גיל נדל משרד עורכי דין

 

אחרי מות - המצוות בפרשה: מצוות ותכליות (התשע"ח(

עוד בנושא
ויקרא – "הר סיני, אוהל מועד ומה שביניהם" (תשע"ז).
בחוקותי - מודע נדחקה פרשיית ההקדשות לסוף ספר ויקרא? (תשע"ו)
קדושים - למה פוצלה פרשיית העריות לשני חלקים (תשע"ו)
תזריע - תיקון או הפרדה וסילוק? על שני מודלים של התמודדות עם טומאה (תשע"ו)
עוד בנושא
בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ה)
תזריע – מצורע: קיסמו של לוג השמן של המצורע (תשע"ה)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ד)
קדושים - דברים שהוצאו מהקשרם–על גלגולן של עשרת הדיברות בפרשת קדושים (תשע"ד)
בהר בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ג)
אמור - מספיחי הרפורמה (תשע"ג)
אחרי מות קדושים - לא לוקחים סיכון (תשע"ג)
תזריע מצורע - פותחים דף חדש - (תשע"ג)
שמיני - יומן אירועים (תשע"ג)
צו - מילואי הכוהנים: מדוע היה צריך לשנות את התוכנית המקורית? (תשע"ג)
ויקרא - תורת הקרבנות: סגירת מעגל כאובה (תשע"ג)
בחוקותי - ההפתעה הגדולה ( תשע"ב)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ב)
אמור - "מיום הביאכם את עומר התנופה" או "מהחל חרמש בקמה"? על גלגוליה של ספירת העומר (תשע"ב)
אחרי מות - קדושים-על גלגולו של יום הכיפורים בעקבות חטא נדב ואביהוא (תשע"ב)
תזריע מצורע - השלמה ממקום של אי ודאות (תשע"ב)
צו - זאת תורה העולה: שילוב הרמוני או דיסוננס צורמני (תשע"ב)
ויקרא - "באוהל מועד או בהר סיני" (תשע"ב)
בחוקותי - "והקימותי את בריתי אתכם" - מה התחדש בברית החדשה?(תשע"א)
בהר סיני -"וכשנתרצה הקב"ה למשה בלוחות שניות ציוהו בברית חדשה"(תשע"א)
אמור - "ממחרת השבת" – שבת בראשית או יו"ט ראשון של פסח? (תשע"א)
קדושים - עשרת הדיברות של פרשת קדושים -(תשע"א)
מצורע - מי יפצח את הקוד של 'תורת המצורע ביום טהרתו'? (תשע"א)
תזריע - מדוע כתיבת פרשיית הצרעת נעשית בדילוגים? (תשע"א)
שמיני - מסייעיו של אהרון הכהן (תשע"א)
צו - "טקס חניכת הכהנים – אירוע שכשל ותכלית שלא התממשה (כמעט) " (תשע"א)
ויקרא -"הקרבנות - עידן של אי וודאות ואי בהירות" (תשע"א)
בהר סיני - המצוות בפרשה: קידוש היובל (תש"ע)
אמור - המצוות בפרשה: איסור חדש (תש"ע)
אחרי מות - קדושים - המצוות בפרשה: שליחת יד בממון הזולת (תש"ע)
תזריע-מצורע - המצוות בפרשה: חזרה מדורגת לחיים הנורמליים (תש"ע)
שמיני - המצוות בפרשה: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, ולא תיטמאו בהם" (תש"ע)
צו - המצוות בפרשה: "שכבוד הוא לקרבן שיאכלוהו משרתי ה' בעצמם ולא שיתנוהו לפחותים לאוכלו" (תש"ע)
ויקרא - המצות בפרשה: מנחת החוטא (תש"ע)
בהר בחוקותי - המצוות בפרשה: "והארץ לא תימכר לצמיתות" – איסור או תיאור מצב? (התשס"ט)
אמור - המצוות בפרשה: ציוויים ותכנים (התשס"ט)
אחרי מות - המצוות בפרשה: מצוות, מעשים ותכליות (התשס"ט)
תזריע מצורע - המצוות בפרשה: טהרה וכפרה (התשס"ט)
שמיני - המצוות בפרשה: הימנעות ממאכלות אסורות - לפעול בשקידה ולא להתרשל (התשס"ט)
צו - המצוות בפרשה: "אש התמיד – אף על פי שהאש ירדה מן השמים, מצוה להביא אש מן ההדיוט" (התשס"ט)
ויקרא - המצוות בפרשה: הקרבן והמלח (התשס"ט)
בחוקותי - המצוות בפרשה: ירדה תורה לסוף מחשבת האדם (התשס"ח)
בהר - המצוות בפרשה: האם קיימים ציוויים כפולים בענין מלאכה בשביעית? (התשס"ח)
אמור - המצוות בפרשה: קידוש ה' וחילול ה' (התשס"ח)
קדושים - המצוות פרשה: מדוע הציווי "קדושים תהיו" לא נכלל בתרי"ג מצות? (התשס"ח)
שביעי של פסח - המצוות בפרשה: ספירת העומר בימינו ומנין המצוות (התשס"ח)
פסח - המצוות בפרשה: המוקד של ליל הסדר (התשס"ח)
מצורע - המצוות בפרשה: "מצורע ושאר טמאים: אתם לא חייבים להיטהר, אבל הודיעו על מצבכם" (התשס"ח)
תזריע - המצוות בפרשה: לידת בן ולידת בת – טומאה וטהרה שונות, קרבן זהה (התשס"ח)
שמיני - המצוות בפרשה: מצות עשה נטולת מעשה – יש חיה כזאת! (התשס"ח)
זכור - המצוות בפרשה: כמה מצוות כרוכות בעמלק? (התשס"ח)
עוד בנושא

בפרשתנו אנו קוראים את הציווי "אל תחלל את בתך להזנותה, ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זימה" (יט, כט). כל הקורא פסוק זה אינו יכול שלא לשאולכמה ציוויים כולל פסוק זה: האם מדובר בציווי אחד – "אל תחלל את בתך להזנותה", ואילו החלק השני של הפסוק  - "ולא תזנה הארץ" הינו תוצאה של שמירת הציווי, אם שגם החלק השני הינו ציווי עצמאי? אכן, החלק הראשון של הפסוק נמנה כמצות לא תעשה על דעתם של מוני המצוות (ראה, למשל, בספר המצוות לרמב"ם, לא תעשה שס"ה, הקובע את האיסור לקיים חיי אישות ללא כתובה וקידושין), ואילו שהחלק השני נותר בסימן שאלה. לדעת הרמב"ם מדובר בתכליתו של האיסור הנ"ל (דהיינו – כדי שהארץ לא תימלא זימה), והוא אינו נמנה כמצוה משום שלדעתו אין למנות את התכליות כמצוות בפני עצמן.
 
השימוש בכלל הזה מסייע להסרת מספר תמיהות על מנין המצוות לרמב"ם. למשל – מדוע הרמב"ם לא מנה את מצות זכירת יציאת מצרים בתרי"ג מצוות (התשובה: משום שמדובר בתכליתה של מצות הפסח - "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"), או מדוע הרמב"ם לא מנה את מצות זכירת המצוות בתרי"ג מצוות (משום שמדובר בתכליתה של מצוות ציצית: "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי"), או מדוע הרמב"ם לא מונה את חובת שמירת הגוף כמצווה (בשל קיומה של התכלית "למען תחיון ורביתם" – דברים ח, א), או מדוע הרמב"ם לא מנה את מצוות ישוב ארץ ישראל כמצוה (בשל היותה תכלית שמירת המצוות כולן – "ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה"(.
 
לנוכח האמור לעיל, יש לשאול מדוע לא ראתה התורה לנסח תכליות אלו באופן כזה שהן יימנו כמצוות עצמאיות, וזאת במיוחד לנוכח חשיבותן של אותן תכליות. מדוע לא ראתה התורה למנות מצווה ברורה של זכרון יציאת מצרים? מדוע (לשיטת הרמב"ם) לא קבעה התורה ציווי מפורש של ישוב ארץ ישראל?

עיון באותן תכליות יצביע על כך שאין מדובר בתכליות נקודתיות הנוגעות בפרט כזה או אחר שבתורה, אלא  בתכליות מערכתיות המשתרעות על היקף חייו של האדם מישראל ועל עם ישראל. אמנם, ניתן להגיע לתכליות אלו באמצעות קיום מצוות ספציפיות, אך ניתן להגיע אליהן גם באמצעות מעשים שמחוץ למערכת המצוות. למשל: ניתן לזכור את יציאת מצרים לא רק באמצעות חג הפסח אלא גם באמצעות הקידוש על היין בשבת, או באמצעות קריאת פסוקים ומאמרים העוסקים בענין זה. הואיל וכך, נסיון לייצר קונקרטיזציה של התכליות היה בהכרח מגמד אותן אל תוך מה שכלול בהן באופן מפורש, באופן שהיה מחמיץ את האפשרות להגשמת תכליות אלו גם באמצעים נוספים, חוץ-מצוותיים.
 
ומה מעמדו של המעשה או המחדל המגשים את מילוי התכלית שאינו מצוי בתוך מערכת המצוות הפורמלית? האם מדובר בחיוב של ממש או שמא מדובר בדבר הרשות הנחשב כמעשה רצוי? זוהי שאלה שהתשובה עליה אינה פשוטה, ונביא על כך את עמדתו של ראש הישיבה, הרב רבינוביץ, במאמרו "שיטת הרמב"ן והרמב"ם במצות ירושת הארץ", תחומין ה, 180: "נמצינו למדים שכל דבר שהוא מטרה ותכלית למצוות בהכרח הוא כללי יותר ואינו מוגבל לפרט או פרטים מסוימים שניתן לזהות בדיוק מה מהווה קיום המצווה ומה ביטולה. ... גילה הכתוב כי תכלית מסוימת רצויה היא. נמצא כל המקדם תכלית זו אף הוא רצוי. הואיל ומי שצווה על המצוות רוצה במטרות הללו – הכי אין ברצון זה כדי לחייב אותנו ?"