גיל נדל משרד עורכי דין

 

צו - זאת תורה העולה: שילוב הרמוני או דיסוננס צורמני (תשע"ב)

עוד בנושא
בהר – עבודה לשם חיים (תשפ"ב)
אמור -תיקון עולם (תשפ"ב)
קדושים - להיות קדושים כאן ועכשיו (תשפ"ב)
קדושים – הגירסה ההפוכה של מעמד הר סיני (תשע"ט)
עוד בנושא
אחרי מות - המצוות בפרשה: מצוות ותכליות (התשע"ח)
ויקרא – "הר סיני, אוהל מועד ומה שביניהם" (תשע"ז)
בחוקותי - מודע נדחקה פרשיית ההקדשות לסוף ספר ויקרא? (תשע"ו)
קדושים - למה פוצלה פרשיית העריות לשני חלקים (תשע"ו)
תזריע - תיקון או הפרדה וסילוק? על שני מודלים של התמודדות עם טומאה (תשע"ו)
שמיני - להוביל או לשתף? (תשע"ו)
בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ה)
תזריע – מצורע: קיסמו של לוג השמן של המצורע (תשע"ה)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ד)
קדושים - דברים שהוצאו מהקשרם–על גלגולן של עשרת הדיברות בפרשת קדושים (תשע"ד)
בהר בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ג)
אמור - מספיחי הרפורמה (תשע"ג)
אחרי מות קדושים - לא לוקחים סיכון (תשע"ג)
תזריע מצורע - פותחים דף חדש - (תשע"ג)
שמיני - יומן אירועים (תשע"ג)
צו - מילואי הכוהנים: מדוע היה צריך לשנות את התוכנית המקורית? (תשע"ג)
ויקרא - תורת הקרבנות: סגירת מעגל כאובה (תשע"ג)
בחוקותי - ההפתעה הגדולה ( תשע"ב)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ב)
אמור - "מיום הביאכם את עומר התנופה" או "מהחל חרמש בקמה"? על גלגוליה של ספירת העומר (תשע"ב)
אחרי מות - קדושים-על גלגולו של יום הכיפורים בעקבות חטא נדב ואביהוא (תשע"ב)
תזריע מצורע - השלמה ממקום של אי ודאות (תשע"ב)
ויקרא - "באוהל מועד או בהר סיני" (תשע"ב)
בחוקותי - "והקימותי את בריתי אתכם" - מה התחדש בברית החדשה?(תשע"א)
בהר סיני -"וכשנתרצה הקב"ה למשה בלוחות שניות ציוהו בברית חדשה"(תשע"א)
אמור - "ממחרת השבת" – שבת בראשית או יו"ט ראשון של פסח? (תשע"א)
קדושים - עשרת הדיברות של פרשת קדושים -(תשע"א)
מצורע - מי יפצח את הקוד של 'תורת המצורע ביום טהרתו'? (תשע"א)
תזריע - מדוע כתיבת פרשיית הצרעת נעשית בדילוגים? (תשע"א)
שמיני - מסייעיו של אהרון הכהן (תשע"א)
צו - "טקס חניכת הכהנים – אירוע שכשל ותכלית שלא התממשה (כמעט) " (תשע"א)
ויקרא -"הקרבנות - עידן של אי וודאות ואי בהירות" (תשע"א)
בהר סיני - המצוות בפרשה: קידוש היובל (תש"ע)
אמור - המצוות בפרשה: איסור חדש (תש"ע)
אחרי מות - קדושים - המצוות בפרשה: שליחת יד בממון הזולת (תש"ע)
תזריע-מצורע - המצוות בפרשה: חזרה מדורגת לחיים הנורמליים (תש"ע)
שמיני - המצוות בפרשה: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, ולא תיטמאו בהם" (תש"ע)
צו - המצוות בפרשה: "שכבוד הוא לקרבן שיאכלוהו משרתי ה' בעצמם ולא שיתנוהו לפחותים לאוכלו" (תש"ע)
ויקרא - המצות בפרשה: מנחת החוטא (תש"ע)
בהר בחוקותי - המצוות בפרשה: "והארץ לא תימכר לצמיתות" – איסור או תיאור מצב? (התשס"ט)
אמור - המצוות בפרשה: ציוויים ותכנים (התשס"ט)
אחרי מות - המצוות בפרשה: מצוות, מעשים ותכליות (התשס"ט)
תזריע מצורע - המצוות בפרשה: טהרה וכפרה (התשס"ט)
שמיני - המצוות בפרשה: הימנעות ממאכלות אסורות - לפעול בשקידה ולא להתרשל (התשס"ט)
צו - המצוות בפרשה: "אש התמיד – אף על פי שהאש ירדה מן השמים, מצוה להביא אש מן ההדיוט" (התשס"ט)
ויקרא - המצוות בפרשה: הקרבן והמלח (התשס"ט)
בחוקותי - המצוות בפרשה: ירדה תורה לסוף מחשבת האדם (התשס"ח)
בהר - המצוות בפרשה: האם קיימים ציוויים כפולים בענין מלאכה בשביעית? (התשס"ח)
אמור - המצוות בפרשה: קידוש ה' וחילול ה' (התשס"ח)
קדושים - המצוות פרשה: מדוע הציווי "קדושים תהיו" לא נכלל בתרי"ג מצות? (התשס"ח)
שביעי של פסח - המצוות בפרשה: ספירת העומר בימינו ומנין המצוות (התשס"ח)
פסח - המצוות בפרשה: המוקד של ליל הסדר (התשס"ח)
מצורע - המצוות בפרשה: "מצורע ושאר טמאים: אתם לא חייבים להיטהר, אבל הודיעו על מצבכם" (התשס"ח)
תזריע - המצוות בפרשה: לידת בן ולידת בת – טומאה וטהרה שונות, קרבן זהה (התשס"ח)
שמיני - המצוות בפרשה: מצות עשה נטולת מעשה – יש חיה כזאת! (התשס"ח)
זכור - המצוות בפרשה: כמה מצוות כרוכות בעמלק? (התשס"ח)
עוד בנושא

 

פרשתנו מוסרת את הטיפול בקרבן העולה אל הכהנים: "וידבר ה' אל משה לאמר: צו את אהרון ואת בניו לאמור: זאת תורת העולה", וציווי זה משתלב בדברי פרשתנו על הקרבנות האחרים שגם הטיפול בעניינם לאהרון ובניו – המנחה, החטאת, האשם והשלמים.

 

אלא שמסירת הטיפול בקרבן העולה לכהנים לא נעשתה בחלל ריק; הטיפול בעולה היה מסור בעבר למישהו אחר, והוא ניטל ממנו והועבר לכהנים. העברת הטיפול בקרבן העולה לכהנים המחישה באופן מזוקק את הטרגדיה של עם ישראל בעקבות חטא העגל.

 

קרבן העולה היה הקרבן הציבורי הראשון שנצטוו בו בני ישראל, כפי שמספרת התורה בפרשת תצוה: "וזה אשר תעשה על המזבח: כבשים בני שנה שנים ליום עולה תמיד", ועל קרבן זה מסתכלת התורה אחורה בסוף מסעי בני ישראל במדבר: "עולת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחוח אשה לה'". קרבן העולה היווה ביטוי לקשר מיוחד בין מקריב הקרבן אל ה', וכך מצינו את נוח שהעלה עולות לאחר צאתו מהתיבה, את יעקב  שזבח זבחים לה', ואת נערי בני ישראל הקריבו עולות ושלמים לה' בעת כריתת הברית עם ה' בהר סיני. הציווי הכללי לעם ישראל בענין זה היה: "מזבח אדמה תעשה לי, וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך", ושיאו היומרני היה בהקרבת העולה במשכן "עלת תמיד לדורותיכם פתח אוהל מועד לפני ה', אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם".

 

מפאת אופיו המיוחד של קרבן העולה, תדירותו הגבוהה והיותו באותו שלב הקרבן היחיד שנצטוו בו בני ישראל (פרט לחטאת הכיפורים), מי שהצטווה בו היה משה, שלוחו של ה' לעם ישראל, משה - אשר שנאמר ביחס עליו בחטא העגל "שחת עמך". רק משום שטכנית לא יכל כל עם ישראל להקריב את העולה ניתן הטיפול בקרבן למשה, אך, למעשה, מסירת הענין למשה ביטאה את החיבור המשמעותי והיום-יומי בין עם ישראל לבין ה'.

 

חטא העגל טרף את הקלפים. הוא פגם בקשר והרס את האינטימיות. שורה של רוויזיות נעשו בעקבותיו במגוון רחב של תחומים, ובין היתר הדבר בא לידי ביטוי גם ב"שפיץ" של האינטימיות היום-יומית: קרבן העולה. משהתברר שהעם אינו בשל לקשר מסוג זה, הועבר הטיפול בקרבן העולה למקצוענים, לכאלו שמראש יועדו לשרת במקדש, ושאלמלא הנסיון היומרני ליצור חיבור ישיר בין ה' לעם ישראל, היה זה אך טבעי שהטיפול בקרבן העולה היה נעשה על ידם כבר מלכתחילה.

 

שילובו של הציווי על העולה בפרשתנו עם שאר הציווים שנמסרו לכהנים, הינו, אפוא, על פניו שילוב הרמוני, אך התחקות על שורשו מעלה דיסוננס צורמני.