גיל נדל משרד עורכי דין

 

אמור - המצוות בפרשה: ציוויים ותכנים (התשס"ט)

עוד בנושא
ויקרא – "הר סיני, אוהל מועד ומה שביניהם" (תשע"ז).
בחוקותי - מודע נדחקה פרשיית ההקדשות לסוף ספר ויקרא? (תשע"ו)
קדושים - למה פוצלה פרשיית העריות לשני חלקים (תשע"ו)
תזריע - תיקון או הפרדה וסילוק? על שני מודלים של התמודדות עם טומאה (תשע"ו)
עוד בנושא
בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ה)
תזריע – מצורע: קיסמו של לוג השמן של המצורע (תשע"ה)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ד)
קדושים - דברים שהוצאו מהקשרם–על גלגולן של עשרת הדיברות בפרשת קדושים (תשע"ד)
בהר בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ג)
אמור - מספיחי הרפורמה (תשע"ג)
אחרי מות קדושים - לא לוקחים סיכון (תשע"ג)
תזריע מצורע - פותחים דף חדש - (תשע"ג)
שמיני - יומן אירועים (תשע"ג)
צו - מילואי הכוהנים: מדוע היה צריך לשנות את התוכנית המקורית? (תשע"ג)
ויקרא - תורת הקרבנות: סגירת מעגל כאובה (תשע"ג)
בחוקותי - ההפתעה הגדולה ( תשע"ב)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ב)
אמור - "מיום הביאכם את עומר התנופה" או "מהחל חרמש בקמה"? על גלגוליה של ספירת העומר (תשע"ב)
אחרי מות - קדושים-על גלגולו של יום הכיפורים בעקבות חטא נדב ואביהוא (תשע"ב)
תזריע מצורע - השלמה ממקום של אי ודאות (תשע"ב)
צו - זאת תורה העולה: שילוב הרמוני או דיסוננס צורמני (תשע"ב)
ויקרא - "באוהל מועד או בהר סיני" (תשע"ב)
בחוקותי - "והקימותי את בריתי אתכם" - מה התחדש בברית החדשה?(תשע"א)
בהר סיני -"וכשנתרצה הקב"ה למשה בלוחות שניות ציוהו בברית חדשה"(תשע"א)
אמור - "ממחרת השבת" – שבת בראשית או יו"ט ראשון של פסח? (תשע"א)
קדושים - עשרת הדיברות של פרשת קדושים -(תשע"א)
מצורע - מי יפצח את הקוד של 'תורת המצורע ביום טהרתו'? (תשע"א)
תזריע - מדוע כתיבת פרשיית הצרעת נעשית בדילוגים? (תשע"א)
שמיני - מסייעיו של אהרון הכהן (תשע"א)
צו - "טקס חניכת הכהנים – אירוע שכשל ותכלית שלא התממשה (כמעט) " (תשע"א)
ויקרא -"הקרבנות - עידן של אי וודאות ואי בהירות" (תשע"א)
בהר סיני - המצוות בפרשה: קידוש היובל (תש"ע)
אמור - המצוות בפרשה: איסור חדש (תש"ע)
אחרי מות - קדושים - המצוות בפרשה: שליחת יד בממון הזולת (תש"ע)
תזריע-מצורע - המצוות בפרשה: חזרה מדורגת לחיים הנורמליים (תש"ע)
שמיני - המצוות בפרשה: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, ולא תיטמאו בהם" (תש"ע)
צו - המצוות בפרשה: "שכבוד הוא לקרבן שיאכלוהו משרתי ה' בעצמם ולא שיתנוהו לפחותים לאוכלו" (תש"ע)
ויקרא - המצות בפרשה: מנחת החוטא (תש"ע)
בהר בחוקותי - המצוות בפרשה: "והארץ לא תימכר לצמיתות" – איסור או תיאור מצב? (התשס"ט)
אחרי מות - המצוות בפרשה: מצוות, מעשים ותכליות (התשס"ט)
תזריע מצורע - המצוות בפרשה: טהרה וכפרה (התשס"ט)
שמיני - המצוות בפרשה: הימנעות ממאכלות אסורות - לפעול בשקידה ולא להתרשל (התשס"ט)
צו - המצוות בפרשה: "אש התמיד – אף על פי שהאש ירדה מן השמים, מצוה להביא אש מן ההדיוט" (התשס"ט)
ויקרא - המצוות בפרשה: הקרבן והמלח (התשס"ט)
בחוקותי - המצוות בפרשה: ירדה תורה לסוף מחשבת האדם (התשס"ח)
בהר - המצוות בפרשה: האם קיימים ציוויים כפולים בענין מלאכה בשביעית? (התשס"ח)
אמור - המצוות בפרשה: קידוש ה' וחילול ה' (התשס"ח)
קדושים - המצוות פרשה: מדוע הציווי "קדושים תהיו" לא נכלל בתרי"ג מצות? (התשס"ח)
שביעי של פסח - המצוות בפרשה: ספירת העומר בימינו ומנין המצוות (התשס"ח)
פסח - המצוות בפרשה: המוקד של ליל הסדר (התשס"ח)
מצורע - המצוות בפרשה: "מצורע ושאר טמאים: אתם לא חייבים להיטהר, אבל הודיעו על מצבכם" (התשס"ח)
תזריע - המצוות בפרשה: לידת בן ולידת בת – טומאה וטהרה שונות, קרבן זהה (התשס"ח)
שמיני - המצוות בפרשה: מצות עשה נטולת מעשה – יש חיה כזאת! (התשס"ח)
זכור - המצוות בפרשה: כמה מצוות כרוכות בעמלק? (התשס"ח)
עוד בנושא

 

בפרשתנו אנו קוראים את האיסור בענין קרבנות בעלי מומים: "כל אשר בו מום לא תקריבו, כי לא לרצון יהיה לכם.  ואיש כי יקריב זבח שלמים לה', לפלא נדר או לנדבה, בבקר או בצאן, תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו. עוורת או שבור או חרוץ או יבלת, או גרב או ילפת - לא תקריבו אלה לה', ואישה לא תיתנו מהם על המזבח לה'".  ונלמדו מכך ארבע מצוות שונות – שלא להקדיש בעלי מומים לקרבן, שלא לשחוט בעלי מומים לשם קרבן, שלא לזרוק דם בעלי מומים על גבי המזבח, ושלא להקטיר אמורי בעלי מום (=שתי כליות, יותרת כבד והאליה), כולם או מקצתם (ספר המצוות, ל"ת צא, צב, צג, צד).

 

ענין זה מביא אותנו אל אחד מהעקרונות החשובים והמעניינים של הרמב"ם במנין המצוות: הקשר שבין הציווי לבין התוכן. לשיטת הרמב"ם, אין הולכים במנין המצוות לפי מספר המופעים שבו הציווי / האיסור מופיע בתורה, אלא לפי התוכן של אותו ציווי / איסור. הרמב"ם מדגים זאת יפה בענין חובת השביתה בשבת, המופיעה שתים עשרה פעמים ברחבי התורה, אך מנויה כמצות עשה אחת. הוא הדין לענין איסור אכילת דם המופיע שבע פעמים בתורה ויש למנותו כאיסור אחד. בהתאם לכך, מסיק הרמב"ם שקיימים ציווים בתורה שנכפלו לשם חיזוק בלבד ולא לשם הוספת מצוות. עמדה זאת משתלבת היטב בשיטתו של הרמב"ם (החולקת על דעות אחרות) ולפיה קיום המצוות נועד להביא את האדם לתכליות מסוימות ואינו רק משום עשיית ציווי ה'. הואיל ויש למצוות טעמים ותכליות, יש מקום למנות את המצוות לפי העניינים הכלולים בהם, ולא לפי כמות הציוויים המופיעים בתורה.

 

מצד שני, מסביר הרמב"ם כי אם קיימים מקורות ברורים המצביעים על כך שמדובר בציווים נפרדים ולא כפולים, כי אז יימנו אותם ציווים כמצוות עצמאיות.  זהו בדיוק המקרה שלפנינו של ארבע המצוות שנזכרו לעיל – שלא לשחוט בעלי מומים לשם קרבן, שלא לזרוק דם בעלי מום על גבי המזבח, ושלא להקטיר אמורי בעלי מום, כולם או מקצתם  - לגבי כל אחת מהן מביא הרמב"ם מקור הלכתי המצביע על כך שיש למנות את האיסור כלאו עצמאי.

 

אלא שבנוגע לאיסורים הנ"ל קיימת דעה במדרשי ההלכה ובתלמוד בבלי מסכת תמורה, לפיה היה ראוי למנות כאן חמש מצוות, שכן יש לפצל את איסור הקרבת אמורי בעלי מומין לשנים: איסור הקרבת כל האמורים, ואיסור הקרבת מקצת האמורים. הרמב"ם דוחה אפשרות זאת ופסק כאפשרות השניה הסוברת שאיסור הקרבת אמורי בעל מומים הוא "לאו שבכללות", ולאו שבכללות נמנה כלאו אחד ולא כשנים. המושג של "לאו שבכללות" הוא שלפעמים מתפרטים מלאו אחד מתפרטים כמה עניינים – למשל מהאיסור "לא תאכלו על הדם" לומדים שאסור לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה, ושאסור לאכול קודשים לפני זריקת הדם, ושאסור לסנהדרין שהרגו את הנפש לטעום כל כל אותו היום. בענין זה, אילו היינו הולכים רק לפי עקרון התוכן, הרי שיתכן והיה מקום למנות כמה לאווים בשל שוני התוכן שביניהם. לכן בא הרמב"ם ומסייג ואומר, שיש חשיבות גם לקיומו של ציווי, כלומר: לא ניתן לומר שקיימת מצוות פלונית ללא שיופיע ציווי ברור אליה (בין אם הציווי ברור מהתורה שבכתב או מהתורה שבעל פה).

 

סיכומו של דבר: אין מצווה ללא ציווי, אך כמות המצוות נבחנת לפי תוכן המצווה ולא לפי מספר הציווים עליה.