גיל נדל משרד עורכי דין

 

ויצא - מה ניתן לחדש בצילם של שני ענקים (תשע"ה)

עוד בנושא
בראשית - "ויברך א-להים את יום השבת – ברכו במן" (תשע"ט)
תולדות - עשרים שנים של עקרות (תשע"ח)
וירא - לא להיכנע לפרשנות הצינית (תשע"ח)
נח – המבורך, המתנדב והמצווה ועושה (תשע"ח)
עוד בנושא
וישלח – הפוך על הפוך (תשע"ו)
חיי שרה - המשפחה מתפרקת - חיי שרה (תשע"ו)
וירא - הצדיקה מסדום (תשע"ה)
ויחי - המהלך להצלת משפחתו של יוסף (תשע"ג)
ויגש - סגירת המעגל של נכדי יהודה (תשעג)
מקץ - יוזמה ויצירת אינטרסים משותפים (תשע"ג)
וישב - חלום הכוכבים ופוסט-מודרניזם (תשע"ג)
וישלח - תחבולה מחוכמת בסוכות (תשע"ג)
ויצא - ויצא יעקב לדרך חדשה (תשע"ג)
תולדות - "ההעדפה הכואבת" (תשע"ג)
חיי שרה- לקרוא את הסיפור מהיציע, לשחק אותו במגרש (תשע"ג)
וירא - המאמין הגדול (תשע"ג)
לך לך - על מחיר הבחירה - רגע לפני הכניסה לסיפורי האבות (תשע"ג)
נח - מה קיבלנו מסיפור שילוח העורב והיונה? (תשע"ג)
בראשית - יחסים (תשע"ג)
ויחי- מה היה קורה אילולא תבונתו של יעקב? על פתרונו הטראגי של חלום הכוכבים (תשע"ב)
"ואת העם - העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו" -סקטוריאליזם, אימפריאליזם או פיזור
ויגש - ההחמצה הגדולה (תשע"ב)
מקץ - מציאת אינטרסים משותפים – שיעור בהמשכים (תשע"ב)
וישב - "התפוררות הנהגת דור ההמשך" (תשע"ב)
ויצא - הפרודיה על הברית שלא נכרתה (תשע"ב)
"על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה"
תולדות -"ויזרע יצחק... וימצא" (תשע"ב)
חיי שרה - המאמין הגדול (תשע"ב)
וירא - "אף על פי שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גבי המזבח"(תשע"ב)
לך לך - נדודים 2.0 – נסיונו של אברהם (תשע"ב)
נח - היציאה מהתיבה: המבוכה, והיוזמה שהצליחה (תשע"ב)
ויחי - מה באמת זעזע את יוסף בברכתו של יעקב לבני יוסף? (תשע"א)
ויגש - המונולוג שהתפצל – על נאומו של יהודה (תשע"א)
מקץ - "ואמר ראובן דבר סכלות שיעקב ימית בניו" – האומנם? (תשע"א)
וישב - "אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש" – האם האחים מכרו את יוסף? (תשע"א)
וישלח - תוצריה של דיפלומטיה זהירה או עוצמה כלכלית – על סיפור עזיבתו של עשו את ארץ כנען (תשע"א)
ויצא - "מעט ורעים היו ימי שני חיי" - (תשע"א)
תודלות - ברכות יצחק - כרוניקה של טעויות (תשע"א)
חיי שרה - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"(תשע"א)
וירא - הרהורים בעקבות הציוויים בספר בראשית: האם עדין נותר מקום לציווי פרטני של ה' אל האדם (תשע"א)
נח - המצוות בפרשה: על קרבנות ורגולציה (תשע"א)
בראשית - המצוות בפרשה: על ההבדל שבין עונשו של קין לעונשו של רוצח (תשע"א)
ויחי - המצוות בפרשה: על המצוות שבספר בראשית (תש"ע)
ויגש -המצוות בפרשה: "אל תירא מרדה מצרימה" (תש"ע)
מקץ - ניסי חנוכה – מהפרדה היסטורית להפרדה הלכתית (תש"ע)
וישב - המצוות בפרשה: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים" (תש"ע)
וישלח - המצוות בפרשה: טומאת עבודה זרה (תש"ע)
ויצא - המצוות בפרשה: הרחקה מהסכנה ושמירת הגוף (התש"ע)
תולדות - המצוות בפרשה: "מפני מה מדדו אותה – מפני המעשרות" (התש"ע)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מניעת נזקי שכנים (התש"ע)
וירא - המצוות בפרשה: ביקור חולים והכנסת אורחים – ביחד או לחוד? (התש"ע)
לך לך - המצוות בפרשה: ברית מילה ומצוות המילה (התש"ע)
נח - המצוות בפרשה: פריה ורביה (סיום) - (התש"ע)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה ??? (התש"ע)
ויחי - המצוות בפרשה: כבוד הורים לאחר המוות ואיסור ניוול המת (התשס"ט)
ויגש - המצוות בפרשה: נקימה ומחילה (התשס"ט)
וישב - המצוות בפרשה: "יש עוון גדול מזה עד מאד... והוא לשון הרע" (התשס"ט)
וישלח - המצוות בפרשה: תיקון החברה (התשס"ט)
ויצא - המצוות בפרשה: "ואשה אל אחותה לא תיקח" - כיצד נשא יעקב שתי אחיות? (התשס"ט)
תולדות- המצוות בפרשה: "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו" (התשס"ט)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מקח וממכר של התורה וניהול חיי מסחר תקינים (התשס"ט)
וירא - המצוות בפרשה: "ארדה נא ואראה" – "שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה" (התשס"ט)
לך לך - המצוות בפרשה: "ובן שמונת ימים, יימול לכם כל זכר לדורותיכם" (התשס"ט)
נח - המצוות בפרשה: על שבע מצוות בני נח (התשס"ט)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה – מבחן התוצאה (התשס"ט)
ויחי - המצוות בפרשה: "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" – האם מצות אבלות מן התורה? (התשס"ח)
ויגש - המצוות בפרשה: כהנים ומקרקעין (התשס"ח)
מקץ - המצוות בפרשה: מה לחנוכה ולתרי"ג מצוות? (התשס"ח)
וישב - המצוות בפרשה: הודיה על נס פרטי (התשס"ח)
וישלח - המצוות בפרשה: גיד הנשה – מהיכן נאסר? (התשס"ח)
ויצא - המצוות בפרשה: חובת הפועל כלפי בעל הבית (התשס"ח)
תולדות - המצוות בפרשה: מעמד הבכור – פסיבי או אקטיבי? (התשס"ח)
חיי שרה - המצוות בפרשה: להישבע בשם ה' (התשס"ח)
וירא - המצוות בפרשה: בקור חולים - שתי גישות שונות (התשס"ח)
לך-לך - המצוות בפרשה: מצוות מילה אחת או מספר מצוות? (התשס"ח)
עוד בנושא

מה ניתן לחדש בצילם של שני ענקים (ויצא תשע"ה)

 

לאחר שיעקב יוצא מבאר שבע לחרן מתגלה אליו ה': "אני ה' -להי אברהם אביך ו-להי יצחק. הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך". להתגלות זו - אופי מכונן. יש בה את מוטיב הראשוניות, שהרי זו ההתגלות הראשונה של ה' אל יעקב, וככזו היא מסמנת את נקודת ההתחלה, שביחס אליה נבחן ונמדוד את ההתפתחויות שיופיעו בעתיד.

ואכן יריית הפתיחה מסמנת כיוון ברור: היא יוצרת זיקה בלתי צפויה בין יעקב לבין סבו – אברהם, תוך דילוג על יצחק. ה' מתגלה ליעקב כ-להי אברהם אביו (!) וכ-להי יצחק ("אני ה' -להי אברהם אביך ו-להי יצחק"). אמנם הלשון "אביך" סובלת גם פרשנות של "אבי אביך", אך עדין ההצמדה של הקרבה המשפחתית דווקא אל אברהם ולא אל יצחק ("-להי אברהם אביך" אל מול "-להי יצחק"), יוצרת זיקה וקירבה בין יעקב לאברהם דווקא. הזיקה מודגשת על רקע מטבע הלשון שבורך בו יעקב "ונברכו בך כל משפחות האדמה", אשר מופיע גם אצל אברהם אך אינו מופיע אצל יצחק. תופעה זו של זיקה וקשר בין אברהם לבין יעקב הורחבה ובוארה היטב על ידי הרב יונתן גרוסמן במאמרו מאיר העיניים במגדים כז (ובגרסה מקוצרת: http://www.etzion.org.il/vbm/archive/4-parsha/07vayetz.rtf), ואנו נבקש לתת גוון נוסף לדברים.

בהתגלות הראשונה של ה' ליעקב - מעבר ליצירת הזיקה שבין אברהם ליעקב  - קיים חידוש רב בכל הנוגע לעיתוי שבו היא ניתנה, דהיינו - לאחר קבלת ההחלטה לעזוב את ארץ כנען ולא לפניה. נזכיר: בהוראת רבקה אמו, ולאחר מכן גם יצחק אביו - עוזב יעקב את ארץ כנען ויוצא לחרן, כאשר ההחלטה לעזוב את ארץ כנען נובעת מהחשש מנקמת עשו, ומתלווית אליה גם תכלית של מציאת אשה בחרן. איך שלא נציג את הדברים, יעקב הוא זה שעושה את הצעד הקיצוני - לעזוב את ארץ כנען - בהעדר ציווי -להי, ועם עשיית צעד זה מגיע קול ה' ומאשרהו, באותה התגלות שהבאנו בתחילת דברינו. אם נשווה אופן התנהלות זו לאירוע המקביל אצל אברהם נעמוד באופן מיידי על השוני, שהרי היה זה ה' שהורה לאברהם לעזוב את חרן וללכת לארץ כנען. לקול ה' שניתן לאברהם לפני צאתו מחרן לארץ כנען היה אופי מכונן ולא אופי מאשר, בשונה מהאירוע המקביל אצל יעקב.

זהו, בעינינו, בנין אב להתנהלותו של יעקב: אם נבחן את המשך התגלויותיו של ה' ליעקב נראה שתמיד קדמה להתגלויות אלו קריאת מציאות או הבעת עמדה על ידי יעקב, שקול ה' שימש להן כהד מאשר. לעיתים האישור ניתן מיד וכביטוי לשאיפתו הבלתי מובעת של יעקב, ולעיתים האישור ניתן כעבור זמן, אך תמיד – היה זה יעקב היוזם הראשוני ודבר ה' בא בעקבותיו. הנה הדוגמאות המוכיחות: לאחר שיעקב צבר רכוש רב אצל לבן, חש יעקב שהקרקע נשמטת תחת רגליו ("וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום"), ורק אז  מגיעה ההתגלות של ה' ליעקב "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך". במקרה אחר, לאחר שיעקב נפרד מלבן בגלעד, והלך לדרכו, הוא רואה את מחנה -להים, אך זאת רק לאחר היציאה לדרך ולא קודם לכן (וזאת חרף העובדה שה' היה נוכח בסיפור זה באופן ברור – הוא התגלה קודם לכן, אך לא ליעקב אלא ללבן, בחלום הלילה). ועוד: ה' מורה ליעקב לעלות בית אל ולבנות שם מזבח, אך ציווי זה נאמר כהד מאוחר לאותו נדר של יעקב "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית -להים". וכמובן, יעקב מחליט לרדת למצרים לראות את יוסף בנו, ורק לאחר קבלת ההחלטה מתגלה ה' ליעקב ואומר לו "אל תירא מרדה מצרימה".

גם אברהם וגם יעקב עמדו בפני פרשות דרכים קשות ומורכות ביותר, אלא שיעקב חידש דרך שונה בתכלית מדרכו של אברהם, ועל כן הדמיון שביניהם הוא ניגודי: בעוד שהמציאות במקרים רבים היתה דומה, כפי שמציין יפה הרב גרוסמן במאמרו הנ"ל  - פרידה מהמולדת, ריב אחים (לוט, עשו), שינוי השם (אברהם, ישראל), פרידה מהבן (ישמעאל, יצחק, יוסף, בנימין) – הרי שאופן ההתנהלות היה שונה. בעוד שאצל אברהם יצר צו ה' את המציאות ואת התגובה לה, ואברהם, בכוח אמונתו, העז לעשות את הקפיצה האדירה ולשלם את המחיר, הרי שאצל יעקב – התגובה למציאות עוצבה על ידו, וצו ה' נתן את האישור לכך. יעקב מהווה בנין אב להתנהלותו של האדם המאמין הנפגש אל מול המציאות: עליו להישיר פניו למציאות ולהתמודד איתה על בסיס הבנתו אותה, וההתגלות וסייעתא דשמיא – אם יהיה ראוי לכך כיעקב – יבואו בסופו של דבר.