ע"ד גיל נדל עו"ד דייב זיתון ומתן יעקב

רקע:

בסקירה זו נתאר מקרה, בו סוכל ניסיון הסלקה של כסף לתוך שטחה של מדינת ישראל, בסכום של למעלה מחצי מיליון אירו. השאלה המרכזית אשר נידונה בפסק הדין הייתה גובה העיצום שהוטל על כספי ההברחה.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

בינואר 2016 הגיע ארצה תלמיד ישיבה מצרפת לרגל חתונה, כשהוא נשא עמו את כבודתו. כחלק מהביקורות המתקיימות בשערי מדינת ישראל, הוא נעצר לבדיקת סמים. במסגרת הבדיקה איתרה משטרת הגבולות בכבודתו סכום של 540,960 אירו. יצוין כי הכספים הוסלקו בתוך מוצרים שונים, בין היתר בתוך מכונת "שערות סבתא".

תלמיד הישיבה טען בפני חוקריו כי  קרוב משפחתו ביקש ממנו לקחת עמו לישראל 2 מזוודות, וזאת מבלי שהוא ידע על הסלקת הכספים. הוא טען כי בתמורה לכך הוא קיבל 300 אירו, כאשר אדם נוסף עתיד להגיע לאסוף את המזוודות.

בעל הכספים המערער בתיק זה, הגיע ביוזמתו ארצה וזומן לחקירה. לגרסתו, כאשר נודע לו על קיום החתונה ביקש מתלמיד הישיבה שיעביר לו את המזוודות, מבלי לספר לו על הכספים המוסלקים. לטענת  המערער, מקור הכספים היה בהלוואות מתלמיד הישיבה שלקח ומחסכונותיו.

לאחר החקירה זומן תלמיד הישיבה לוועדה להטלת עיצום כספי, אשר החליטה על הטלת עיצום כספי בסכום השווה למלוא הכספים שנתפסו, דהיינו, 2,323,693 ₪. המערער זומן להופיע בפני הוועדה והוא מסר לה את גרסתו לעניין מקור הכספים והשימוש בתלמיד ישיבה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, הוחלט על ידי הוועדה להטיל עיצום כספי בגובה של 100% מהכספים שהוסלקו .

לאור האמור, הוגש על ידי המערער ערעור לבית משפט השלום, על גובה העיצום אשר הוטל עליו.

טענתו המרכזית של המערער הייתה שהחלטת הוועדה, לפיה העיצום יוטל על מלוא הסכום, הינה לא סבירה ולא מידתית, וזאת לאור מקרים דומים אחרים, בהם הוטל עיצום בשיעור של 50%. לאור האמור, טען המערער כי מן הראוי היה להטיל עיצום כספי של 20% לכל היותר.

החלטת בית המשפט:

בית המשפט נדרש בראש בראשונה, לבחון האם למערער יש מעמד לטעון כנגד העיצום הכספי, וזאת היות והעיצום הוטל על תלמיד הישיבה, אשר שימש כבלדר, ולא עליו.

בית המשפט קבע כי יש מקום להקנות למערער זכות עמידה, וזאת היות והוא נטל חלק בפני הדיון בוועדה אשר הטילה את העיצום, והיות להחלטת הוועדה השלכות על זכותו הקניינית. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי החלטת הוועדה ניתנת בהליך מנהלי- אזרחי, וכי לאור האמור, על בית המשפט להפעיל שיקולים שמקורם במשפט המנהלי.

בית המשפט בחן את השיקולים אשר על הוועדה לשקול בעת הטלת עיצום כספי, ובהם, שיעור ההפרה, תדירות ההפרה, שיעור עיצום מקסימלי, התנהלות מול רשויות ושיתוף הפעולה.

בית המשפט קבע כי עיון בפסיקה ביחס למקרים דומים יכול להקנות אמת מידה לעניין סבירות העיצום שהוטל. בהקשר זה, בחן בית המשפט החלטות אחרות אשר ניתנו ע"י הוועדה, בהם נקבע כנסיבות של הפרות חמורות, כי שיעור העיצום הכספי נע בין אחוזים בודדים ל50% .

לאור האמור, לאחר ששקל את נסיבות המקרה, לרבות שיתוף הפעולה של המערער והצגת מקור הכספים, קבע בית המשפט כי שיעור העיצום חרג ממתחם הסבירות, וכי יש להעמידו עד 60%, תוך שהוא מורה למשיבה להחזיר למערער את יתרת הסכום.

עשא (כ"ס) 59555-02-16 מאיר רוטנימר נ' הוועדה להטלת עיצום כספי, בפני כב' סגנית הנשיאה השופטת, רחל קרלינסקי. [ב"כ הצדדים: לתובעים - מאיר רוטנימר; למשיבים - עקיבא ג'רדון]

*             *             *