עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון , עו"ד ויקטור טרנר

עובדות המקרה:

העותרים ייבאו לישראל רכבים ביבוא אישי. לצורך ביצוע הייבוא השתמשו העותרים בשירותיה של חברת "דרים קארס".

נכון למועד ביצוע הייבוא התקיימה חקירה פלילית בעניינה של חברת "דרים קארס" בחשד לייבוא רכבים שלא כדין.

ביום 6 באוקטובר 2016 ביצעה רשות המכס הליך תפיסה של הרכבים, בהתאם לסעיף 188 לפקודת המכס, בטענה כי במסגרת חקירתה של חברת "דרים קארס", נחקרו גם העותרים, ועלה חשד כי רכביהם ייובאו לישראל שלא כדין, וזאת בניגוד להצהרת העותרים למכס.

טענות הצדדים

העותרים עתרו לצו ביניים, אשר יורה לרשות המיסים לשחרר את הרכבים התפוסים.

המשיבים, רשות המיסים – בית המכס אשדוד ומשרד התחבורה, טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף, כיוון שלרשות העותרים עמד סעד חלופי, לפיו היו העותרים רשאים להגיש הודעה לבית המכס לשחרור הרכבים, וזאת בתוך תקופה של חודש ימים מיום התפיסה. ככל שפנייתם לבית המכס הייתה נדחית, היה נפתח בפניהם השער לפנות לבית המשפט המוסמך בתביעה להשבת הרכבים התפוסים.

עוד טענו המשיבים, כי העתירה המכוונת כנגד משרד התחבורה, דינה להדחות על הסף, היות ומדובר בעתירה מוקדמת ומשרד התחבורה טרם קיבל החלטה בעניין העותרים ורכביהם.

הדיון המשפטי

בית המשפט העליון, קיבל את עמדת רשות המיסים וקבע כי דין העתירה להדחות היות ולעותרת קיים סעד חלופי, והוא הגשת תביעה להשבת התפוס לבית המשפט המוסמך.

בית המשפט אינו נדרש לדון הטענה השנייה של המשיבים מכיוון שהעתירה נדחתה על הסף.

העתירה ובמסגרתה הבקשה למתן צו ביניים, נדחתה.

בג"ץ 7575/16 אדואר ברהום נ' רשות המיסים מכס אשדוד [החלטה מיום 13/10/2016 בפני השופטים פוגלמן עוזי, עמית יצחק וברון ענת].

*             *             *