האיזון בין סמכויות התפיסה של המכס לזכויות היסוד של היבואן

עו"ד גיל נדל, גלעד פז

 

אחת מסמכויותיה של רשות המכס, היא לתפוס טובין ששימשו לביצוע עבירה, או שנחשדים ככאלו. לעיתים, תוספת רשות המכס כלי רכב, בין אם הרכב שימש להברחת טובין אחרים, ובין אם העבירה קשורה להליכי יבוא הרכב עצמו.

במצב כזה, נוהג בעל הרכב לפנות לבית המשפט ולבקש להמיר את תפיסת הרכב בערובה בשווי הרכב, וטוען לפגיעה קשה בזכויות היסוד שלו.

 

כיצד יאזן בית המשפט את זכויות היסוד אל מול סמכויות רשות המכס לתפוס טובין שנחשדים בביצוע עבירה?

 

המקרה של דובואה נגד המכס- תפיסת רכב BMW 630i

 

במקרה זה, ייבאה גב' דובואה לישראל רכב BMW 630iלישראל, תוך שימוש בזכויותיה כתושבת חוזרת, ומבלי לשלם את המיסים בגינו, אך תוך הפקדת ערבות בנקאית על סך 120,000 ש"ח.

 

גב' דובואה נאלצה לקטוע את ביקורה בישראל ולשוב לצרפת בפתאומיות, עקב בעיות בריאותיות של בעלה, ובמקום להפקיד את הרכב במשמורת המכס, הפקידה אותו בידי קרוב משפחה, והרכב נתפס על ידי המכס.

 

גב' דובואה ביקשה לייצא את הרכב לחו"ל, ולאחר שבקשתה נדחתה פנתה לבית המשפט. גב' דובואה טענה כי תפיסת הרכב מהווה פגיעה קשה בזכויותיה וכי ניתן להמיר את תפיסת הרכב בערובה.

 

רשות המכס טענה כי יבוא הרכב נעשה באמצעים בלתי כשרים, כאשר גב' דובואה היא אשת קש בלבד שלא עושה שימוש ברכב, שיובא עבור אחר. המכס טען כי נעשה כבר ניסיון לייבא את אותו רכב בעבר תוך זיוף שנת ייצורו, ולאחר שהדבר נכשל, יובא הרכב ע"ש גב' דובואה וזכויותיה כתושבת חוזרת.

 

בית המשפט קיבל את טענת המכס, כי התקבל הרושם שגב' דובואה היא אשת קש ולא הבעלים האמיתי של הרכב. בית המשפט הגיע בשלב מקדמי זה למסקנה כזו, משום שהכתובת והטלפון שאותם מסרה גב' דובואה בישראל היו של אותו אדם שניסה לייבא את הרכב בעבר, וכן אותו אדם הפקיד את הערבות. כמו כן, גב' דובואה לא הציגה אישור רפואי בדבר מצבו של בעלה.

 

בית המשפט אבחן מקרה זה ממקרים אחרים, בהם כלי הרכב רק שימש לביצוע עבירה (למשל של הברחת סיגריות), ואז מוצדק להמיר את התפוס בערובה, לבין המקרה הנוכחי, בו הרכב עצמו הוא נשוא העבירה.

 

אי לכך, נדחתה בקשתה להמיר את התפוס בערובה, אך מבלי לחייבה בהוצאות משפט.

 

[ת.א. (שלום הרצליה) 59973-05-12 דובואה נ' מדינת ישראל, השופטת חנה קלוגמן, החלטה מיום 6.1.13. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים].

 

במקרה שלפנינו, ביקשה גב' דובואה להיתלות בהוראותיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר עיגן את מעמדה של הזכות לקניין כזכות חוקתית, על מנת לתקוף את פעולת המכס.

 

יצוין, כי סעיף 191 לפקודת המכס מותיר בידי מנהל המכס שיקול דעת רכב האם להמיר תפוס בערובה, ולא מדובר בסמכות שבחובה. סעיף זה קובע:

מותר להחזיר תפוס אם ניתנה ערובה

"המנהל יכול להרשות שכל אניה, כלי הובלה או טובין שנתפסו יימסרו לידי התובע לאחר שנתן ערובה על תשלום שוויים אם יוחרמו".

 

במקרה זה, דחה בית המשפט את הטענה, אולם במקרים אחרים בעבר, טענה זאת אכן התקבלה, ובית המשפט הורה לשחרר את התפוס תמורת הפקדת ערובה.

 

מקרים נוספים מהפסיקה

 

במקרה אשר נדון בשנת 2005 בפני בית משפט השלום בחיפה, הורה בית המשפט לרשויות המכס להשיב לבן את רכבו אשר חולט, לאחר שאביו נתפס נוהג ברכב ונושא עימו פקטים של סיגריות, אשר, כפי שנטען על ידי המכס, לא שולם בגינן מס קנייה [ת.א. (שלום חיפה) 9848/06 דז'אנשווילי נ' מדינת ישראל].

 

מקרה נוסף בו הורה בית המשפט לרשויות המכס להשיב רכב שחולט לבעליו, לאחר שנתפסו ברכב טובין מוברחים, התרחש בשנת 2007. במקרה זה הורה בית המשפט לרשויות המכס להשיב לבעליו רכב פורד פוקוס אשר חולט, לאחר שנתפסו בו מכשירים סלולריים ואביזרים נלווים, אשר הוברחו על פי החשד. במקרה זה קבע בית המשפט, כי החברה אשר הינה בעלת הרכב כלל לא ידעה כי הרכב שימש להובלתם של הטובין המוברחים. גם במקרה זה התבסס בית המשפט על הוראותיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. (ת.א. 69169-07 א' עדן פון תקשורת נ' מע"מ 1 ת"א).

 

ההבדל בין מקרים אלה למקרה של גב' דובואה, כפי שצוין קודם לכן, הוא שבמקרים אלה הרכב היווה רק אמצעי לביצוע העבירה, בעוד במקרה של גב' דובואה, על פי החשד, הרכב הוא נשוא העבירה.