גיל נדל משרד עורכי דין

 

ויקרא - המצות בפרשה: מנחת החוטא (תש"ע)

עוד בנושא
ויקרא – "הר סיני, אוהל מועד ומה שביניהם" (תשע"ז).
בחוקותי - מודע נדחקה פרשיית ההקדשות לסוף ספר ויקרא? (תשע"ו)
קדושים - למה פוצלה פרשיית העריות לשני חלקים (תשע"ו)
תזריע - תיקון או הפרדה וסילוק? על שני מודלים של התמודדות עם טומאה (תשע"ו)
עוד בנושא
בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ה)
תזריע – מצורע: קיסמו של לוג השמן של המצורע (תשע"ה)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ד)
קדושים - דברים שהוצאו מהקשרם–על גלגולן של עשרת הדיברות בפרשת קדושים (תשע"ד)
בהר בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ג)
אמור - מספיחי הרפורמה (תשע"ג)
אחרי מות קדושים - לא לוקחים סיכון (תשע"ג)
תזריע מצורע - פותחים דף חדש - (תשע"ג)
שמיני - יומן אירועים (תשע"ג)
צו - מילואי הכוהנים: מדוע היה צריך לשנות את התוכנית המקורית? (תשע"ג)
ויקרא - תורת הקרבנות: סגירת מעגל כאובה (תשע"ג)
בחוקותי - ההפתעה הגדולה ( תשע"ב)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ב)
אמור - "מיום הביאכם את עומר התנופה" או "מהחל חרמש בקמה"? על גלגוליה של ספירת העומר (תשע"ב)
אחרי מות - קדושים-על גלגולו של יום הכיפורים בעקבות חטא נדב ואביהוא (תשע"ב)
תזריע מצורע - השלמה ממקום של אי ודאות (תשע"ב)
צו - זאת תורה העולה: שילוב הרמוני או דיסוננס צורמני (תשע"ב)
ויקרא - "באוהל מועד או בהר סיני" (תשע"ב)
בחוקותי - "והקימותי את בריתי אתכם" - מה התחדש בברית החדשה?(תשע"א)
בהר סיני -"וכשנתרצה הקב"ה למשה בלוחות שניות ציוהו בברית חדשה"(תשע"א)
אמור - "ממחרת השבת" – שבת בראשית או יו"ט ראשון של פסח? (תשע"א)
קדושים - עשרת הדיברות של פרשת קדושים -(תשע"א)
מצורע - מי יפצח את הקוד של 'תורת המצורע ביום טהרתו'? (תשע"א)
תזריע - מדוע כתיבת פרשיית הצרעת נעשית בדילוגים? (תשע"א)
שמיני - מסייעיו של אהרון הכהן (תשע"א)
צו - "טקס חניכת הכהנים – אירוע שכשל ותכלית שלא התממשה (כמעט) " (תשע"א)
ויקרא -"הקרבנות - עידן של אי וודאות ואי בהירות" (תשע"א)
בהר סיני - המצוות בפרשה: קידוש היובל (תש"ע)
אמור - המצוות בפרשה: איסור חדש (תש"ע)
אחרי מות - קדושים - המצוות בפרשה: שליחת יד בממון הזולת (תש"ע)
תזריע-מצורע - המצוות בפרשה: חזרה מדורגת לחיים הנורמליים (תש"ע)
שמיני - המצוות בפרשה: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, ולא תיטמאו בהם" (תש"ע)
צו - המצוות בפרשה: "שכבוד הוא לקרבן שיאכלוהו משרתי ה' בעצמם ולא שיתנוהו לפחותים לאוכלו" (תש"ע)
בהר בחוקותי - המצוות בפרשה: "והארץ לא תימכר לצמיתות" – איסור או תיאור מצב? (התשס"ט)
אמור - המצוות בפרשה: ציוויים ותכנים (התשס"ט)
אחרי מות - המצוות בפרשה: מצוות, מעשים ותכליות (התשס"ט)
תזריע מצורע - המצוות בפרשה: טהרה וכפרה (התשס"ט)
שמיני - המצוות בפרשה: הימנעות ממאכלות אסורות - לפעול בשקידה ולא להתרשל (התשס"ט)
צו - המצוות בפרשה: "אש התמיד – אף על פי שהאש ירדה מן השמים, מצוה להביא אש מן ההדיוט" (התשס"ט)
ויקרא - המצוות בפרשה: הקרבן והמלח (התשס"ט)
בחוקותי - המצוות בפרשה: ירדה תורה לסוף מחשבת האדם (התשס"ח)
בהר - המצוות בפרשה: האם קיימים ציוויים כפולים בענין מלאכה בשביעית? (התשס"ח)
אמור - המצוות בפרשה: קידוש ה' וחילול ה' (התשס"ח)
קדושים - המצוות פרשה: מדוע הציווי "קדושים תהיו" לא נכלל בתרי"ג מצות? (התשס"ח)
שביעי של פסח - המצוות בפרשה: ספירת העומר בימינו ומנין המצוות (התשס"ח)
פסח - המצוות בפרשה: המוקד של ליל הסדר (התשס"ח)
מצורע - המצוות בפרשה: "מצורע ושאר טמאים: אתם לא חייבים להיטהר, אבל הודיעו על מצבכם" (התשס"ח)
תזריע - המצוות בפרשה: לידת בן ולידת בת – טומאה וטהרה שונות, קרבן זהה (התשס"ח)
שמיני - המצוות בפרשה: מצות עשה נטולת מעשה – יש חיה כזאת! (התשס"ח)
זכור - המצוות בפרשה: כמה מצוות כרוכות בעמלק? (התשס"ח)
עוד בנושא

בפרשתנו אנו קוראים על שלוש עבירות מסוימות, שלגביהן קבעה התורה שהחוטא יקריב קורבן שערכו משתנה לפי מצבו הכלכלי של החוטא ("קרבן עולה ויורד"). עבירות אלו הן: שבועת ביטוי (מי שנשבע לשקר על עובדה מסוימת, כגון שלא אכל דבר מסוים); שבועת עדות (מי שנשבע לשקר בבית הדין שאינו יודע להעיד על אירוע מסוים שהיה נוכח בו); וטומאת מקדש וקודשיו, כלומר מי שנכנס למקדש כשהוא טמא, או מי שאכל קורבנות כשהוא טמא. הקרבן הוא  בהמה, או שתי ציפורים, או מנחת סולת.

ביחס למנחת הסולת של החוטא אנו מוצאים שתי הוראות ברורות המבדילות מנחה זו מהמנחות הרגילות. בעוד שלמנחות הרגילות מוסיפים שמן ונותנים עליהן לבונה ("ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה"), הרי שבמנחת החוטא אסור לעשות כן – "לא ישים עליה שמן, ולא ייתן עליה לבונה".

הטעם המרכזי שניתן לאיסורים אלו הוא שהשמן והלבונה מסמלים חשיבות – את המלכים מושחים בשמן, והלבונה היא שרף ריחני ששימש כאחד ממרכיבי הקטורת - ולמנחת החוטא לא ראוי לספק את החשיבות הזו (ראו בספר החינוך, מצוה קכ"ה).

איסורים אלו, שלא לשים שמן ולא ליתן לבונה, נימנו על ידי רוב מוני המצוות, ובכללם הרמב"ם (ל"ת קב, קג) ורבי סעדיה גאון, כשני איסורים נפרדים, וזאת בעקבות דברי המשנה במסכת מנחות הקובעת "וחייב על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה". אלא שיש להבין מדוע קבעה המשנה כך, שכן לכאורה נראה שמדובר בענין אחד ולא בשני עניינים נפרדים.

התשובה מצויה בכך שמדובר בתופעה בעלת שני שלבים מדורגים. שימת השמן על המנחה היא מעשה בלתי הפיך שכן משעה שהשמן התערבב עם הקמח שוב לא ניתן להפריד ביניהם. לפיכך כאשר הכהן שם שמן על מנחת החוטא, הוא יצר מנחה פסולה. מתן הלבונה על גבי המנחה והקרבתה היא כבר שלב שני וחדש, הכולל הקניית חשיבות לדבר פסול. לפיכך נמנים האיסורים כשני איסורים נפרדים.

תופעת שני השלבים המדורגים קיימת גם במעשים שבגינם מוקרבת המנחה – שבועת ביטוי, שבועת שקר וטומאת מקדש וקודשיו – שגם הם כוללים שני שלבים שכאלו. בכולם קיים רובד ראשון של יצירת סטטוס מסויים: אמירת שקר או היטמאות. על גבי רובד זה בא הרובד השני שבגינו מוקרב הקרבן: שבועה או עדות על דבר שקר, או כניסה למקדש ואכילת קודשים במצב של טומאה. לפיכך ניתן לומר שהמבנה של מנחת החוטא מותאם כלפי האיסורים שעליהם היא באה לכפר.