע. דבר זה נעשה בכפיה מתוך רצון ברור לייצר מצב של רעב.

 

מה יצא לפרעה מיצירת מצב של רעב? סופו של הסיפור מעיד יפה על התוכנית: תוך מספר שנים (שבע שנות שבע ומספר שנות רעב) הפך פרעה לאדון הארץ וכל יושביה הפכו לעבדיו של פרעה. הבחירה של פרעה ביוסף דווקא  - מובנת לגמרי: על מנת להשתלט על כל כלכלת מצרים דרוש לפרעה פקיד נאמן ביותר שלא יחתור תחתיו, ויוסף, שהינו אאוטסיידר גמור שאין לו שום תמיכה במצרים, מתאים ביותר לתפקיד זה. זאת היתה גאוניותו של יוסף, שהצליח לייצר שותפות אינטרסים ברורה בין פרעה לבינו, שתכרוך את גורלו בגורל פרעה ותחלץ אותו ממצבו, ובכך יישם יוסף את הלקח מכישלונותיו הקודמים במצרים.

 

שבת שלום

גיל נדל