גיל נדל משרד עורכי דין

 

בראשית - "ויברך א-להים את יום השבת – ברכו במן" (תשע"ט)

עוד בנושא
תולדות - עשרים שנים של עקרות (תשע"ח)
וירא - לא להיכנע לפרשנות הצינית (תשע"ח)
נח – המבורך, המתנדב והמצווה ועושה (תשע"ח)
בראשית – ריקוד עם הבורא (תשע"ז)
עוד בנושא
חיי שרה - המשפחה מתפרקת - חיי שרה (תשע"ו)
ויצא - מה ניתן לחדש בצילם של שני ענקים (תשע"ה)
וירא - הצדיקה מסדום (תשע"ה)
ויחי - המהלך להצלת משפחתו של יוסף (תשע"ג)
ויגש - סגירת המעגל של נכדי יהודה (תשעג)
מקץ - יוזמה ויצירת אינטרסים משותפים (תשע"ג)
וישב - חלום הכוכבים ופוסט-מודרניזם (תשע"ג)
וישלח - תחבולה מחוכמת בסוכות (תשע"ג)
ויצא - ויצא יעקב לדרך חדשה (תשע"ג)
תולדות - "ההעדפה הכואבת" (תשע"ג)
חיי שרה- לקרוא את הסיפור מהיציע, לשחק אותו במגרש (תשע"ג)
וירא - המאמין הגדול (תשע"ג)
לך לך - על מחיר הבחירה - רגע לפני הכניסה לסיפורי האבות (תשע"ג)
נח - מה קיבלנו מסיפור שילוח העורב והיונה? (תשע"ג)
בראשית - יחסים (תשע"ג)
ויחי- מה היה קורה אילולא תבונתו של יעקב? על פתרונו הטראגי של חלום הכוכבים (תשע"ב)
"ואת העם - העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו" -סקטוריאליזם, אימפריאליזם או פיזור
ויגש - ההחמצה הגדולה (תשע"ב)
מקץ - מציאת אינטרסים משותפים – שיעור בהמשכים (תשע"ב)
וישב - "התפוררות הנהגת דור ההמשך" (תשע"ב)
ויצא - הפרודיה על הברית שלא נכרתה (תשע"ב)
"על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה"
תולדות -"ויזרע יצחק... וימצא" (תשע"ב)
חיי שרה - המאמין הגדול (תשע"ב)
וירא - "אף על פי שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גבי המזבח"(תשע"ב)
לך לך - נדודים 2.0 – נסיונו של אברהם (תשע"ב)
נח - היציאה מהתיבה: המבוכה, והיוזמה שהצליחה (תשע"ב)
ויחי - מה באמת זעזע את יוסף בברכתו של יעקב לבני יוסף? (תשע"א)
ויגש - המונולוג שהתפצל – על נאומו של יהודה (תשע"א)
מקץ - "ואמר ראובן דבר סכלות שיעקב ימית בניו" – האומנם? (תשע"א)
וישב - "אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש" – האם האחים מכרו את יוסף? (תשע"א)
וישלח - תוצריה של דיפלומטיה זהירה או עוצמה כלכלית – על סיפור עזיבתו של עשו את ארץ כנען (תשע"א)
ויצא - "מעט ורעים היו ימי שני חיי" - (תשע"א)
תודלות - ברכות יצחק - כרוניקה של טעויות (תשע"א)
חיי שרה - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"(תשע"א)
וירא - הרהורים בעקבות הציוויים בספר בראשית: האם עדין נותר מקום לציווי פרטני של ה' אל האדם (תשע"א)
נח - המצוות בפרשה: על קרבנות ורגולציה (תשע"א)
בראשית - המצוות בפרשה: על ההבדל שבין עונשו של קין לעונשו של רוצח (תשע"א)
ויחי - המצוות בפרשה: על המצוות שבספר בראשית (תש"ע)
ויגש -המצוות בפרשה: "אל תירא מרדה מצרימה" (תש"ע)
מקץ - ניסי חנוכה – מהפרדה היסטורית להפרדה הלכתית (תש"ע)
וישב - המצוות בפרשה: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים" (תש"ע)
וישלח - המצוות בפרשה: טומאת עבודה זרה (תש"ע)
ויצא - המצוות בפרשה: הרחקה מהסכנה ושמירת הגוף (התש"ע)
תולדות - המצוות בפרשה: "מפני מה מדדו אותה – מפני המעשרות" (התש"ע)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מניעת נזקי שכנים (התש"ע)
וירא - המצוות בפרשה: ביקור חולים והכנסת אורחים – ביחד או לחוד? (התש"ע)
לך לך - המצוות בפרשה: ברית מילה ומצוות המילה (התש"ע)
נח - המצוות בפרשה: פריה ורביה (סיום) - (התש"ע)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה ??? (התש"ע)
ויחי - המצוות בפרשה: כבוד הורים לאחר המוות ואיסור ניוול המת (התשס"ט)
ויגש - המצוות בפרשה: נקימה ומחילה (התשס"ט)
וישב - המצוות בפרשה: "יש עוון גדול מזה עד מאד... והוא לשון הרע" (התשס"ט)
וישלח - המצוות בפרשה: תיקון החברה (התשס"ט)
ויצא - המצוות בפרשה: "ואשה אל אחותה לא תיקח" - כיצד נשא יעקב שתי אחיות? (התשס"ט)
תולדות- המצוות בפרשה: "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו" (התשס"ט)
חיי שרה - המצוות בפרשה: מקח וממכר של התורה וניהול חיי מסחר תקינים (התשס"ט)
וירא - המצוות בפרשה: "ארדה נא ואראה" – "שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה" (התשס"ט)
לך לך - המצוות בפרשה: "ובן שמונת ימים, יימול לכם כל זכר לדורותיכם" (התשס"ט)
נח - המצוות בפרשה: על שבע מצוות בני נח (התשס"ט)
בראשית - המצוות בפרשה: פריה ורביה – מבחן התוצאה (התשס"ט)
ויחי - המצוות בפרשה: "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" – האם מצות אבלות מן התורה? (התשס"ח)
ויגש - המצוות בפרשה: כהנים ומקרקעין (התשס"ח)
מקץ - המצוות בפרשה: מה לחנוכה ולתרי"ג מצוות? (התשס"ח)
וישב - המצוות בפרשה: הודיה על נס פרטי (התשס"ח)
וישלח - המצוות בפרשה: גיד הנשה – מהיכן נאסר? (התשס"ח)
ויצא - המצוות בפרשה: חובת הפועל כלפי בעל הבית (התשס"ח)
תולדות - המצוות בפרשה: מעמד הבכור – פסיבי או אקטיבי? (התשס"ח)
חיי שרה - המצוות בפרשה: להישבע בשם ה' (התשס"ח)
וירא - המצוות בפרשה: בקור חולים - שתי גישות שונות (התשס"ח)
לך-לך - המצוות בפרשה: מצוות מילה אחת או מספר מצוות? (התשס"ח)
עוד בנושא

 

את הפסוקים המוכרים "ויכל א-להים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. ויברך א-להים את יום השבת ויקדשו" מסביר רש"י (בעקבות דברי רבי ישמעאל במדרש בבראשית רבה) – "ברכו במן, שכל ימות השבת [=השבוע] היה יורד להם עומר לגולגולת ובשישי לחם משנה, וקדשו במן שלא ירד בו מן כלל". הסבר זה אינו פשוט כפי שמיד נראה, והמפרשים האחרים לא קבלוהו. הרשב"ם והחזקוני, לדוגמא, הסבירו שהברכה של יום השבת מצויה בכך שכל הבריאה הושלמה עד היום השישי, "ונמצא השבת מבורך מכל טוב", ואילו הרד"ק הסביר ש"יום השבת נוסף בטובת הנפש שיש לה מנוחה ביום זה מעסקי העולם הזה ותוכל להתעסק בחכמה ובדברי א-להים".

קושי אחד בפירושו של רש"י נעוץ בכך שרש"י קושר בין ברכת השבת לבין המן, ובכך הוא הופך את ברכת השבת למוגבלת בזמן, שהרי המן פסק בעת כניסתם של בני ישראל לארץ ישראל. וכל זאת, כאשר אין כל אינדיקציה בפרשתנו לכך שמדובר בברכה שהיא מוגבלת בזמן. רש"י היה ער לקושי זה וציין אותו באופן חלקי בכותבו "והמקרא כתוב על העתיד", אלא שרש"י אינו מסביר מה היה האילוץ שדחק אותו לפרש את הברכה באופן זה. עוד קשה, שרש"י אינו קושר בין הברכה למנוחה, בה בשעה שמלשון הפסוק הברכה קשורה או נובעת מהשביתה. הסברו של הרד"ק שהובא לעיל מתבסס בדיוק על הקשר הזה, ש"יום השבת נוסף בטובת הנפש שיש לה מנוחה ביום זה מעסקי העולם הזה".

קיים דמיון רב – כמעט זהות - בין ברכת השבת שבפרשתנו לבין מצוות השבת שבעשרת הדברות שבספר שמות. נאמר שם (שמות כ, ט-י): "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' א-להיך לא תעשה כל מלאכה... כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ... וינח ביום השביעי, על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשו". גם בעשרת הדברות אנו מוצאים את השביתה והמנוחה, ואת הברכה והקדושה. ורש"י, נאמן לשיטתו שבפרשתנו, מסביר בפירושו לספר שמות  - "ברכו במן לכפלו בשישי".

הזיקה שבין פרשתנו לבין מצוות השבת שבעשרת הדברות של ספר שמות מחייבת אותנו להמשיך צעד אחד הלאה אל עשרת הדברות של ספר דברים, שנאמרו בשנת הארבעים לדור הנכנסים לארץ ישראל. והנה, כידוע, מצוות השבת שבספר דברים מתוארת באופן אחר לגמרי: היא מתנתקת מבריאת העולם ומתחברת ליציאת מצרים: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' א-להיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, על כן צוך ה' א-להיך לעשות את יום השבת" (דברים ה, יד). התורה משנה את הטעם של מצוות השבת, והשבת משמשת כזכר לעבדות במצרים וליציאתנו משם על ידי הקב"ה, ולא כזכר לבריאת העולם. אפשר אולי לקיים את שני הטעמים יחדיו, אלא שמדבר אחד אי אפשר להתעלם – שממצוות השבת של ספר דברים נעדרת הברכה, ובמקום "על כן ברך ה' את יום השבת" אנו קוראים "על כן צוך ה' א-להיך לעשות את יום השבת". אין אלמנט של ברכה במצוות השבת של ספר דברים. יש בה קדושה ("שמור את יום השבת לקדשו"), ויש בה מנוחה ("למען ינוח עבדך ואמתן כמוך"), אך ברכה – אין.

אם כך הם הדברים, הרי שהברכה של יום השבת חייבת להתקיים באופן מוגבל בזמן, וחייבת להסתיים במועד כניסת בני ישראל לארץ ישראל. זהו המועד שבו נאמרה מצוות השבת של ספר דברים, וזהו הציבור שאליו מוענה מצווה זאת, וממועד זה נפסקה הברכה. המן, שחדל לרדת עם כניסת בני ישראל לארץ ישראל, מתאים בדיוק לתקופה זאת, ולפיכך בחר רש"י להביא בפירושו דווקא את דברי רבי ישמעאל בבראשית רבה.

זאת גם הסיבה לכך שרש"י ניתק את הזיקה בין הברכה (המן) לבין המנוחה, שהרי מנוחה קיימת גם במצוות השבת של ספר דברים, אך ברכה אין בו. לכן בחר רש"י את המן שאינו קשור באופן הדוק למנוחה.