בית המשפט תמך בעמדת רשות המכס: ניתן לתפוס חלקים לייצור קורקינטים

עו"ד גיל נדל, רו"ח )משפטן( עמית זומר

לאחרונה, דחה בית המשפט השלום תובענה של יבואן נגד רשות המכס בגין תפיסה של טובין אשר מותרים ביבוא

על פי חוק, זאת משום שהוכח שהיבואן הספציפי ייצר מהם מוצרים שאסורים ביבוא.

בית המשפט קבע, כי לאחר בחינת הראיות לעניין השימוש והכוונה של היבואן לייעוד הטובין, החרמתם על ידי

המכס הייתה מוצדקת.

בשנת 9002 פשטה רשות המכס על בית המסחר של היבואן ותפסה חלקים רבים שלטענת היבואן היו חלקי חילוף

לקלנועית, בעוד שרשות המכס טענה שהחלקים משמשים בפועל לתיקון להרכבת ולמכירת קורקינט ממונע אשר

אסור ביבוא.

היבואן טוען כי החלקים "נתפסו" אף שלא ביצע שום עבירה והצהיר עליהם ועל סיווגם לפי צו תעריף המכס על

ידי מסווג שהוא סוכן מכס מורשה.

כמו כן, הטובין נבדקו פיסית על ידי רשות המכס שעה שהוכנסו ארצה ונמצאו תקינים לחלוטין, הן מבחינת

כן טוען היבואן כי גם מסמכי הייבוא נבדקו ואושרו על ידי רשויות המכס, והטובין שוחררו לאחר שרשויות המכס

לקחו דוגמאות מהטובין המיובאים לבדיקה והיבוא אושר.

היבואן שם דגש על זכות הקניין של אזרח כזכות יסוד וטען שעל בית המשפט "לעשות את האיזון הנכון בין

האינטרס המובהק של המדינה לבין הפגיעה המיותרת, הלא מידתית והלא תכליתית ברכושו של הפרט", וכל זאת

כאשר ניתן להסתפק באמצעים חלופיים כגון המצאת ערובה גבוהה והשבת החלקים לידיו.

בנוסף, טען היבואן כי מדובר בחלקי חילוף בלבד, ולא במוצרים מוגמרים.

לטענת רשות המכס, משקל הקורקינטים שנתפסו אצל היבואן עולה על 29 ק"ג, הספק המנוע שלהם עומד על 000

וואט ומהירות נסיעתם מגיעה ל- 54 קמ"ש, וכל זאת בניגוד להוראות צו התעבורה )פטור מקורקינט חשמלי

כן נטען כי בין הטובין שנתפסו היו גם כלים נוספים שאסורים לייבוא.

מחקירה של רשות המכס עלה כי היבואן ייבא מספר מכולות של חלקים לקורקינטים ממונעים, וברשימוני היבוא

הצהיר כי מדובר ב"חלקי קלנועית" בניסיון להבריח את הטובין ארצה ללא אישורים מתאימים ובניגוד לדרישות

בדין, תוך הגשת רשימון כוזב.

רשות המכס הגישה תצהירי עדויות של מומחים ואנשי מכס אשר גרסו כי החלקים מיועדים לבניית קורקינטים

ממונעים ולא עבור ייצור קלנועיות.

בית המשפט קבע כי השאלה העומדת לדיון היא:

בית המשפט ציין כי לפי תקנות התעבורה, הקורקינטים שהציג היבואן אינם עונים על הגדרה קלנועית. הודגש כי

היבואן סיווג את הטובין כחלקי קלנועית, אך לא הציג ראיות המבססות שהחלקים אכן נועדו להרכבתה ולא הציג

ראיות כי הוא מוכר קלנועיות.

בית המשפט דחה את טענת היבואן כי היות שמדובר בטובין שנבדקו ושוחררו, אין כל בסיס ואפשרות חוקית

לתפוס את הטובין במקום עסקו של היבואן בשלב מאוחר יותר. בית המשפט קבע כי רשות המכס רשאית לבצע

תפיסה של טובין על פי פקודת המכס גם כאשר מתברר לאחר מכן כי נעברה עבירה של ייבוא טובין בניגוד לחוק.

עוד צוין כי היבואן לא הציג ראיות המבססות מהם הרכיבים שנתפסו וכמה פריטים נתפסו. לו היה היבואן מפרט

מה בדיוק נתפס ומוכיח כי אפשר להרכיב באמצעות הרכיבים שנתפסו כלי רכב שאינם אסורים לשימוש, אזי ניתן

היה לקבוע כי אין בטובין רכיבים אסורים לייבוא על פי חוק, אולם היבואן לא עשה כן.

בנפרד ולשם הרכבת מוצרים שאינם אסורים בדין.

בית המשפט ציין כי גם אם מוטל על רשות המכס הנטל הראשוני להוכיח שמדובר בטובין אסורים, במקרה

הספציפי הזה, משהודה היבואן כי הוא מרכיב ומוכר קורקינטים ממונעים שאסורים ביבוא ומשהוצגו ראיות

שלפיהן רכיבים מהסוג שתפס המכס וביניהם מנועים חשמליים ושלדות כבדות משמשים לצורך הרכבת

קורקינטים חשמליים אסורים, עבר הנטל אל היבואן להציג ראיות המעידות כי עשה שימוש באותם רכיבים לצורך

הרכבתן ומכירתן של קלנועיות המותרות ביבוא.

משלא עשה כן, נפסק כי יש לקבל את טענת רשות המכס כי הייתה רשאית לתפוס ולחלט את הטובין.

לאור זאת, נדחתה התביעה אך ללא חיוב היבואן בהוצאות משפט ושכר עו"ד.

השופט מיכאל תמיר. ב"כ הצדדים: ליבואן: עו"ד ירון גולדמן. לרשות המכס: עו"ד טל בן משה מפרקליטות מחוז

ת"א )אזרחי(.

מפסק-דין זה ניתן לראות כי בית המשפט סבור כי תפיסת טובין וחילוטם ע"י רשות המכס במפעל היבואן, לאחר

בדיקתם במכס, אינה חורגת מגדר הסמכות המותרת בפקודת המכס.

ניתן לומר כי במקרים דומים, על היבואן )בעזרתו ו 7או בעזרת מומחים מטעמו( יוטל נטל ההוכחה כי הטובין

שנתפסו יכולים לשמש בייצור מוצר המותר ביבוא ואף משמשים בפועל לייצור כזה, ובמידה ולא יוכיח זאת, ניתן

יהא לתפוס ולחלט את הטובין.

בית המשפט יישם את הלכת רלפו בנוגע לסיטואציה דנא, בה יובאו רכיבים שונים אשר בנפרד מותרים בייבוא, אך

עלולים לשמש לצרכי ייצור מוצר שלא כדין, וקבע כי יש לבחון את תום ליבו וכוונתו של היבואן בעת ייבוא

המוצרים.

בסוגיה זו, קבע בית המשפט כי יש לבחון את המהות העומדת מאחורי היבוא )התכלית( ולא את היבוא לכשעצמו,

ולפיכך, קבע כי כאשר יבואן מייבא כדין חלקים המיועדים לייצור מוצר שאינו כדין, מותר לרשות המכס על בסיס

* * *