עו"ד גיל נדל
למרות שסכום התביעה שנתבע בסופו של דבר היה נמוך באופן יחסי - מעט יותר מ – 50,000 ש"ח – הרי שלפסק דינו האחרון של בית המשפט השלום בחיפה בין חברת צים לחברת נמל חיפה קיימת חשיבות רבה, הגם שמדובר בפסק דין של ערכאה נמוכה.
צים תבעה את הנמל על נזק שנגרם למכולותיה. בתחילה התביעה הוגשה על נזקים שנגרמו לשבע מכולות ובהמשך צמצמה צים תביעתה לנזקים שנגרמו לטענתה לחמש מכולות. אלא שהחידוש בתביעתה של צים היה בכך שסכום התביעה כלל נזקים ישירים וגם הוצאות בגין נזקים עקיפים אשר הנמל סירב לפצות בגינם, למרות שבחלק מהמקרים הודה הנמל באחריותו לנזק.
במסגרת הנזקים העקיפים, תבעה צים הוצאות בגין שכר טרחתו של השמאי, הוצאות ריקון והמכלה, הוצאות עמילות מכס והוצאות תפעוליות ואדמיניסטרטיביות אחרות.
בכל הנוגע לשכר טרחת השמאי - מדובר בשמאי שמונה מטעמה של צים כדי לבדוק את הסיבות בגינן נגרם הנזק ולהעריכו, וכן לקבוע באם בעקבות הנזק שנגרם למכולה נגרם גם נזק למטען ואם כן כיצד לטפל בו. כמו כן, אותו שמאי אמור לפקח גם על השטעון ממכולה למכולה או לקבוע שניתן להסתפק באותה מכולה.
בכל הנוגע להוצאות ריקון, המכלה ועמילות מכס – מדובר במקרים שבהם הנזק היה חמור והשמאי קבע כי לא ניתן להמשיך במסע עם אותה המכולה שניזוקה, והריקון וההמכלה מחדש הינן תוצאות מחייבות אשר דורשות גם העסקת צוות עובדים ואישור מאת רשויות המכס לבצע פעולה זו. צים שילמה לחברת נחשול עבור העובדים, ולחב' ניולוג עבור הטיפול במכס.
בכל הנוגע להוצאות משרדיות ותפעוליות – מדובר בהוצאות הנלוות להוצאות שנמנו לעיל והערכתן נעשתה בדרך של אומדן.
לטענת צים, אחראי הנמל לנזקיה הישירים והעקיפים, בעילת הרשלנות הנזיקית, וכן בהתאם להוראותיו של סעיף 10 חוק החוזים (תרופות בשל הםרת חוזה) הדן בפיצויים בשל הפרת חוזה. בענין זה האחרון טענה צים כי הנמל הפר את חובותיו כלפי צים בעת שהמכולות היו אצלו במשמורת. לטענת צים, מטרת הפיצויים הינה להיטיב את נזקיו של הנפגע ולהעמידם במצב שבו היה עומד אלמלא נגרם הנזק או הופר ההסכם, ובהתאם לכך יש להעמיד את צים במצב שבו היתה נמצאת אלמלא נגרם נזק למכולות שלה על ידי הנמל.
צים הסבירה כי כל הפיצוי בגין הנזקים שאותו היא תובעת מהנמל פיצוי עבור נזקים ישירים שנגרמו בגלל הפגיעה הפיסית במכולות והוצאות שהיו הכרחיות כדי להעמיד אותה במצב שבו היתה נמצאת אלמלא נגרם נזק פיסי למכולות, ועל כן יש לדעתה לראות גם את הנזקים העקיפים כנזקים שבאו באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים, וכנזקים שאירעו עקב ההפרה ותוצאותיה, ושהיה על הנמל לראותם מראש כתוצאה מסתברת של ההפרה.
באשר לאחריותו של הנמל לנזקים – קבע בית המשפט כי אחריות כזו קיימת במקרה שלפנינו, מה עוד שבחלק מהמקרים הודה הנמל באחריותו. אלא שבית המשפט הלך קדימה וקיבל את עמדתה העקרונית של צים גם בענין הנזקים. בית המשפט קבע כי יש לדחות את הטענה הכללית של הנמל כי אין לקבל פיצוי בגין נזקים עקיפים. בית המשפט הסביר, כי כל עוד אותו נזק עקיף נובע מהנזק הישיר, יש מקום לפצות בגינו, אלא שכשם שאת הפיצוי בגין הנזק הישיר יש לבדוק, כך יש לבחון את הקביעה לפיצוי בגין הנזק העקיף ולראות האם מתייחס הוא ישירות לאותו נזק ישיר ולאותה מכולה והאם הוכח אותו נזק. בית המשפט הדגיש כי אם ימצא כי אותו נזק עקיף נובע מהנזק הישיר יש ליתן פיצוי בגינו, ואין כל חשיבות באם גבוה הוא מהנזק הישיר.
בהתאם לכך ניתח בית המשפט את הנזקים למכולות השונות וקבע כי על הנמל לפצות את צים בגין מרבית נזקיה, הישירים והעקיפים. למעשה, מפירוט הנזק שנידון בפסק הדין נראה כי רק ההוצאות המשרדיות והתפעוליות לא נפסקו לטובת צים, בעוד ששאר ההוצאות, לרבות הוצאות ריקון, המכלה ועמילות מכס נפסקו גם נפסקו.
האם זאת נקודת העצירה? האם ניתן היה לקבל פיצוי על נזקים עקיפים עוד יותר (אבדן רווחים, פגיעה במוניטין ועוד)? בפסק הדין לא נעשה ניתוח מלא של השאלה. דיני החוזים מאפשרים, עקרונית גם פיצויים שכאלו, אלא שיש להניח שבתי המשפט יביאו בחשבון גם את המדרון החלקלק שאליו עלולה פסיקה מרחיבה יכולה להוביל, כמו גם שיקולי מדיניות כלליות כלפי הנמל. מעניין יהיה לעקוב ולראות מה ייאמר בפסקי הדין העתידים.
(ת.א. 2768/05, פס"ד מיום 7.5.09, לא צוינו שמות ב"כ הצדדים).