כאשר פרשיות אחרי-מות וקדושים נקראות במחובר באותה שבת, כפי שקורה השנה, קשה שלא להבחין בתופעה בולטת של כפילות. כוונתנו היא לפרשת איסורי העריות הנזכרת באופן מפורט בפרשת אחרי-מות (פרק יח) וחוזרת ונכפלת בפרשת קדושים (פרק כ). אין מדובר בפסוק אחד או שנים אלא בלמעלה מעשרה פסוקים, המאורגנים באופן שיטתי, ולפיכך ברור כי תופעה זו טעונה הסבר.
פרשנים בני זמננו עמדו על כך שקיימים דגשים שונים בין שתי הפרשיות. הרב אמנון בזק במאמרו שפורסם בבית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון ציין כי "שני הפרקים בנויים במבנה דומה: פסוקי פתיחה (י"ח, א-ה; כ', ז-ח), רשימת העריות (י"ח, ו-כג; כ', ט-כט) ופסוקי סיום (י"ח, כד-ל; כ', כב-כו). אמנם הבדל אחד בולט יש בין שתי הפרשיות: פרק י"ח מנוסח בצורה של אזהרות ("לא תגלה", "לא תקרב" וכדומה), בעוד שבפרק כ' הניסוח מתייחס לעונשים ("מות יומתו", "ערירים יהיו" וכדומה)". ויחד עם זאת, הוא הקשה כי "אין בהבדל זה כדי להסביר את הצורך בשני פרקים נפרדים, שהרי אפשר היה לכתוב באותה פרשה את האיסור ואת העונש גם יחד". לשם מה, אם כן, כפלה התורה את פרשת איסורי העריות?
על מנת להשיב על שאלה זו יש לשאול מהו זמנן המדויק של פרשות אחרי מות וקדושים, ומתי הן ניתנו?
פרשותינו נמצאת בתוך שני גושים שלגביהם ניתן לקבוע תאריך. הגוש הראשון הוא אותם ציווים שניתנו למשה ביחס לקרבנות ולטומאה וטהרה, והללו ניתנו למשה באוהל מועד לאחר הקמת המשכן ("ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד, לאמור".
הגוש השני כולל בין היתר את פרשת בהר סיני, הפותחת בפסוק "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם....". באשר לגוש זה, נחלקו הפרשנים במועד המדוייק שבו הוא נאמר למשה, וממשה לעם. לדעת האבן עזרא מדובר בדברים שנאמרו למשה כבר בעלייתו הראשונה להר סיני, לפני שבירת הלוחות, והבאתם כאן מהווה פירוט והרחבה של הדברים שנאמרו אז. לדעת הרמב"ן מדובר בדברים שנאמרו למשה בסיני לאחר שמשה שבר את הלוחות ועלה בחזרה להר, והתורה כאן מפרטת את מה שנאמר אז. יתרונו של פירושו של הרמב"ן הוא כמובן ברלבנטיות של הדברים – שכן הגיוני יותר, אם נשתמש בלשון ציורית, לחזור על דברים הנוגעים ללוחות שהתקיימו ולא ללוחות שנשברו. פירושו של הרמב"ן גם שומר על סדר הדברים ועל המוקדם והמאוחר בתורה.
כעת יש לקבוע, מבחינה ספרותית, לאיזה גוש שייכות שתי פרשות העריות שאנו עוסקים בהן: האם לגוש הראשון של ציווי אוהל מועד או לגוש השני של ציווי בהר סיני של הלוחות השניים? נכון יהיה להניח שהם שייכים לגוש השני, שכן ציווי פרשתנו ניתנו לכלל ישראל ולא רק לכוהנים, והם עוסקים בעניינים כלליים ולא ענייני קרבנות וטומאה וטהרה, המאפיינים את רובן של פרשיות ויקרא – אחרי מות.
לאחר שקבענו את מועדן של פרשיות אלו, נוכל להשיב מדוע היה צורך בכפילות. להבנתנו, זוהי אחת מהפקות הלקחים הברורות והמיידיות של חטא העגל ושל חטאם של נדב ואביהוא: דברי התורה הופכים להיות מפורטים יותר ובעלי רזולוציה גבוהה יותר. כבר אין מדובר בתורה הבנויה על ציוויים גרעיניים - עשרת דיברות - המהוות עוגן מרכזי ביחסי עם ישראל ה', וכבר לא ניתן לסמוך על ציוויים כלליים שמהם תיגזר התנהגות האדם מישראל. לאחר חטא העגל וחטאם של נדב ואביהוא אין התורה "לוקחת סיכון" והיא מספקת מערכת ציוויים מסועפת במיוחד, הניתנת בשיטה בלתי תמציתית בכוונת מכוון, על מנת למנוע שטחים אפורים ואי הבנות. זאת הסיבה שהדיון בפרשות העריות, שהינן בעלות חשיבות מיוחדת לצורך הכניסה לארץ ישראל ("ושמרתם אתם את-חוקותי ואת-משפטי, ולא תעשו מכול התועבות האלה, האזרח והגר הגר בתוככם, כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם, ותטמא הארץ, ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה, כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם"), נעשה בצורה מפוצלת המפרידה את האזהרה מהעונש.
עדכוני מכס ורגולציה
