עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד (רו"ח) ויקטור טרנר

רקע:

בסקירה זו נתאר את החלטת בית משפט השלום בתל אביב, אשר במסגרתה דחה את בקשת היבואן להשבת טובין תפוסים מסוג כלי עישון, מחמת היותם טובין אסורים.

עובדות המקרה:

במהלך השנים 2014 ו- 2015 ייבא היבואן מספר משלוחי טובין, אשר במסגרת המסמכים אשר הגיש לרשות המכס, נכתב כי הטובין הינם פריטים ממתכות פשוטות, כאשר בפועל, היו הטובין כלי עישון.

משלוח טובין אשר יובא בשנת 2014, נותב על ידי רשות המכס לבדיקה פיזית, אשר העלתה כי תכולת המשלוח היא 180 כלי עישון מסוג "מקססות". על כן, ולאור העובדה כי הטובין עולים בקנה אחד עם הגדרת טובין אסורים, הוחרמו הטובין על ידי בית המכס.

עם החרמת הטובין, ביקש היבואן להשיב לו את הטובין וטען שמדובר בטובין חוקיים, אשר מותרים בייבוא וכי נתפסו על ידי בית המכס בשגגה. בית המכס סירב בתוקף להשבה וזאת בהתבסס על חוות דעת מטעם בכיר במטה הסמים, לפיה מדובר על טובין שמטרתם העיקרית היא עישון סמים.

במשלוח אחר, אשר יובא על ידי היבואן במהלך שנת 2015, חתם היבואן על הצהרה, לפיה הטובין מיועדים לעיבוד מוצרי טבק ותבלינים בלבד, ואף הסב את תשומת לב רשות המכס לכך שייבא טובין דומים, אשר שוחררו מפיקוח המכס. כחלק מטענותיו של היבואן, טען כי במסגרת החרמת המשלוח אשר יובא במהלך שנת 2015 לא נמסרה לו הודעה בדבר תפיסה כדין - טענה אשר הופרכה על ידי בית המכס, וזאת כיוון שהודעה כאמור נמסרה לסוכן המכס של היבואן, שאף חתם עליה.

טענות הצדדים:

היבואן טען כי חילוט הטובין נעשה בהיעדר סמכות, שכן אילו הטובין שהוא ייבא היום בלתי חוקיים היה נכון להסדיר זאת באמצעות חקיקה מתאימה. עוד טען, כי מדובר במכשיר מכני גרידא, אשר יצקו לו, באופן מלאכותי, תוכן פלילי.

עוד הוסיף היבואן ואמר, כי החרמת הטובין מהווה פגיעה בלתי סבירה בזכות הקניין/חופש העיסוק במידה העולה על הנדרש.

מנגד, נטען על ידי רשות המכס, כי במסגרת רשימון הייבוא, הצהיר היבואן על פריטים ממתכות פשוטות, אולם בבדיקה פיזית אשר בוצעה על ידי רשות המכס, נמצאו 180 כלי עישון מסוג "מקססות".

רשות המכס טענה עוד, כי החילוט מהווה סנקציה אזרחית אשר מופעלת, מקום בו מתקיים אחד התנאים של סעיף 204 לפקודת המכס. על כן, היות והיבואן ניסה לייבא מוצרים אסורים, הרי שמדובר בטובין מוברחים, והחילוט הוא לפי כל דין.

הדיון המשפטי:

בית המשפט דן תחילה בנטל ההוכחה בתביעות כנגד רשות המכס, וקבע כי במקרים כאלו על היבואן להוכיח כי אין מדובר בכלי להכנת סם מסוכן. במילים אחרות, חובת ההוכחה היא על היבואן.

עוד נקבע, כי היבואן, אשר מוטל עליו נטל הראיה כאמור, לא הביא כלל עדויות או הוכחות על מנת לסתור באופן מספק את עמדת רשות המכס, לפיה הטובין הם מכשירי עישון. לעומת זאת, רשות המכס הביאה שני מומחים, אשר העידו כי השימוש השגור, ואף הבלעדי, בטובין הינו הכנת סמים מסוכנים.

על כן, לאור שמיעת עדויות המומחים, החליט בית המשפט כי השימוש בפועל  של הטובין הוא הכנת סמים, ועל כן, חולטו כדין. לפיכך, פסק בית המשפט על דחיית התביעה.

בפסק הדין גם צוין, כי האינטרס הכללי לשלום הציבור והחשש שהטובין עלולים לגרום לפגיעה בריאותית גובר על האינטרס הפרטי של היבואן, והרי שגם מסיבה זו החילוט בוצע כדין.

ת"א 45548-02-15 שרעבי נ' מדינת ישראל. פסק דין מיום 14.5.17. בפני כב' השופט אהוד שוורץ.

*           *           *