עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
לאחרונה נידונה (שוב) בפני בית המשפט השלום בחיפה שאלת אחריותו של הנמל בגין נזקים אשר נגרמו למכולות בעודן בחזקתו. מדובר במוביל ימי אשר תבע את הנמל בגין נזקים שנגרמו למכולות, בזמן שהמכולות היו בחזקת ובשליטת הנמל. המוביל הימי טען כי על הנמל מוטל הנטל להוכיח כי הנזק לא נגרם על ידו. מנגד, טען הנמל כי המוביל הימי לא עמד בנטל ההוכחה בדבר הנזק או לעניין גובה הנזק.
שאלת נטל ההוכחה נוגעת למעמדו של הנמל ביחס למכולות ריקות הנמצאות בשטחו. ככלל, חוק השומרים קובע כי שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן, כלומר, שעל השומר מוטל נטל ההוכחה. מצד שני, קבוע החוק כי כאשר אך כשהמטרה לשמור על הנכס הינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו של הנכס, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו.
לפיכך, יש לשאול ביחס למכולות ריקות, האם הנמל הינו שומר שכר רגיל. בעניין זה קבע בית המשפט, בהסתמך על פסיקה קודמת, כי הנמל הינו בשומר שכר "טפל", שכן מטרתה העיקרית של ההתקשרות עם הנמל הינה למטרת שינוע המכולות מישראל לחו"ל ומחו"ל לישראל, ולא למטרת אחסנה או שמירה. על כן, על המוביל הימי להוכיח את רשלנותו של הנמל כדי לזכות בתביעתו.
לגופו של ענין קבע בית המשפט מצא כי המוביל הימי לא הוכיח כי הנזק אשר נגרם למכולות אכן התרחש בנמל עצמו, שכן המוביל הימי לא הביא שום ראיות לכך שהמכולות הגיעו בשלמותן לישראל. בית המשפט ציין, כי ההיגיון אמנם מורה על כך שנזק אינו נגרם מעצמו ואולם לא סופקו לבית המשפט כל אינדיקציות לכך שהמכולות הגיעו שלמות וללא כל נזק לארץ, ולא היו תימוכין בראיות עצמאיות לכך שהנזק למכולות אירע בנמל עצמו.
בית המשפט הוסיף וציין, כי על מנת להעביר את נטל הראיה לכתפי הנמל היה על המוביל הימי להוכיח את הנזק הן מבחינת התרחשותו והן מבחינת שיעורו, וכן את אחריותו של הנמל לעצם קרות הנזק, דבר שלא נעשה על ידי המוביל הימי. בית המשפט גם ציין כי העובדה שהמוביל, בלא ליתן הסבר סביר לכך, נמנע מלהעיד את מי שטיפל במטען מטעמו או מי מעובדיו שראה את המטען בכל אחד משלבי שינועו בנמל, מהווה התנהגות אשר פועלת לחובתו של המוביל הימי, ומעוררת את החשד שעדות זו של מי מעובדיו וחשיפתם לחקירה שכנגד תחזק את עמדת הנמל.
(תא"מ (חי') 16848/07 אלאלוף ושות' ספנות בע"מ נ' חברת נמלי ישראל, פס"ד מיום 19.7.09, לא צוינו שמות ב"כ הצדדים).
נציין כי לפני מעט פחות משנתיים ניתנו שני פסקי דין הקרובים בניתוחם לפסק הדין שלפנינו, אלא שבאותו עניין עמדו המובילים הימיים בנטלי ההוכחה בחלק מהמקרים. גם שם נקבע שהנמל הינו שומר שכר "טפל" ועל כן היה על המובילים להוכיח את הנזק שנגרם להם ואת גובהו, ולאחר מכן היה הנטל עובר אל הנמל להוכיח כי לא התרשל בשמירה.
במקרה אחד המוביל לא הביא עדים שיעידו על מצב המכולה בכל אחת מהתחנות (נמל, מסוף, רכבת וכו'), אך מנגד הסכים הנמל עוד בטרם ההליכים המשפטיים לשלם, כפשרה, סכום מסוים. בית המשפט קבע כי אם הנמל הציע כפשרה סכום מסוים, כנראה הגיע הנמל למסקנה כי חלק מהנזק נגרם כשהמכולה הייתה בנמל, ועל כן פסק סכום זה לטובת המוביל.
במקרה אחר, ראה נציג המוביל את עצם גרימת הנזק למכולה בנמל, ובית המשפט קיבל את עדותו. גם באשר לגובה הנזק קיבל בית המשפט את עמדת המוביל, שכן הנמל לא חלק עליו. במקרה נוסף, העיד נציג המוביל כי הוא ראה את המכולה כשהיא הפוכה בשטח הנמל. במצב זה קבע בית המשפט שעצם העובדה שהמכולה נראתה הפוכה בנמל מעיד בבירור על כך שקרה אירוע מסוים שגרם להתהפכות המכולה, ואירוע זה נגרם ברשלנות הנמל.
במקרים אחרים דחה בית המשפט את תביעת המוביל, ששכן המוביל לא הביא עדים שיעידו היכן אירע הנזק, ולא הצליח לסתור את טענת הנמל שהנזק אירע למכולות שלא בזמן שאוחסנו בנמל. ת.א. 7543/00 בורכרד ליינס נ' רשות הנמלים, ת.א. 6462/01 אנדרו וויר שיפינג נ' רשות הנמלים.
עדכוני מכס ורגולציה
