עו"ד גיל נדל, אוהד קריאף

 

רקע:

 

בסקירה זו נתאר את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בעכו, בנושא חילוט טובין.

 

מדובר במחרטות שיובאו ברשימון רגיל ולא ברשימון אוטונומיה, כאשר מחקירת המכס הסתבר כי הטובין יובאו במסווה עבור חברה ברשות הפלסטינית מבלי להצהיר על כך.

 

רשות המכס תפסה את המשלוח והתפיסה אושרה על ידי בית המשפט.

 

סיפור המקרה:

 

חברה ישראלית התקשרה בהסכם עם חברה פלסטינית לשם יבוא כלי עבודה ומכונות כגון חותך ברזל גדול, מקדח גדול ומחרטה ("הטובין"). הטובין היו מיועדים לשימוש בשטחי הרשות הפלסטינית.

 

רשות המכס תפסה את המשלוח בטענה כי ברשימון היבוא ניתנה הצהרה כוזבת. מחד, נטען כי הוגש רשימון רגיל ולא רשימון אוטונומיה, ובנוסף, נרשם שמה של החברה הישראלית בעוד בפועל היבואנית הייתה החברה הפלסטינית.

 

בית משפט השלום ציין כי החברה הישראלית הגישה רשימון על שמה כאילו הטובין מיועדים לצריכה בישראל, אך במקביל בשדה המיועד למילוי מספר היבואן, הופיע מספרה של החברה הפלסטינית.

 

בית משפט השלום קבע שציון מספרה של החברה הפלסטינית במקביל לציון שמה של החברה הישראלית כמי שייבאה אותם לצריכה בישראל, הינו מצג כוזב שיש בו כדי להצדיק את תפיסת הטובין וחילוטם.

לאור זאת, הסיק בית משפט השלום שאופן היבוא במקרה זה נעשה כדי לעקוף את האיסור החוקי לייבא טובין מסוג זה לשטחי הרשות הפלסטינית, הנובע ממהחשש שציוד זה ישמש לייצור כלי מלחמה.

 

בית משפט השלום התייחס גם לפן הפרוצדורלי ביחס לעמידה במועדים הקבועים בחוק. סעיף 190(א) לפקודת המכס מחייב את היבואן שממנו נתפסו הטובין לתבוע את השבתם בתוך 30 יום. במקרה זה, החברה הישראלית תבעה את השבת התפוס בחלוף 36 ימים ממועד התפיסה, כלומר שהטובין כבר עברו לסטטוס של מוחרמים ומחולטים.

 

החברה הישראלית ערערה לבית המשפט המחוזי.

 

טענות החברה הישראלית בערעור-

 

החברה הישראלית טענה כי דווקא המכס הוא שאיחר במועדים, משום שעל פי סעיף 192 לפקודת המכס המכס חייב להודיע בתוך 3 חודשים מיום התביעה על חילוט הטובין, אחרת הם מוחזרים לבעליהם. נטען כי המכס לא הודיע זאת במועד. החברה הישראלית טענה עוד כי היבוא נועד להביא את הטובין לישראל, ורק אם יינתן היתר, היא הייתה מעבירה אותם לתחום הרשות הפלסטינית.

 

טענות המכס בערעור:

 

המכס ביקש לאשר את פסק-הדין שניתן בבית משפט השלום בעכו.

מעבר לכך, הוסיף כי לפי עדות סוכן המכס של החברה הפלסטינית, החברה ידעה שעליה לקבל רישיון ליבוא המחרטה לרשות הפלסטינית, אך היא לא פנתה בבקשה למתן רישיון כדין והשתמשה בחברה הישראלית כ"יבואן קש" ליבוא המחרטה כדי לעקוף את הצורך ברישיון.

המכס הוסיף כי החברה הפלסטינית הזמינה את הסחורה ושילמה עבורה.

 

פסק-הדין בערעור:

 

בית המשפט המחוזי פסק שדין הערעור להדחות. נפסק כי המצג שהציגה החברה הישראלית ברשימון שהגישה למכס היה מצג כוזב. הוכח כי הטובין יובאו בעבור החברה הפלסטינית לבקשתה ובמימונה, אך למרות זאת החברה הפלסטינית לא הגישה "רשימון אוטונומיה". במקום זאת ד,אגה החברה הפלסטינית שיוגש רשימון רגיל שנועד ליבוא טובין לישראל ע"י יבואן ישראלי, והפרטים ברשימון נועדו להסוות את הזהות האמיתית של היבואן, הבעלים ויעד הטובין.

לאור זאת נפסק כי התפיסה שביצע המכס הייתה כדין.

 

באשר למועדים הקבועים בחוק, בית המשפט גיבה את בית משפט השלום בכך שבחר שלא להאריך את המועד עבור החברה הישראלית – כאמור התביעה להשבת התפוס הוגשה 36 יום לאחר הודעת המכס, באיחור של 6 ימים. נפסק כי בנסיבות שבנדון מדובר במקרה חמור של הצהרה כוזבת לשם יבוא טובין אסורים לשטחי הרשות הפלסטינית ואין הצדקה להאריך מועדים.

לאור זאת, נדחתה הטענה כי המכס הוא שאיחר בהודעה על חילוט הטובין.

 

לפיכך, הערעור נדחה והחברה הישראלית חויבה לשלם הוצאות שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 12,000 ש"ח.

 

[ע"א (מחוזי חיפה) 36062-09-14 חוסין ועלי אבו פיסל בע"מ נ' מדינת ישראל-המכס, פסק-דין מיום 9.2.15, הרכב השופטים גריל, וילנר וטאובר. ב"כ הצדדים: לחברה הישראלית- עו"ד א.גולדהמר וחליל נעמה. לרשות המכס- עו"ד סוזן בוקובצקי מפרקליטות מחוז חיפה-אזרחי].

 

למאמרים נוספים שנכתבו על ידינו בנושא חילוט טובין שיובאו לשטחי הרשות הפלסטינית, אנא לחצו על הקישורים הבאים:

יוחרמו טובין אסורים ביבוא שיובאו במסווה עבור הרשות הפלסטינית

נדחתה תביעת יבואן להשבת מחרטות שנתפסו על ידי המכס

 

*             *             *

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.