גיל נדל משרד עורכי דין

 

ויחי - המהלך להצלת משפחתו של יוסף (תשע"ג)

עוד בנושא
תולדות - עשרים שנים של עקרות (תשע"ח)
וירא - לא להיכנע לפרשנות הצינית (תשע"ח)
נח – המבורך, המתנדב והמצווה ועושה (תשע"ח)
בראשית – ריקוד עם הבורא (תשע"ז)
עוד בנושא
חיי שרה - המשפחה מתפרקת - חיי שרה (תשע"ו)
ויצא - מה ניתן לחדש בצילם של שני ענקים (תשע"ה)
וירא - הצדיקה מסדום (תשע"ה)
ויגש - סגירת המעגל של נכדי יהודה (תשעג)
מקץ - יוזמה ויצירת אינטרסים משותפים (תשע"ג)
וישב - חלום הכוכבים ופוסט-מודרניזם (תשע"ג)
וישלח - תחבולה מחוכמת בסוכות (תשע"ג)
ויצא - ויצא יעקב לדרך חדשה (תשע"ג)
תולדות - "ההעדפה הכואבת" (תשע"ג)
חיי שרה- לקרוא את הסיפור מהיציע, לשחק אותו במגרש (תשע"ג)
וירא - המאמין הגדול (תשע"ג)
לך לך - על מחיר הבחירה - רגע לפני הכניסה לסיפורי האבות (תשע"ג)
נח - מה קיבלנו מסיפור שילוח העורב והיונה? (תשע"ג)
בראשית - יחסים (תשע"ג)
ויחי- מה היה קורה אילולא תבונתו של יעקב? על פתרונו הטראגי של חלום הכוכבים (תשע"ב)
"ואת העם - העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו" -סקטוריאליזם, אימפריאליזם או פיזור
ויגש - ההחמצה הגדולה (תשע"ב)
מקץ - מציאת אינטרסים משותפים – שיעור בהמשכים (תשע"ב)
וישב - "התפוררות הנהגת דור ההמשך" (תשע"ב)
ויצא - הפרודיה על הברית שלא נכרתה (תשע"ב)
"על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה"
תולדות -"ויזרע יצחק... וימצא" (תשע"ב)
חיי שרה - המאמין הגדול (תשע"ב)
וירא - "אף על פי שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גבי המזבח"(תשע"ב)
לך לך - נדודים 2.0 – נסיונו של אברהם (תשע"ב)
נח - היציאה מהתיבה: המבוכה, והיוזמה שהצליחה (תשע"ב)
ויחי - מה באמת זעזע את יוסף בברכתו של יעקב לבני יוסף? (תשע"א)
ויגש - המונולוג שהתפצל – על נאומו של יהודה (תשע"א)
מקץ - "ואמר ראובן דבר סכלות שיעקב ימית בניו" – האומנם? (תשע"א)
וישב - "אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש" – האם האחים מכרו את יוסף? (תשע"א)
וישלח - תוצריה של דיפלומטיה זהירה או עוצמה כלכלית – על סיפור עזיבתו של עשו את ארץ כנען (תשע"א)
ויצא - "מעט ורעים היו ימי שני חיי" - (תשע"א)
תודלות - ברכות יצחק - כרוניקה של טעויות (תשע"א)
חיי שרה - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"(תשע"א)
וירא - הרהורים בעקבות הציוויים בספר בראשית: האם עדין נותר מקום לציווי פרטני של ה' אל האדם (תשע"א)
נח - המצוות בפרשה: על קרבנות ורגולציה (תשע"א)
בראשית - המצוות בפרשה: על ההבדל שבין עונשו של קין לעונשו של רוצח (תשע"א)
ויחי - המצוות בפרשה: על המצוות שבספר בראשית (תש"ע)
ויגש -המצוות בפרשה: "אל תירא מרדה מצרימה" (תש"ע)
מקץ - ניסי חנוכה – מהפרדה היסטורית להפרדה הלכתית (תש"ע)
וישב - המצוות בפרשה: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים" (תש"ע)
וישלח - המצוות בפרשה: טומאת עבודה זרה (תש"ע)
ויצא - המצוות בפרשה: הרחקה מהסכנה ושמירת הגוף (התש"ע)
תולדות - המצוות בפרשה: "מפני מה מדדו אותה – מפני המעשרות" (התש"ע)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מניעת נזקי שכנים (התש"ע)
וירא - המצוות בפרשה: ביקור חולים והכנסת אורחים – ביחד או לחוד? (התש"ע)
לך לך - המצוות בפרשה: ברית מילה ומצוות המילה (התש"ע)
נח - המצוות בפרשה: פריה ורביה (סיום) - (התש"ע)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה ??? (התש"ע)
ויחי - המצוות בפרשה: כבוד הורים לאחר המוות ואיסור ניוול המת (התשס"ט)
ויגש - המצוות בפרשה: נקימה ומחילה (התשס"ט)
וישב - המצוות בפרשה: "יש עוון גדול מזה עד מאד... והוא לשון הרע" (התשס"ט)
וישלח - המצוות בפרשה: תיקון החברה (התשס"ט)
ויצא - המצוות בפרשה: "ואשה אל אחותה לא תיקח" - כיצד נשא יעקב שתי אחיות? (התשס"ט)
תולדות- המצוות בפרשה: "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו" (התשס"ט)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מקח וממכר של התורה וניהול חיי מסחר תקינים (התשס"ט)
וירא - המצוות בפרשה: "ארדה נא ואראה" – "שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה" (התשס"ט)
לך לך - המצוות בפרשה: "ובן שמונת ימים, יימול לכם כל זכר לדורותיכם" (התשס"ט)
נח - המצוות בפרשה: על שבע מצוות בני נח (התשס"ט)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה – מבחן התוצאה (התשס"ט)
ויחי - המצוות בפרשה: "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" – האם מצות אבלות מן התורה? (התשס"ח)
ויגש - המצוות בפרשה: כהנים ומקרקעין (התשס"ח)
מקץ - המצוות בפרשה: מה לחנוכה ולתרי"ג מצוות? (התשס"ח)
וישב - המצוות בפרשה: הודיה על נס פרטי (התשס"ח)
וישלח - המצוות בפרשה: גיד הנשה – מהיכן נאסר? (התשס"ח)
ויצא - המצוות בפרשה: חובת הפועל כלפי בעל הבית (התשס"ח)
תולדות - המצוות בפרשה: מעמד הבכור – פסיבי או אקטיבי? (התשס"ח)
חיי שרה - המצוות בפרשה: להישבע בשם ה' (התשס"ח)
וירא - המצוות בפרשה: בקור חולים - שתי גישות שונות (התשס"ח)
לך-לך - המצוות בפרשה: מצוות מילה אחת או מספר מצוות? (התשס"ח)
עוד בנושא

 

החלטתו של יעקב להכיר בשני נכדיו – מנשה ואפרים – כבניו ("ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים... לי הם, אפרים ומנשה – כראובן ושמעון יהיו לי") הינה נועזת חסרת תקדים. האם לא היה די ליעקב בכל הטרגדיה של מכירת יוסף למצרים ששוב הוא נותן העדפה ליוסף ומכיר בו כשני בנים ולא רק כבן אחד?

 

גם המסגרת שבה יעקב מודיע ליוסף על העדפה זו, וההנמקה שיעקב נותן להחלטתו, נראים תמוהים: "ויאמר יעקב אל יוסף א-ל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען, ויברך אותי. ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים, ונתתי את-הארץ הזאת לזרעך אחריך אחוזת עולם.ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה – לי הם, אפרים ומנשה - כראובן ושמעון יהיו לי... על שם אחיהם ייקראו בנחלתם. ואני בבואי מפדן מתה עליי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת-ארץ לבוא אפרתה, ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם". ואנו שואלים - מה הקשר בין הבטחת ה' בענין הפריה ורביה להעדפת שני בניו של יוסף, ומה הקשר בין מותה של רחל להעדפה זו?

 

פרשתנו מספקת לנו כמה אינדיקציות לכך שהקשר בין יוסף ובני ביתו לבין משפחתו המורחבת - אביו ואחיו -  היה מורכב, ואולי גם רעוע. ראשית, אנו קוראים מספרת על חששם של אחי יוסף לאחר מות אביהם יעקב: "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו". אמנם, בסופו של דבר, הענין מסתיים באופן חיובי ("ויאמר אליהם יוסף... אל תיראו... וינחם אותם וידבר על לבם"), ובכל זאת, הסיטואציה עצמה קשה ביותר – כיצד זה קרה, שעדין, לאחר שבע שנה שכל בית יעקב נמצא במצרים – האחים חוששים לנקמתו של יוסף? האם לא ניתן היה להתפייס במשך שבע עשרה שנה? כיצד יוסף נתן לעניינים להתדרדר לשפל כל כך קשה?

 

שנית, פרשתנו מרמזת על מימד מסוים של חוסר אמון בין יעקב ליוסף - בין אב לבן - בכך שיעקב התעקש שיוסף יבטיח לו שהוא לא יקבור אותו במצרים, ואף לא הסתפק בהבטחה אלא דרש שבועה. תקדים של שבועה שכזו מצינו ביחסים שבין אברהם לעבדו זקן ביתו, בענין המסע לחרן למציאת אישה ליצחק, אבל לא ביחסי אב ובן,  גם לא בעת הורדת בנימין למצרים.

 

שלישית, ומתוקף הנסיבות, יוסף ומשפחתו גרים בקרית המלוכה, ואילו משפחתו יושבת בארץ גושן. יוסף ממלא אמנם את חלקו, והוא מכלכל את המשפחה היטב "לחם לפי הטף", אך הוא אינו יושב בקרב משפחתו ואינו מתערה בה. הוא מתאים מאד לשמש כמנהיג הכלכלי של מצרים, אך, למרבה ההפתעה, אינו משמש כמנהיג המשפחה (ואכן יהודה ולא יוסף התברך בברכת ההנהגה של "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו").

 

את כל זה רואה יעקב. היו ליעקב שבע עשרה שנה כדי לחקור את הענין היטב ולהגיע למסקנה קשה ומטרידה: אם הוא (יעקב) לא יקום יעשה מעשה נחוש – משפחתו של יוסף תאבד לעדי עד; היא לא תתמזג עם יתר המשפחה ולא תתחבר אליה.

 

לפיכך נוקט יעקב במהלך מדהים, וחסר תקדים, שנועד להציל את משפחתו של יוסף. הוא לוקח את שני בניו של יוסף, מנשה ואפרים, ומחזיר אותם למשפחה במעמד של ראובן ושמעון ("ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים.. – לי הם. אפרים ומנשה – כראובן ושמעון יהיו לי").  באמצעות כך יעקב מדלג על יוסף, שעלה מעלה מעלה וכבר ניתק ממשפחתו, ומחזיר את שני הבנים במעמד עצמאי, ללא קשר ליוסף. ואולם, על מנת להבהיר כי מדובר כאן במעמד רגיל של הבנים החדשים ולא במתן מעמד בכורה לצאצאי יוסף (כמו זה שהיה מתוכנן בשעתו ליוסף, בנה בכורה של רחל – כפי שהסביר הספורנו שעשיית כתונת הפסים נועדה להכריז על מנהיגותו של יוסף) גם אם בפועל הם מקבלים חלק מצרפי גדול יותר, מושווים אפרים ומנשה לראובן ושמעון – לאותו בכור שנדחה, ולאותו בן שני שסיבך את אביו בענין שכם. באמצעות מהלך זה מציל יעקב את בני יוסף, ומחזיר אותם למשפחתו.

 

את התובנה המעמיקה הזאת מעביר יעקב ליוסף בשני הדימויים שהובאו בתחילת דברינו. יעקב מסביר ליוסף שה' הבטיח לו כי הוא יהפוך לקהל עמים, אך המשך המצב הקיים בכל הנוגע לנתק שבין משפחתו של יוסף ליתר האחים אינו מאפשר זאת. לפיכך  - כך מסביר יעקב ליוסף – הוא חייב לעשות את המעשה הדרמטי של צירוף אפרים ומנשה לבניו, במעמד שווה, כדי לגשר על הנתק. יעקב גם מסביר ליוסף שהוא כבר חווה ניתוק פרידה בטרם עת מאשתו האהובה רחל, שמתה בלידתה ולא האריכה ימים, ולא העמידה לו צאצאים רבים, דבר המציב כלפי יעקב ויוסף צו ברור והחלטי – למנוע הישנות מקרה של איבוד חלק מהמשפחה.