גיל נדל משרד עורכי דין

 

וירא - לא להיכנע לפרשנות הצינית (תשע"ח)

עוד בנושא
תולדות - עשרים שנים של עקרות (תשע"ח)
נח – המבורך, המתנדב והמצווה ועושה (תשע"ח)
בראשית – ריקוד עם הבורא (תשע"ז)
וישלח – הפוך על הפוך (תשע"ו)
עוד בנושא
ויצא - מה ניתן לחדש בצילם של שני ענקים (תשע"ה)
וירא - הצדיקה מסדום (תשע"ה)
ויחי - המהלך להצלת משפחתו של יוסף (תשע"ג)
ויגש - סגירת המעגל של נכדי יהודה (תשעג)
מקץ - יוזמה ויצירת אינטרסים משותפים (תשע"ג)
וישב - חלום הכוכבים ופוסט-מודרניזם (תשע"ג)
וישלח - תחבולה מחוכמת בסוכות (תשע"ג)
ויצא - ויצא יעקב לדרך חדשה (תשע"ג)
תולדות - "ההעדפה הכואבת" (תשע"ג)
חיי שרה- לקרוא את הסיפור מהיציע, לשחק אותו במגרש (תשע"ג)
וירא - המאמין הגדול (תשע"ג)
לך לך - על מחיר הבחירה - רגע לפני הכניסה לסיפורי האבות (תשע"ג)
נח - מה קיבלנו מסיפור שילוח העורב והיונה? (תשע"ג)
בראשית - יחסים (תשע"ג)
ויחי- מה היה קורה אילולא תבונתו של יעקב? על פתרונו הטראגי של חלום הכוכבים (תשע"ב)
"ואת העם - העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו" -סקטוריאליזם, אימפריאליזם או פיזור
ויגש - ההחמצה הגדולה (תשע"ב)
מקץ - מציאת אינטרסים משותפים – שיעור בהמשכים (תשע"ב)
וישב - "התפוררות הנהגת דור ההמשך" (תשע"ב)
ויצא - הפרודיה על הברית שלא נכרתה (תשע"ב)
"על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה"
תולדות -"ויזרע יצחק... וימצא" (תשע"ב)
חיי שרה - המאמין הגדול (תשע"ב)
וירא - "אף על פי שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גבי המזבח"(תשע"ב)
לך לך - נדודים 2.0 – נסיונו של אברהם (תשע"ב)
נח - היציאה מהתיבה: המבוכה, והיוזמה שהצליחה (תשע"ב)
ויחי - מה באמת זעזע את יוסף בברכתו של יעקב לבני יוסף? (תשע"א)
ויגש - המונולוג שהתפצל – על נאומו של יהודה (תשע"א)
מקץ - "ואמר ראובן דבר סכלות שיעקב ימית בניו" – האומנם? (תשע"א)
וישב - "אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש" – האם האחים מכרו את יוסף? (תשע"א)
וישלח - תוצריה של דיפלומטיה זהירה או עוצמה כלכלית – על סיפור עזיבתו של עשו את ארץ כנען (תשע"א)
ויצא - "מעט ורעים היו ימי שני חיי" - (תשע"א)
תודלות - ברכות יצחק - כרוניקה של טעויות (תשע"א)
חיי שרה - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"(תשע"א)
וירא - הרהורים בעקבות הציוויים בספר בראשית: האם עדין נותר מקום לציווי פרטני של ה' אל האדם (תשע"א)
נח - המצוות בפרשה: על קרבנות ורגולציה (תשע"א)
בראשית - המצוות בפרשה: על ההבדל שבין עונשו של קין לעונשו של רוצח (תשע"א)
ויחי - המצוות בפרשה: על המצוות שבספר בראשית (תש"ע)
ויגש -המצוות בפרשה: "אל תירא מרדה מצרימה" (תש"ע)
מקץ - ניסי חנוכה – מהפרדה היסטורית להפרדה הלכתית (תש"ע)
וישב - המצוות בפרשה: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים" (תש"ע)
וישלח - המצוות בפרשה: טומאת עבודה זרה (תש"ע)
ויצא - המצוות בפרשה: הרחקה מהסכנה ושמירת הגוף (התש"ע)
תולדות - המצוות בפרשה: "מפני מה מדדו אותה – מפני המעשרות" (התש"ע)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מניעת נזקי שכנים (התש"ע)
וירא - המצוות בפרשה: ביקור חולים והכנסת אורחים – ביחד או לחוד? (התש"ע)
לך לך - המצוות בפרשה: ברית מילה ומצוות המילה (התש"ע)
נח - המצוות בפרשה: פריה ורביה (סיום) - (התש"ע)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה ??? (התש"ע)
ויחי - המצוות בפרשה: כבוד הורים לאחר המוות ואיסור ניוול המת (התשס"ט)
ויגש - המצוות בפרשה: נקימה ומחילה (התשס"ט)
וישב - המצוות בפרשה: "יש עוון גדול מזה עד מאד... והוא לשון הרע" (התשס"ט)
וישלח - המצוות בפרשה: תיקון החברה (התשס"ט)
ויצא - המצוות בפרשה: "ואשה אל אחותה לא תיקח" - כיצד נשא יעקב שתי אחיות? (התשס"ט)
תולדות- המצוות בפרשה: "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו" (התשס"ט)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מקח וממכר של התורה וניהול חיי מסחר תקינים (התשס"ט)
וירא - המצוות בפרשה: "ארדה נא ואראה" – "שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה" (התשס"ט)
לך לך - המצוות בפרשה: "ובן שמונת ימים, יימול לכם כל זכר לדורותיכם" (התשס"ט)
נח - המצוות בפרשה: על שבע מצוות בני נח (התשס"ט)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה – מבחן התוצאה (התשס"ט)
ויחי - המצוות בפרשה: "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" – האם מצות אבלות מן התורה? (התשס"ח)
ויגש - המצוות בפרשה: כהנים ומקרקעין (התשס"ח)
מקץ - המצוות בפרשה: מה לחנוכה ולתרי"ג מצוות? (התשס"ח)
וישב - המצוות בפרשה: הודיה על נס פרטי (התשס"ח)
וישלח - המצוות בפרשה: גיד הנשה – מהיכן נאסר? (התשס"ח)
ויצא - המצוות בפרשה: חובת הפועל כלפי בעל הבית (התשס"ח)
תולדות - המצוות בפרשה: מעמד הבכור – פסיבי או אקטיבי? (התשס"ח)
חיי שרה - המצוות בפרשה: להישבע בשם ה' (התשס"ח)
וירא - המצוות בפרשה: בקור חולים - שתי גישות שונות (התשס"ח)
לך-לך - המצוות בפרשה: מצוות מילה אחת או מספר מצוות? (התשס"ח)
עוד בנושא

 

בפירושו לפסוק בשיר השירים: "לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה לִבַּבְתִּינִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ" _ד, ט) מביא רש"י את הפירוש הבא: "באחד ענק באחד מאבותיך - הוא אחד היה מיוחד וזה אברהם הנקרא ענק האדם הגדול בענקים". בדברים הבאים ננסה לעמוד על דמותו של אברהם כמאמין הגדול כפי שהיא משתקפת בנסיונו הגדול – הפריון.

 

זכות הראשונים במסע לארץ כנען אינה של אברהם אלא של תרח אביו. היה זה כבר תרח, שתכנן את המסע הגדול מאור כשדים לכיוון ארץ כנען ("ויקח תרח את אברם בנו... ויצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען"), ונעצר בחרן. מדובר במהלך כולל של אלפי קילומטרים, ולאחר  מסע ממושך עצרו בחרן (ראו אצל ליאורה רביד, "התנ"ך היה באמת").

 

התורה אינה שופכת אור על הרקע למסעו של תרח לארץ כנען, ואולם ניתן שבעיות משפחתיות היוו גורם משמעותי לקבלת ההחלטה. כבר אצל תרח עצמו התגלתה בעיית פוריות, שהרי ילדיו נולדו לו בגיל שבעים (בשונה מהדורות הקודמים לתרח, שבהם האבות היו בשנות השלושים לחייהם עת נולדו להם הילדים). בעיית פוריות זו התגלתה גם אצל אברהם ושרה עוד באור כשדים ("ותהי שרי עקרה אין לה ולד" (יא, ל)) והיא גם לא נפתרה בהיותם בחרן (בנו בכורו של אברהם, ישמעאל, נולד לו רק בארץ כנען, בהיותו בן שמונים ושש - טז, טז). נוסף על כך בנו השלישי של תרח – הרן – מת בחיי אביו באור כשדים (יא, כח). שלל נסיבות אלו היוו, כך נראה, גורם משמעותי ליציאת תרח ומשפחתו מאור כשדים לארץ כנען.

 

לאחר מסע ממושך הגיעה המשפחה לחרן - עיר מרכזית בדרך לארץ כנען - והשתקעה שם. גם בענין זה התורה אינה מספקת פרטים רבים ואינה מפרטת מדוע תרח לא השלים את מסעו המקורי לארץ כנען ועמד בחרן. ואולם, אנו יודעים בוודאות שבסופו של דבר התהליך עלה יפה, ומשפחת תרח הצליחה שם והעמידה צאצאים רבים: "שמונה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם" (כב, כ), ועוד ארבעה בנים לפילגש ראומה. וכמובן, שבהמשך הדברים מחפשת משפחתו של אברהם את כלותיה – אצל המשפחה שבחרן. ניתן להניח שבהגיעו לחרן, באמצעו של  מסע מייגע, בחן תרח את המקום, ולאחר שהבין שהמקום מתאים להתחלה חדשה, החליט לעצור ולנסות את מזלו שם, דבר שהתברר בדיעבד כהחלטה נכונה ביותר.

 

בעיצומו של התהליך הזה, במקום מבטיח, שישים שנה לפני מות אביו, נעקר אברהם בהוראת ה' למסע נוסף וארוך, שאחריתו - מי ישורנו. במקום להכות שורשים בחרן, להביא צאצאים לעולם ולהעמיק את אחיזת משפחתו שם, עוזב אברהם את הכל, בצו ה', ויוצא למסע חדש. זה היה נסיונו של אברהם בציווי "לך-לך".

 

ואולם חרף הבטחתו של ה' לאברהם "ואעשך לגוי גדול, ואברכך ואגדלה שמך, והיה ברכה" (יב, ב), אברהם חווה מפח נפש של ממש בכל הנוגע להמשכיות משפחתו.

 

ראשית, חל קרע עצום בינו לבין בן אחיו – לוט, אותו אחיין שעשה איתו את המהלך הארוך מחרן, ושירד עמו למצרים בשל הרעב ועלה עמו ממנה. בסופו של דבר, קשרו של אברהם על לוט נקטע תוך שאברהם מציין שהוא ערירי ובן ביתו אליעזר יורש אותו (טו, א-ג).

 

שנית, לאברהם נדרשה המתנה של עשר שנים לפחות עד שנולד לו בנו בכורו ישמעאל: "ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה, מקץ עשר שנים  לשבת אברם בארץ כנען, ותיתן אותה לאברם אישה לו לאשה, ויבוא אל הגר ותהר" (טז, ג-ד). אלא שלמורת רוחו, נאלץ אברהם, לאחר שחלפו למעלה מארבע עשרה שנה מהולדת בכורו ישמעאל, לגרש את בכורו: "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק. ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק... ויאמר א-לוהים אל אברהם אל יירע בעיניך על הנער ועל אמתך – כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי ביצחק ייקרא לך זרע" (כא, ט-יב).

 

שלישית, את בנו השני של אברהם, יחידו - לאחר גרוש ישמעאל,  נצטווה אברהם להעלות לעולה: "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, ולך לך אל ארץ המוריה, והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך" (כב, ב). בסופו של דבר, ובהתערבות מלאך ה', לא מעלה אברהם לעולה את בנו, אלא איל שנמצא נאחז בסבך, ואברהם שב ומתברך על ידי מלאך ה': "יען אשר עשית את הדבר הזה, ולא חשכת את בנך את יחידך, כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמיים וכחול אשר על-שפת הים, ויירש זרעך את שער אויביו, והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי" (כב, טז-יח). אלא שעל פי המתואר בתורה, לא זוכה אברהם לחזות בהתגשמות ההבטחה אצל בנו. אברהם חוזר לבאר שבע, וחווה ניתוק בינו לבין בנו יצחק, שכן אין אנו מוצאים בתורה שום מפגש נוסף בין אברהם לבין יצחק בנו, גם לא בענין טריוויאלי כמו ענייני שידוכי יצחק, למעט מפגש אחד, מקאברי לגמרי, בו יצחק קובר את אברהם במערת המכפלה (כה, ט).

 

עם חזרתו מאירוע העקידה ניחתת על אברהם מכה ריגשית לא פשוטה שרק מעצימה את היקף הנסיון שאברהם הועמד בו: "ויהי אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם לאמור:  הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך... שמונה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם. ופילגשו ושמה ראומה - ותלד גם היא את טבח ואת גחם ואת תחש ואת מעכה" (כב, כ-כד).  אנחנו רגילים לקרוא את הדברים בראי המדרש ורש"י, לפיהם נזכר תיאור צאצאי נחור בשל איזכורו של בתואל, ואולם ניתן להסביר שהמטרה היא אחרת, וצינית ביותר: אברהם מתבשר "לפתע" על חדשות טובות המגיעות אליו מחרן: לנחור נולדו שמונה ילדים מאשתו, ועוד ארבעה מהפילגש. אברהם, ניתן להניח, שואל את עצמו בתסכול רב – האם היה נכון לעזוב את חרן ולהמשיך לארץ כנען? מה יצא לי מזה? מבן אחי נפרדתי, את בני הראשון גרשתי, את בני השני כמעט העליתי לעולה וכעת נפרדתי ממנו. האם כל מה שעשיתי היה נכון? הנה, נחור אחי נשאר בחרן וכבר יש לו 12 ילדים, ואני – מה איתי?

 

אברהם בוחר שלא להיכנע לפרשנות הצינית של הדברים, והוא מעניק להם כיוון אחר לחלוטין, ככאלו המיועדים במיוחד אליו ואל בנו: "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל-אשר-לו... לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני אשר אנוכי יושב בקרבו. כי אל ארצי ואל מולדתי תלך, ולקחת אישה לבני ליצחק" (כד, ב-ד).  החדשות שהגיעו מחרן – לא ללעוג על אברהם באו, אלא להדריך אותו להמשיך את זרעו משם, ממשפחתו שבחרן.

 

ולא רק זאת. במסגרת דבריו אל עבדו, אנו רואים שאברהם, למרות המצב הקשה שבו הוא נמצא, ממשיך להאמין בהבטחת ה', באותו עוצמה ובאותו תוקף, כאילו הוא עומד כמאה שנה לפני כן ביציאה מחרן: "הישמר לך פן תשיב את בני שמה. ה' א-לוהי השמיים, אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי, ואשר דיבר לי ואשר נשבע לי לאמור, לזרעך אתן את הארץ הזאת - הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אישה לבני משם" (כד, ו-ז). 

 

המאמין הגדול.