עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, שירלי סטרז'בסקי

רקע:

לעיתים, כאשר הרשויות תופסות מוצגים במהלך חיפוש על פי צו, מנסה בעל המוצגים שנתפסו לבקש מבית המשפט את השבת התפוס. במסגרת הבקשה נהוג להעלות טענות שונות באשר למהלך ולאופן החיפוש כך שיימצא כי התפוס נתפס שלא כדין ויש להחזירו לבעליו. במקביל, מבקשים התופסים להאריך את תוקף החזקת התפוס.

בסקירה זו נתאר מקרה בו במסגרת חיפוש על פי צו נתפסו מוצגים הכוללים, בין השאר, כסף מזומן. גדר המחלוקת שבין הצדדים הינה שאלת חוקיות התפיסה של הכסף המזומן.

עובדות המקרה:

בספטמבר 2016 נערך חיפוש במשרדי החברה על ידי צוות חקירה מיוחד של יחידת החקירות מכס ומע"מ באר שבע, הפועלים כנגד התארגנות להפצת חשבוניות מס שלא כדין וחשבוניות פיקטיביות. במסגרת החיפוש נתפסו, בין השאר, חומרי הנהלת חשבונות של החברה, מכשיר טלפון סלולרי, כסף מזומן אשר נתפס בכספת בסכום של כ-300,000 ש"ח וכסף מזומן בסכום של כ-100,000 ש"ח אשר נתפס בתיקו של בעל מניות החברה המכהן גם כמנהל החברה.

בהמשך, חלק מהתפוסים הוחזרו לחברה, כאשר חומרי הנהלת החשבונות הושארו בידי רשות המיסים אך העתקם הועבר לידי החברה. החברה ובעל המניות הגישו לבית המשפט בקשה להשבת הכסף המזומן ובמקביל מבקשים התופסים להאריך את תוקף החזקת הכסף המזומן.

טענות המבקשים:

צו החיפוש הנדון נערך לפי צו שהוצא לפי סעיפים 23 ו-23 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה"). מכאן שעל החוקרים לתפוס אך ורק חפצים שהוזכרו במפורשות בצו, או חפצים שהותרו על ידי בית המשפט לאחר תפיסה. החברה ובעל המניות טענו כי הכסף המזומן נתפס ומוחזק שלא כדין, זאת מכיוון שלא הייתה התייחסות ספציפית בצו החיפוש לכסף מזומן, כחפץ המותר בתפיסה. עוד טענו החברה ובעל המניות כי גם אם הייתה לחוקרים סמכות לתפוס את הכסף המזומן, לא התקיים יסוד סביר כי אותו כסף מזומן קשור בביצוע העבירה.

מנגד, טענה רשות המיסים כי התפיסה של הכסף המזומן נעשתה כדין ובהתאם לצו החיפוש. לטענתה, החשדות העומדים כנגד החברה ובעל המניות והתנהלותם במהלך החקירה מצדיקים תפיסה של הכסף המזומן כחלק מהחלופות המותרות לפי סעיף 32 לפקודה.

החלטת בית המשפט:

 על מנת להכריע בדבר חוקיות התפיסה של הכסף המזומן, בראש ובראשונה בחן בית המשפט את חמש החלופות המפורטות בסעיף 32 לפקודה, העשויות לשמש מקור סמכות לתפיסת חפץ.

 על פי סעיף 32 לפקודה, חלה הסמכות לתפוס חפצים שאינם מופעים מפורשות בצו החיפוש, כאשר קיים יסוד סביר להניח אחת מאלה: מאותו חפץ נעברה עבירה, עומדים לעבור עבירה, החפץ עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, החפץ ניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או ניתן כאמצעי לביצועה.

לענין זה, בית המשפט קבע כי מחומרי החקירה קיים חשד סביר, הקושר את החברה בביצוע העבירות המיוחסות לה. שכן, כחלק מהחלופות לפי סעיף 32 לפקודה, הכספים ניתנו כשכר בעד ביצוע העבירה ומטרת תפיסתם היא חילוטם במסגרת גזר הדין.

לאחר בחינת החלופות, פנה בית המשפט בבדיקת נוסח צו החיפוש. בית המשפט קבע כי הואיל וצו החיפוש אישר במפורש תפיסת מסמך הדרוש לצורך המשך חקירה, ניתן לכלול את הכספים תחת פרשנות מסמך זה.

לכל האמור לעיל, בית המשפט קבע כי הכסף המזומן נתפס לכאורה כדין ולתכלית ראויה. לשאלת המשך החזקת הכסף המזומן, בית המשפט קבע כי יש צורך להצביע על עילה המצדיקה זאת, ובכלל זה, נסיבות המצביעות על כך שהחקירה בעניין החברה ובעל המניות טרם הסתיימה.

לבסוף, החליט בית המשפט לדחות את בקשת החברה ובעל המניות להחזרת הכספים שנתפסו, ולקבל את בקשת רשות המיסים להארכת תוקף החזקת הכספים לפרק זמן של 90 ימים.   

ה"ת 57471-01-17 אל.פי.סי מרום מערכות וניהול בע"מ ואח' נ' אגף המכס ומע"מ חקירות, בפני כב' השופט גיא אבנון. [ב"כ הצדדים: למבקשים – יעקב גולדמן ומיכאל כשכאש; למשיבה – יצחק דהן ואשר כהן]     

*           *           *