עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זייתון, קיריל קפלון

רקע

עובד בנמל אשדוד נתפס עם סגריות מוברחות בבואו לעזוב את שטח הנמל.  הרכב נתפס בכוונה להחרימו. סקירה זו תתייחס לפסק דינו של בית משפט השלום באשקלון שקבע שניתן להחרים את הרכב, זאת על אף טענותיו של העובד כי הרכב לא שייך לו, וכי החרמה של רכב בשווי 140,000 ₪ לא מדתית ביחס לעבירת מס, אשר העלמת המס הגלומה בה נאמדת בכ-10,000 ₪.

עובדות המקרה:

בתאריך 23/01/2015 נתפס עובד נמל אשדוד כשהוא יוצא מהנמל ובתוך רכבו, מתחת לרגליו, 9 חבילות סגריות החשודות כמוברחות. עוד באותו היום נתפס רכב נוסף במחסן בו עבד העובד ובו 25 חבילות סגריות נוספות אשר המס עליהן לא שולם כחוק. כעבור יומיים, נתפס הרכב הראשון וביום 15/3/2015 הודיעה המדינה על חילוט הרכב היות וזה שימש ככלי להברחת טובין. לעובד ניתנה אפשרות להגיש תביעה ולתבוע את החזרת הרכב התפוס, אחרת יוחרם הרכב לטובת המדינה.

ביום 29/02/2016 הודה העובד במסגרת כתב אישום שהוגש כנגדו בהברחת הסיגריות והוא הורשע. מכאן, נותר לבית המשפט להכריע באשר לגורלו של הרכב.

טענות הצדדים

העובד טען כי הרכב הנתפס שייך לאימו, שכן היא זו שמימנה את מרבית רכישתו, והיא זו שרשומה כבעלים ברישיון הרכב. נטען, כי היות ולא הייתה לה יד בהברחת הסיגריות, אין להחרים את רכבה.

נטען בנוסף, כי עצם ההחרמה אינה מדתית, שכן העלמת המס הגלומה בהברחת הסגריות מסתכמת לפחות מ- 10,000 ₪ בעוד שוויו של הרכב כ- 140,000 ₪.

מנגד טענה רשות המסים כי בעוד שהרכב רשום על שם אימו של העובד, העובד הוא זה אשר עשה ברכב מנהג בעלים, וכי יש לראותו בפועל כבעליו של הרכב.

באשר לטענת המדתיות, השיבה רשות המסים כי החילוט וההחרמה מתבצעים במסגרת סנקציה אזרחית הנפרדת מההליך הפלילי. היות ומטרתה של הסנקציה היא להרתיע מבריחים פוטנציאליים, שוויו של הכלי הרכב לא מהווה שיקול בשאלת התפיסה וההחרמה.

הדיון המשפטי

בפתח דבריו קבע בית המשפט שהרשעה בפלילים לא גוררת באופן מיידי החרמת כלי רכב ששימש בהברחת הטובין, וכי למרות ההרשעה, יש צורך להכריע בשאלת הבעלות ברכב בטרם יוחלט גורלו. עוד קובע בית המשפט כי על מנת לבחון את שאלת סבירות ההחרמה, יש לבחון את מכלול הנסיבות בעקבותיהן נתפס הרכב.

בית המשפט קיבל את עמדת רשות המסים, וקבע כי אין בהבדל בין שווי הטובין המוברחים, לבין עלות כלי הרכב כדי למנוע את החרמתו. עוד הוסיף בית המשפט, כי היות ותכלית ההחרמה היא ההרתעתית, ניתן יהיה להחרים רכב ששימש להברחה, גם אם אינו בבעלות המבריח.

מעדותו של העובד בפני חוקר המכס עלה, כי אין זו הפעם הראשונה שהעובד עושה שימוש ברכב על מנת להבריח סגריות מהנמל. לאור זאת דחה בית המשפט את טענת העובד בדבר חוסר המידתיות וקבע כי החרמת הרכב הינה סבירה בנסיבות העניין.

לעניין הבעלות ברכב, הדגיש בית המשפט את העובדה שאימו של העובד לא ידעה מהו סוג הרכב, מה מחירו, וכי הרכב היה בשימוש תדיר של העובד, ולשאלה מדוע הרכב רשום על שמה ענתה שרצתה למנוע מלחמות אחים. לאור האמור, קבע בית המשפט כי יש לראות בעובד כבעל הרכב.

לסיכום קבע בית המשפט כי גם אילו נקבע כי הרכב שייך לאימו של העובד, הרי שבכך שאיפשרה לעובד להשתמש בו דרך קבע, אין באי ידיעתה כדי למנוע את חילוט והחרמת הרכב. בנסיבות העניין קבע בית המשפט שהרכב מוחרם וניתנת לרשות המסים הרשות להמשיך בהליכי החילוט.

ת"א (אש') 52065-06-15 קלודי בן עזרא נ' מדינת ישראל רשות המיסים (פורסם בנבו, 31.05.2016)(פסק דין מיום 31/05/2016, לפני כבוד השופט עידו כפכפי. [ב"כ הצדדים- קלודי בן עזרא ויולנד(איילה) בן עזרא- עו"ד שרון גלילי ועו"ד דורית דגן אולקינצקי. למדינת ישראל – ע"י ב"כ מפרקליטות מחוז דרום (אזרחי) – שלוחת אשקלון].   

*             *             *