עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
לאחרונה ניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה פסק דין הדן בחלוקת האחריות בין מוביל ימי, יבשתי וחברת שמירה. מדובר בסחורה מסין שהוזמנה על ידי יבואן ישראלי. המכולה נמסרה למוביל הימי (חברת צים) בנמל בסין כאשר היא סגורה בסגר מקורי ונשלחה לישראל. המכולה נפרקה בנמל חיפה כשעליה הסגר המקורי והועברה למוביל היבשתי (חברת תימ) על מנת להחנותה למשך לילה אחד בחניון ולבסוף להעבירה ליעדה הסופי, לידי היבואן הישראלי. באותו לילה המכולה נגנבה מהחניון ולא אותרה עד עצם היום. מבחינת ההתקשרות בין הצדדים, המוביל הימי שכר את שירותי המוביל היבשתי לשם הובלת המכולה לחניון שאותו מפעיל המוביל היבשתי. לצורך שמירת החניון ואבטחתו, שכר המוביל היבשתי את שירותי חברת השמירה.
המטען היה מבוטח בחברת ביטוח אשר שילמה את כספי הביטוח ליבואן והנזק הגישה תביעת שיבוב. בשל העובדה שהמבטחת לא הייתה מודעת לנסיבות הממשיות שגרמו לנזק, היא תבעה את כל הגורמים המעורבים, וטענה כי שלושת הגורמים אחראים לגרימת הנזק ביחד ולחוד.
המוביל הימי אמנם היה אחראי על הובלת המטען ממקום רכישתו בסין ליעדו בישראל, אלא שהוא טען, להגנתו, כי בשל העובדה שהמבטחת אינה היבואן ולא נגרם לה נזק ישיר לפיכך לא קיימת יריבות בין השתיים. כמו כן, טען המוביל טוענת כי המכולה לא הייתה באחריותו ובשליטתו בקרות הנזק. כמו כן, טען המוביל הימי כי הסכום אותו תובעת המבטחת צריך להיות גובה הנזק ולא הסכום ששילמה בפועל כספי ביטוח ליבואן.
באשר למוביל היבשתי, הוא היה אחראי על הובלת המכולה בהגיעה לישראל אל חניון לשם חניית המכולה למשך לילה. המוביל טען כי הנזק נגרם בשל רשלנות חברת השמירה והיבואן אשר לא פעל מספיק להקטנת הנזק.
חברת השמירה אשר הייתה אחראית על שמירה ואבטחת המכולה למשך הלילה, טענה כי לא קיימת יריבות בינה לבין חברת הביטוח, ואף הוסיפה וטענה כי המכולה לא הייתה בשליטתה ואחריותה וכי הנזק הנטען על ידי היבואן הינו מוגזם ומופרך.
שתי שאלות מעניינות נידונו בפסק הדין: ראשית, כיצד ייקבע גובה הנזק, כאשר לא ידוע איזה מטען היה מצוי במכולה, שכן מכולה זו הייתה אחת מבין 11 מכולות שיובאו לישראל וחנו בחניון. לשם קביעת גובה הנזק, הציגה המבטחת מסמכים כגון מכתב אשראי, רשימת אריזה וחשבונית ספק. הנתבעים טענו, מנגד, כי אין להסתמך על מסמכים אלו שכן הללו הוצגו ללא עדותיהם של עדים הקשורים לעריכת מסמכים אלו, ומעבר לכך, מסמכים אלו לא עונים על שאלת גובה הנזק.
בית המשפט קבע כי המסמכים רלוונטיים וקשורים למטען שהובל במכולה, כאשר אין ספק שמטען זה לא הגיע ליעדו. לפיכך קבע בית המשפט כי הנזק שנגרם ליבואן הוא בגובה הסכום ששילם היבואן לספק הסיני שממנו רכש את הסחורה.
השאלה המעניינת השנייה שעלתה הינה מי מבין הגורמים המעורבים הינו האחראי לגרימת הנזק?
במקרה שלפנינו שלוש חברות, אשר כל אחת מהן מטילה אחריות על השנייה בגין גרימת הנזק. בית המשפט קבע כי לאור העובדה שלכל חברה המעורבת בפרשה קיים חלק נכבד בגרימת נזק, יש להטיל אחריות על כל אחת מהחברות ביחד ולחוד, כאשר החלוקה הפנימית בין הנתבעות הינה שווה (שליש לכל חברה). זאת משום שהמוביל הימי היה אחראי, על פי שטר המטען, כלפי היבואן להוביל את הטובין עד לחצריו; והמוביל היבשתי היה אחראית להעביר את המטען לחניון שבשליטתו, כאשר מחניון זה נגנבה המכולה עם המטען שבה. וחברת השמירה הייתה אחראית על שמירת המכולה בעת הימצאותה בחניון, אלא שהשומר בחניון לא תודרך כראוי לשם בדיקת הנהגים אשר מוציאים את המכולות מהמקום, ומעבר לכך - הנהג שהיה אמור להסיע את המכולה יום למחרת היה אותו נהג שהוביל את המכולה לחניון באותו הלילה.
מצד אחד, ניתן להבין מדוע הוטלה האחריות המליאה על המוביל הימי, וזאת לאור העובדה שהמוביל הימי לקח על עצמו להוביל את הטובין עד לחצר היבואן והשתמש בקבלן משנה לצורך ביצוע ההובלה היבשתית. מצד שני, לא ברור מפסק הדין, כיצד נקבעה החלוקה הפנימית בין הצדדים (דהיינו שאם המוביל הימי ישלם את מלוא הסכום, הוא יוכל להיפרע שליש מהמוביל היבשתי ושליש מחברת השמירה). יתכן שבשל העדר נתונים מספיקים, חילק בית המשפט את האחריות באופן שווה. האם ניתן לבקר תוצאה זאת? יתכן.
ת"א 1296/03 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' צים חברת השייט הישראלית בע"מ ואח'
עדכוני מכס ורגולציה
