גיל נדל משרד עורכי דין

 

ויגש - סגירת המעגל של נכדי יהודה (תשעג)

עוד בנושא
תולדות - עשרים שנים של עקרות (תשע"ח)
וירא - לא להיכנע לפרשנות הצינית (תשע"ח)
נח – המבורך, המתנדב והמצווה ועושה (תשע"ח)
בראשית – ריקוד עם הבורא (תשע"ז)
עוד בנושא
חיי שרה - המשפחה מתפרקת - חיי שרה (תשע"ו)
ויצא - מה ניתן לחדש בצילם של שני ענקים (תשע"ה)
וירא - הצדיקה מסדום (תשע"ה)
ויחי - המהלך להצלת משפחתו של יוסף (תשע"ג)
מקץ - יוזמה ויצירת אינטרסים משותפים (תשע"ג)
וישב - חלום הכוכבים ופוסט-מודרניזם (תשע"ג)
וישלח - תחבולה מחוכמת בסוכות (תשע"ג)
ויצא - ויצא יעקב לדרך חדשה (תשע"ג)
תולדות - "ההעדפה הכואבת" (תשע"ג)
חיי שרה- לקרוא את הסיפור מהיציע, לשחק אותו במגרש (תשע"ג)
וירא - המאמין הגדול (תשע"ג)
לך לך - על מחיר הבחירה - רגע לפני הכניסה לסיפורי האבות (תשע"ג)
נח - מה קיבלנו מסיפור שילוח העורב והיונה? (תשע"ג)
בראשית - יחסים (תשע"ג)
ויחי- מה היה קורה אילולא תבונתו של יעקב? על פתרונו הטראגי של חלום הכוכבים (תשע"ב)
"ואת העם - העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו" -סקטוריאליזם, אימפריאליזם או פיזור
ויגש - ההחמצה הגדולה (תשע"ב)
מקץ - מציאת אינטרסים משותפים – שיעור בהמשכים (תשע"ב)
וישב - "התפוררות הנהגת דור ההמשך" (תשע"ב)
ויצא - הפרודיה על הברית שלא נכרתה (תשע"ב)
"על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה"
תולדות -"ויזרע יצחק... וימצא" (תשע"ב)
חיי שרה - המאמין הגדול (תשע"ב)
וירא - "אף על פי שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גבי המזבח"(תשע"ב)
לך לך - נדודים 2.0 – נסיונו של אברהם (תשע"ב)
נח - היציאה מהתיבה: המבוכה, והיוזמה שהצליחה (תשע"ב)
ויחי - מה באמת זעזע את יוסף בברכתו של יעקב לבני יוסף? (תשע"א)
ויגש - המונולוג שהתפצל – על נאומו של יהודה (תשע"א)
מקץ - "ואמר ראובן דבר סכלות שיעקב ימית בניו" – האומנם? (תשע"א)
וישב - "אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש" – האם האחים מכרו את יוסף? (תשע"א)
וישלח - תוצריה של דיפלומטיה זהירה או עוצמה כלכלית – על סיפור עזיבתו של עשו את ארץ כנען (תשע"א)
ויצא - "מעט ורעים היו ימי שני חיי" - (תשע"א)
תודלות - ברכות יצחק - כרוניקה של טעויות (תשע"א)
חיי שרה - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"(תשע"א)
וירא - הרהורים בעקבות הציוויים בספר בראשית: האם עדין נותר מקום לציווי פרטני של ה' אל האדם (תשע"א)
נח - המצוות בפרשה: על קרבנות ורגולציה (תשע"א)
בראשית - המצוות בפרשה: על ההבדל שבין עונשו של קין לעונשו של רוצח (תשע"א)
ויחי - המצוות בפרשה: על המצוות שבספר בראשית (תש"ע)
ויגש -המצוות בפרשה: "אל תירא מרדה מצרימה" (תש"ע)
מקץ - ניסי חנוכה – מהפרדה היסטורית להפרדה הלכתית (תש"ע)
וישב - המצוות בפרשה: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים" (תש"ע)
וישלח - המצוות בפרשה: טומאת עבודה זרה (תש"ע)
ויצא - המצוות בפרשה: הרחקה מהסכנה ושמירת הגוף (התש"ע)
תולדות - המצוות בפרשה: "מפני מה מדדו אותה – מפני המעשרות" (התש"ע)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מניעת נזקי שכנים (התש"ע)
וירא - המצוות בפרשה: ביקור חולים והכנסת אורחים – ביחד או לחוד? (התש"ע)
לך לך - המצוות בפרשה: ברית מילה ומצוות המילה (התש"ע)
נח - המצוות בפרשה: פריה ורביה (סיום) - (התש"ע)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה ??? (התש"ע)
ויחי - המצוות בפרשה: כבוד הורים לאחר המוות ואיסור ניוול המת (התשס"ט)
ויגש - המצוות בפרשה: נקימה ומחילה (התשס"ט)
וישב - המצוות בפרשה: "יש עוון גדול מזה עד מאד... והוא לשון הרע" (התשס"ט)
וישלח - המצוות בפרשה: תיקון החברה (התשס"ט)
ויצא - המצוות בפרשה: "ואשה אל אחותה לא תיקח" - כיצד נשא יעקב שתי אחיות? (התשס"ט)
תולדות- המצוות בפרשה: "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו" (התשס"ט)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מקח וממכר של התורה וניהול חיי מסחר תקינים (התשס"ט)
וירא - המצוות בפרשה: "ארדה נא ואראה" – "שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה" (התשס"ט)
לך לך - המצוות בפרשה: "ובן שמונת ימים, יימול לכם כל זכר לדורותיכם" (התשס"ט)
נח - המצוות בפרשה: על שבע מצוות בני נח (התשס"ט)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה – מבחן התוצאה (התשס"ט)
ויחי - המצוות בפרשה: "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" – האם מצות אבלות מן התורה? (התשס"ח)
ויגש - המצוות בפרשה: כהנים ומקרקעין (התשס"ח)
מקץ - המצוות בפרשה: מה לחנוכה ולתרי"ג מצוות? (התשס"ח)
וישב - המצוות בפרשה: הודיה על נס פרטי (התשס"ח)
וישלח - המצוות בפרשה: גיד הנשה – מהיכן נאסר? (התשס"ח)
ויצא - המצוות בפרשה: חובת הפועל כלפי בעל הבית (התשס"ח)
תולדות - המצוות בפרשה: מעמד הבכור – פסיבי או אקטיבי? (התשס"ח)
חיי שרה - המצוות בפרשה: להישבע בשם ה' (התשס"ח)
וירא - המצוות בפרשה: בקור חולים - שתי גישות שונות (התשס"ח)
לך-לך - המצוות בפרשה: מצוות מילה אחת או מספר מצוות? (התשס"ח)
עוד בנושא

 

סמוך לתחילתה של הרשימה המפרטת את שמות בני ישראל הבאים מצרימה ("ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו"), לאחר בני ראובן ובני שמעון, מספרת התורה על יהודה ומשפחתו: "ובני יהודה – ער ואונן ושלה ופרץ וזרח. וימת ער ואונן בארץ כנען, ויהיו בני פרץ חצרון וחמול". תיאור זה הינו שונה וחריג מיתר בני יעקב, ולא בנקודה אחת אלא בשתים: ראשית, על אף שמדובר ברשימת אלו שבאו מצרימה, מספרת לנו התורה על שני בנים של יהודה שמתו בארץ כנען לא ירדו מצרימה, ועל כך כמובן ראוי לתמוה מדוע בא זכרם של אלו ברשימת היורדים. שנית, התורה מספרת לא רק על בניו של יהודה אלא גם על נכדיו של יהודה שירדו מצרימה (חצרון וחמול), והיא גם מונה אותם במסגרת שבעים הנפש שירדו מצרימה, וברור שמאחורי הכללתם של נכדי יהודה ברשימת היורדים מצרימה קיימת כוונה מיוחדת.

 

חריגות אלו הטרידו גם את שו״ת תרומת הדשן (פסקי מהרא״י סי׳ קיד) אשר כתב, במישור העקרוני, כי אם נבוא ליישב תמיהות מסוג זה שבתורה לא תסתפק לנו "מגילה עפה" ולפיכך אין להידרש להם, ובכל זאת הוא מציע שם את ההסבר שהדבר נעשה משום חיבת זרע יהודה לפני הקב"ה ושמשם יצא כתר מלכות.

 

גם אנו נבקש להציע את פתרון הענין, באופן ששתי השאלות ישיבו אחת על השניה. פסוקנו - "ובני יהודה - ער ואונן ושלה ופרץ וזרח. וימת ער ואונן בארץ כנען, ויהיו בני פרץ חצרון וחמול" - מציין, למעשה, שנכדיו של יהודה – בני חצרון – היוו תיקון והשלמה כנגד מיתתם של שני בניו של יהודה. אמנם שני בניו של יהודה מתו בארץ כנען, אך נכדיו – בני חצרון, היו כבניו, ולפיכך הם נמנים בתוך שבעים היורדים. עמד על כך המדרש שירד לעומק שמותם של נכדי יהודה: "כשנולד חצרון אמר יהודה זקינו -  זה יקרא על חסרון בני ער ואונן"; "כשנולד חמול אמר יהודה זקינו הרי חמל עלי המקום ושילם לי את אלו תחת ער ואונן בני".

 

לעומקו של ענין, מציינת התורה סגירת מעגל של ממש, שכן יש קשר הדוק בין מותם של שני בניו של יהודה לבין מכירת יוסף, וכשם שמעגל יוסף ואחיו נסגר עם ירידת בני ישראל מצרימה, כך גם מעגל חייו של יהודה נסגר עם ירידת נכדיו מצרימה.

 

נסביר את הדברים: במספר בולט של מקומות בספר בראשית מגלמת הולדתם של שני בנים המשכיות והליכה קדימה – אברהם ולוט (בן אחיו של אברהם הקרוי אחיו), ישמעאל ויצחק, עשו ויעקב, יוסף ובנימין, וכמובן ער ואונן ופרץ וזרח. הפרדתו של הצמד הינה טרגדיה ומקור לסכסוכים, ומותו של הצמד הינו כריתה וסוף של ממש. וכך אנו מוצאים את רבקה אומרת על אודות הצמד יעקב ועשו "למה אשכל גם שניכם ביום אחד", ואת יעקב על יוסף ובנימין "ויאמר, ישראל, למה הרעותם, לי להגיד לאיש, העוד לכם אח".

 

המקום הבולט ביותר הוא כמובן דבריו של ראובן בנסותו לשכנע את יעקב לשלוח את בנימין איתו למצרים "את שני בני תמית אם לא אביאנו", ורבים תמהו על הצעה זו של ראובן, אלא שאם נבחן הצעה זו על רקע מותם של שני בניו של יהודה נבין שהיתה כאן כוונה ברורה מאחורי הדברים.  לדעתנו, ראובן, ואולי גם שאר אחיו, שיערו או פירשו שמותם של שני בניו של יהודה בא כעונש על מכירת יוסף. כבר ר' עובדיה ספורנו כתב כי "באותו הזמן שנמכר יוסף למצרים בסיבת עצת יהודה, שאמר למכרו ולא אמר להשיבו, ושיכל את אביו, חל על יהודה פרי מעלליו, והוליד שני בני מוות, ונשאר שכול משניהם" (ספורנו על בראשית לח, א). לטענתו של ראובן, מותם של שני בניו של יהודה הוכיח שיהודה שגה קשות בהתנהלותו במכירת יוסף, והויכוח בין ראובן ליהודה אודות מכירת יוסף, התפוצץ במצרים ("הלא אמרתי אליכם"), ולא צף על פני השטח קודם לכן. הצעתו של ראובן באה על רקע זה ואמרה ליעקב כי גורלו שלו – של ראובן – יהיה זהה לגורלו של יהודה, שאיבד את שני בניו, אם ראובן לא ידאג לבנימין (כדרך שיהודה לא דאג ליוסף).

 

מותם של שני בניו של יהודה נתפס על ידו ועל ידי כל יתר האחים ככריתה וסוף, בדיוק כפי שהיה גורלו של יוסף, וכפי שתפסו, במקרים מקבילים, רבקה, יעקב, וראובן (בהצעתו). אלא שהגלגל התהפך וקרה דבר בלתי צפוי לגמרי - התגלותו של יוסף. קלקול – ותיקון. עם היפוכו של הגלגל והתגלותו של יוסף במצרים התהפך גם הגלגל אצל יהודה ונמצא גם תיקון למותם של שני בניו של יהודה, בדמותם של שני נכדיו – חצרון וחמול. לפיכך, כשם שיוסף, האבוד, נמנה במסגרת משפחת יעקב הבאה מצרימה, כך גם שני הנכדים של יהודה החזירו למשפחת בני יעקב את שני בניו האבודים של יהודה – ער ואונן.