בימינו, רוב הסחר הבינלאומי מתנהל באמצעות העברת מכולות מטען בהובלה ימית.
לעיתים, נגרם נזק למשלוח מיובא, מצב המאלץ את היבואן להגיש תביעה נזיקית נגד חברת הספנות ונגד יתר הגורמים המעורבים בשרשרת ההובלה לישראל, כמו משלח בינלאומי, מחסנים, ועוד.
במצב כזה, לעיתים בוחר היבואן להשאיר את המכולה בנמל ולא לשחררה כלל עד לבירור התביעה, דבר הגורם לצבירה של עלויות אחסנה רבות לנמל בעד שהיית המכולה בו.
במצבים כאלה, מי צריך לשאת בדמי האחסנה לנמל בגין אי שחרור המכולה- האם היבואן, או חברת הספנות שנתבעת בגין הנזק למטען?
לאחרונה, עלה מקרה כזה לדיון בבית משפט השלום בחיפה, בתביעת חברת שילה נגד צים.
בית המשפט חייב במסגרת החלטת ביניים את היבואן ואת צים לשאת בחלקים שווים בדמי אחסנה לאוברסיז עד לבירור התביעה, אך היבואן לא מילא את חלקו וערער על כך וגם ביקש לעכב את ביצוע ההחלטה אך בקשתו נדחתה.
על פי עובדות המקרה, ייבאה חברת שילה לישראל משלוח של 20 טון קוקוס באמצעות צים.
לאחר הגעת המשלוח לארץ, התברר כי קיימות בו נמלים ועל כן לא ניתן להשתמש בו, ולכן, הגישה שילה תביעה כנגד צים בגין הנזק לסחורה בסך כולל של כ-150,000 ש"ח.
המכולה נותרה במסוף אוברסיז והחלה לצבור עלויות אחסנה.
חברת צים ביקשה מבית המשפט להורות לשילה להשיב לה באופן מיידי את המכולה הריקה לאחר השמדת הסחורה, וכך הורה בית המשפט.
יחד עם זאת, התעוררה מחלוקת לגבי דמי האחסנה שנצברו עד להחלטת בית המשפט.
בית המשפט הורה בשלב ביניים כי שילה וצים יישאו בחלקים שווים בדמי האחסנה, עד להכרעת בית המשפט בתביעה הסופית.
בית המשפט קבע כי היות והשאלה "מי אשם?" באי-שחרור המכולה במועד תלויה בהכרעה בתיק העיקרי, אין אפשרות להטיל בשלב זה את מלוא הוצאות האחסנה על מי מן הצדדים.
חברת צים שילמה את מחצית דמי האחסנה אך היבואן-שילה לא שילם, והגיש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה וכן בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.
בתגובה לכך, הגישה צים בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, לנוכח סירובו של היבואן לשאת בחלקו בדמי האחסנה.
בקשר לעיכוב ביצוע ההחלטה, דחה בית המשפט את בקשת שילה לעכבה. בית המשפט קבע כי במצבים כאלו, על מבקש העיכוב להוכיח כי הנזק שייגרם לו גדול יותר מהנזק שייגרם לצד השני, ושילה נכשלה בהוכחת תנאי זה.
בית המשפט קבע כי הנזק שייגרם לצים אם תעוכב ההחלטה, מעצם אי-שחרור המכולה, הוא גדול יותר מהנזק שייגרם ליבואן-שילה, אשר יידרש לשלם כעת מחצית מדמי האחסנה, משום שברור שהיבואן יוכל לקבל בחזרה את דמי האחסנה, אם תביעתו הסופית תתקבל.
בקשר לבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, קבע בית המשפט כי אמנם שילה טרם נשאה בחלקה בדמי האחסנה, אך מאחר והיא הגישה בקשה לעיכוב ביצוע וכן בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, הייתה היא רשאית להניח כי עדיין אינה חייבת לקיים את ההחלטה עד להכרעה הסופית בנושא זה. בית המשפט קבע כי סעד לפי פקודת ביזיון בית משפט הינו דרסטי ואינו מתאים לנסיבות אלה, ולכן נדחתה בקשת צים בנושא זה.
[ת.א. (שלום חיפה) 20937-06-12 שילה גרופ בע"מ ואח' נ' צים שירותי ספנות משולבים בע"מ ואח'. השופטת תמר נאות-פרי, החלטה מיום 14.11.12. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים].
היבואן לא אמר נואש והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אך בקשתו נדחתה.
[רע"א (מחוזי חיפה) 2034-11-12 שילה גרופ בע"מ נ' צים שירותי ספנות משולבים בע"מ ואח', החלטה מיום 2.12.12, השופט ד"ר מנחם רניאל. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים].
עדכוני מכס ורגולציה
