גיל נדל משרד עורכי דין

 

וישלח – הפוך על הפוך (תשע"ו)

עוד בנושא
בראשית - "ויברך א-להים את יום השבת – ברכו במן" (תשע"ט)
תולדות - עשרים שנים של עקרות (תשע"ח)
וירא - לא להיכנע לפרשנות הצינית (תשע"ח)
נח – המבורך, המתנדב והמצווה ועושה (תשע"ח)
עוד בנושא
חיי שרה - המשפחה מתפרקת - חיי שרה (תשע"ו)
ויצא - מה ניתן לחדש בצילם של שני ענקים (תשע"ה)
וירא - הצדיקה מסדום (תשע"ה)
ויחי - המהלך להצלת משפחתו של יוסף (תשע"ג)
ויגש - סגירת המעגל של נכדי יהודה (תשעג)
מקץ - יוזמה ויצירת אינטרסים משותפים (תשע"ג)
וישב - חלום הכוכבים ופוסט-מודרניזם (תשע"ג)
וישלח - תחבולה מחוכמת בסוכות (תשע"ג)
ויצא - ויצא יעקב לדרך חדשה (תשע"ג)
תולדות - "ההעדפה הכואבת" (תשע"ג)
חיי שרה- לקרוא את הסיפור מהיציע, לשחק אותו במגרש (תשע"ג)
וירא - המאמין הגדול (תשע"ג)
לך לך - על מחיר הבחירה - רגע לפני הכניסה לסיפורי האבות (תשע"ג)
נח - מה קיבלנו מסיפור שילוח העורב והיונה? (תשע"ג)
בראשית - יחסים (תשע"ג)
ויחי- מה היה קורה אילולא תבונתו של יעקב? על פתרונו הטראגי של חלום הכוכבים (תשע"ב)
"ואת העם - העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו" -סקטוריאליזם, אימפריאליזם או פיזור
ויגש - ההחמצה הגדולה (תשע"ב)
מקץ - מציאת אינטרסים משותפים – שיעור בהמשכים (תשע"ב)
וישב - "התפוררות הנהגת דור ההמשך" (תשע"ב)
ויצא - הפרודיה על הברית שלא נכרתה (תשע"ב)
"על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה"
תולדות -"ויזרע יצחק... וימצא" (תשע"ב)
חיי שרה - המאמין הגדול (תשע"ב)
וירא - "אף על פי שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גבי המזבח"(תשע"ב)
לך לך - נדודים 2.0 – נסיונו של אברהם (תשע"ב)
נח - היציאה מהתיבה: המבוכה, והיוזמה שהצליחה (תשע"ב)
ויחי - מה באמת זעזע את יוסף בברכתו של יעקב לבני יוסף? (תשע"א)
ויגש - המונולוג שהתפצל – על נאומו של יהודה (תשע"א)
מקץ - "ואמר ראובן דבר סכלות שיעקב ימית בניו" – האומנם? (תשע"א)
וישב - "אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש" – האם האחים מכרו את יוסף? (תשע"א)
וישלח - תוצריה של דיפלומטיה זהירה או עוצמה כלכלית – על סיפור עזיבתו של עשו את ארץ כנען (תשע"א)
ויצא - "מעט ורעים היו ימי שני חיי" - (תשע"א)
תודלות - ברכות יצחק - כרוניקה של טעויות (תשע"א)
חיי שרה - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"(תשע"א)
וירא - הרהורים בעקבות הציוויים בספר בראשית: האם עדין נותר מקום לציווי פרטני של ה' אל האדם (תשע"א)
נח - המצוות בפרשה: על קרבנות ורגולציה (תשע"א)
בראשית - המצוות בפרשה: על ההבדל שבין עונשו של קין לעונשו של רוצח (תשע"א)
ויחי - המצוות בפרשה: על המצוות שבספר בראשית (תש"ע)
ויגש -המצוות בפרשה: "אל תירא מרדה מצרימה" (תש"ע)
מקץ - ניסי חנוכה – מהפרדה היסטורית להפרדה הלכתית (תש"ע)
וישב - המצוות בפרשה: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים" (תש"ע)
וישלח - המצוות בפרשה: טומאת עבודה זרה (תש"ע)
ויצא - המצוות בפרשה: הרחקה מהסכנה ושמירת הגוף (התש"ע)
תולדות - המצוות בפרשה: "מפני מה מדדו אותה – מפני המעשרות" (התש"ע)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מניעת נזקי שכנים (התש"ע)
וירא - המצוות בפרשה: ביקור חולים והכנסת אורחים – ביחד או לחוד? (התש"ע)
לך לך - המצוות בפרשה: ברית מילה ומצוות המילה (התש"ע)
נח - המצוות בפרשה: פריה ורביה (סיום) - (התש"ע)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה ??? (התש"ע)
ויחי - המצוות בפרשה: כבוד הורים לאחר המוות ואיסור ניוול המת (התשס"ט)
ויגש - המצוות בפרשה: נקימה ומחילה (התשס"ט)
וישב - המצוות בפרשה: "יש עוון גדול מזה עד מאד... והוא לשון הרע" (התשס"ט)
וישלח - המצוות בפרשה: תיקון החברה (התשס"ט)
ויצא - המצוות בפרשה: "ואשה אל אחותה לא תיקח" - כיצד נשא יעקב שתי אחיות? (התשס"ט)
תולדות- המצוות בפרשה: "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו" (התשס"ט)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מקח וממכר של התורה וניהול חיי מסחר תקינים (התשס"ט)
וירא - המצוות בפרשה: "ארדה נא ואראה" – "שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה" (התשס"ט)
לך לך - המצוות בפרשה: "ובן שמונת ימים, יימול לכם כל זכר לדורותיכם" (התשס"ט)
נח - המצוות בפרשה: על שבע מצוות בני נח (התשס"ט)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה – מבחן התוצאה (התשס"ט)
ויחי - המצוות בפרשה: "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" – האם מצות אבלות מן התורה? (התשס"ח)
ויגש - המצוות בפרשה: כהנים ומקרקעין (התשס"ח)
מקץ - המצוות בפרשה: מה לחנוכה ולתרי"ג מצוות? (התשס"ח)
וישב - המצוות בפרשה: הודיה על נס פרטי (התשס"ח)
וישלח - המצוות בפרשה: גיד הנשה – מהיכן נאסר? (התשס"ח)
ויצא - המצוות בפרשה: חובת הפועל כלפי בעל הבית (התשס"ח)
תולדות - המצוות בפרשה: מעמד הבכור – פסיבי או אקטיבי? (התשס"ח)
חיי שרה - המצוות בפרשה: להישבע בשם ה' (התשס"ח)
וירא - המצוות בפרשה: בקור חולים - שתי גישות שונות (התשס"ח)
לך-לך - המצוות בפרשה: מצוות מילה אחת או מספר מצוות? (התשס"ח)
עוד בנושא

 

פרשתנו, יחד עם הפרשות הסמוכות לה, עוסקת ביעקב אבינו ומשפחתו ומתארת לנו דמות סבוכה ומפותלת המתמודדת עם מציאות מתעתעת, הפכפכה, מעוותת ובלתי אמינה בעליל. על שלל האירועים השייכים למציאות זו נוכל למנות כמובן את מכירת הבכורה והטעיית יצחק בקבלת הברכות, החלפת רחל בלאה, הפיכת צאן לבן לעקודים נקודים וברודים, תרגיל הההטעיה שערך יעקב לעשו בסוכות, ובהמשך – מכירת יוסף, שיכול הידים בברכת אפרים ומנשה ועוד.

 

סיפורו של המפגש בין יעקב לעשו חומק מהכיוון שתואר לעיל. יעקב מודיע לעשו על בואו, עשו יוצא לקראתו, האחים נפגשים והאירוע עובר בשלום. קיימים אמנם חששות כבדים בלב יעקב ("ויירא יעקב מאד וייצר לו ויחץ את העם אשר אתו"), אך האירועים כשלעצמם, בפועל, מתנהלים בקו ישר, ללא תהפוכות, ללא תרמיות, וללא סיבוכים. היתכן? האם דווקא המפגש הטעון בין שני האחים יתנהל על מי מנוחות? האם המציאות הפכה למאירה ופשוטה? האם יעקב אבינו הסכים לראות את העולם גם במבט נאיווי? האם הוא באמת חשב להתפייס עם  עשו? משהו לא מסתדר כאן.

 

בהתבסס על פירושו של הרשב"ם לפרשתנו ובהוספות מסויימות, נוכל להראות כי גם מסיפורנו זה לא נעדר היסוד החתרני, אלא שמשהו השתבש בהפעלת התחבולה, והמים נותרו שקטים ושלווים. מיד נסביר.

 

פרשתנו פותחת בתיאור שליחת השליחים של יעקב לעשו. אך מהתיאור בתורה לא לא ברורה עד הסוף מטרת שליחת המשלחת. האם היתה זאת משלחת פיוס? האם היתה זאת משלחת הרתעה? האם היתה זאת משלחת גישוש? האם כל האפשרויות נכונות? כך או כך, עשו מגיב בהוצאת משלחת של 400 איש, וגם כאן לא ברור לנו מה היתה כוונתו של עשו: האם עשו התכוון להפחיד את יעקב במשלחת זאת, או שהיה זה למעשה משמר כבוד שנועד לכבד את יעקב (הסבר הרשב"ם)? מה שידוע לנו בוודאות הוא שיעקב חשש מאד ממשלחת זאת ("ויירא יעקב מאד וייצר לו"), ובעקבות כך  חצה את ממונו לשני מחנות. בנוסף הוציא יעקב משלחות של מנחות שונות לעשו על מנת לפייס את עשו "כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני".

 

סיכום ביניים: מזווית ראייתו של יעקב מדובר בעימות הממשמש ובא תוך שיעקב מנסה לרכך את המכה באמצעות הדורון. אנו מבינים זאת גם מההמשך, מדברי יעקב במפגש עצמו, שם אומר יעקב לעשו "אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרצני".

 

ובכל זאת, האם יעקב אבינו באמת היה מוכן לקחת סיכון כל כך גדול ולתלות את תקוותו בדורונות שהוא שלח לעשו? האם ליעקב לא היתה תוכנית חלופית? ונדגיש: אנחנו לא עוסקים רק ברכוש, שאותו יעקב חצה לשנים, אלא בבני משפחתו, נשותיו, ילדיו, והתנהלותו של יעקב נראית נאיווית מדי בנסיבות הענין.

 

אלא אם נקבל את פירושו של הרשב"ם לפרשתנו. הרשב"ם מסביר שיעקב תכנן לברוח בלילה עם נשותיו וילדיו וכלל לא לפגוש את עשו. הרעיון היה להשתמש במנחות לקנות זמן על מנת לעכב את ארבע מאות החיילים של עשו כמו גם לרכך את עשו, ובינתיים לברוח לכיוון אחר ולהימנע ממפגש עם עשו. לשיטת הרשב"ם יעקב אבינו היא רחוק מלהיות נאיווי. הוא לא באמת האמין שהדורונות יעשו את העבודה ויהפכו את עשו מאויב לאוהב, אבל ממילא הוא היה צריך להיפטר מהם (שהרי אי אפשר לברוח עם כל כך הרבה רכוש), ולפיכך עדיף להשתמש בהם כדי לעכב את האויב ולנסות למצמם במשהו את קנאתו, כדי להרוויח עוד זמן.

 

אלא שמשהו השתבש ליעקב, שכן לא רק יעקב ועשו פעלו בזירה אלא גם "שחקן" נוסף – הקב"ה. והקב"ה החליט שהמפגש בין עשו ליעקב חייב להתקיים, כי הסכסוך בין האחים חייב להגיע להסדרה כזאת או אחרת, ורק אחד מהאחים ישכון בארץ כנען. לפיכך סיכל הקב"ה את תוכניתו של יעקב ושלח אל יעקב את ה"איש" כדי שיעכב אותו כל הלילה ולא יאפשר ליעקב לברוח. ולא רק זאת, אלא שגם כאשר יעקב גבר על המלאך בעלות השחר ונותר ליעקב סיכוי כלשהו לביצוע את תוכנית הבריחה שלו, נגע המלאך בכף ירך יעקב והפך אותו לצולע, באופן שיעקב כבר לא יכל לברוח כי עשו התקרב יותר מדי:"וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש".

 

שבת שלום

גיל נדל