גיל נדל משרד עורכי דין

 

תזריע - המצוות בפרשה: לידת בן ולידת בת – טומאה וטהרה שונות, קרבן זהה (התשס"ח)

עוד בנושא
ויקרא – "הר סיני, אוהל מועד ומה שביניהם" (תשע"ז).
בחוקותי - מודע נדחקה פרשיית ההקדשות לסוף ספר ויקרא? (תשע"ו)
קדושים - למה פוצלה פרשיית העריות לשני חלקים (תשע"ו)
תזריע - תיקון או הפרדה וסילוק? על שני מודלים של התמודדות עם טומאה (תשע"ו)
עוד בנושא
בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ה)
תזריע – מצורע: קיסמו של לוג השמן של המצורע (תשע"ה)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ד)
קדושים - דברים שהוצאו מהקשרם–על גלגולן של עשרת הדיברות בפרשת קדושים (תשע"ד)
בהר בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ג)
אמור - מספיחי הרפורמה (תשע"ג)
אחרי מות קדושים - לא לוקחים סיכון (תשע"ג)
תזריע מצורע - פותחים דף חדש - (תשע"ג)
שמיני - יומן אירועים (תשע"ג)
צו - מילואי הכוהנים: מדוע היה צריך לשנות את התוכנית המקורית? (תשע"ג)
ויקרא - תורת הקרבנות: סגירת מעגל כאובה (תשע"ג)
בחוקותי - ההפתעה הגדולה ( תשע"ב)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ב)
אמור - "מיום הביאכם את עומר התנופה" או "מהחל חרמש בקמה"? על גלגוליה של ספירת העומר (תשע"ב)
אחרי מות - קדושים-על גלגולו של יום הכיפורים בעקבות חטא נדב ואביהוא (תשע"ב)
תזריע מצורע - השלמה ממקום של אי ודאות (תשע"ב)
צו - זאת תורה העולה: שילוב הרמוני או דיסוננס צורמני (תשע"ב)
ויקרא - "באוהל מועד או בהר סיני" (תשע"ב)
בחוקותי - "והקימותי את בריתי אתכם" - מה התחדש בברית החדשה?(תשע"א)
בהר סיני -"וכשנתרצה הקב"ה למשה בלוחות שניות ציוהו בברית חדשה"(תשע"א)
אמור - "ממחרת השבת" – שבת בראשית או יו"ט ראשון של פסח? (תשע"א)
קדושים - עשרת הדיברות של פרשת קדושים -(תשע"א)
מצורע - מי יפצח את הקוד של 'תורת המצורע ביום טהרתו'? (תשע"א)
תזריע - מדוע כתיבת פרשיית הצרעת נעשית בדילוגים? (תשע"א)
שמיני - מסייעיו של אהרון הכהן (תשע"א)
צו - "טקס חניכת הכהנים – אירוע שכשל ותכלית שלא התממשה (כמעט) " (תשע"א)
ויקרא -"הקרבנות - עידן של אי וודאות ואי בהירות" (תשע"א)
בהר סיני - המצוות בפרשה: קידוש היובל (תש"ע)
אמור - המצוות בפרשה: איסור חדש (תש"ע)
אחרי מות - קדושים - המצוות בפרשה: שליחת יד בממון הזולת (תש"ע)
תזריע-מצורע - המצוות בפרשה: חזרה מדורגת לחיים הנורמליים (תש"ע)
שמיני - המצוות בפרשה: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, ולא תיטמאו בהם" (תש"ע)
צו - המצוות בפרשה: "שכבוד הוא לקרבן שיאכלוהו משרתי ה' בעצמם ולא שיתנוהו לפחותים לאוכלו" (תש"ע)
ויקרא - המצות בפרשה: מנחת החוטא (תש"ע)
בהר בחוקותי - המצוות בפרשה: "והארץ לא תימכר לצמיתות" – איסור או תיאור מצב? (התשס"ט)
אמור - המצוות בפרשה: ציוויים ותכנים (התשס"ט)
אחרי מות - המצוות בפרשה: מצוות, מעשים ותכליות (התשס"ט)
תזריע מצורע - המצוות בפרשה: טהרה וכפרה (התשס"ט)
שמיני - המצוות בפרשה: הימנעות ממאכלות אסורות - לפעול בשקידה ולא להתרשל (התשס"ט)
צו - המצוות בפרשה: "אש התמיד – אף על פי שהאש ירדה מן השמים, מצוה להביא אש מן ההדיוט" (התשס"ט)
ויקרא - המצוות בפרשה: הקרבן והמלח (התשס"ט)
בחוקותי - המצוות בפרשה: ירדה תורה לסוף מחשבת האדם (התשס"ח)
בהר - המצוות בפרשה: האם קיימים ציוויים כפולים בענין מלאכה בשביעית? (התשס"ח)
אמור - המצוות בפרשה: קידוש ה' וחילול ה' (התשס"ח)
קדושים - המצוות פרשה: מדוע הציווי "קדושים תהיו" לא נכלל בתרי"ג מצות? (התשס"ח)
שביעי של פסח - המצוות בפרשה: ספירת העומר בימינו ומנין המצוות (התשס"ח)
פסח - המצוות בפרשה: המוקד של ליל הסדר (התשס"ח)
מצורע - המצוות בפרשה: "מצורע ושאר טמאים: אתם לא חייבים להיטהר, אבל הודיעו על מצבכם" (התשס"ח)
שמיני - המצוות בפרשה: מצות עשה נטולת מעשה – יש חיה כזאת! (התשס"ח)
זכור - המצוות בפרשה: כמה מצוות כרוכות בעמלק? (התשס"ח)
עוד בנושא

בפרשתנו אנו קוראים על טומאת היולדת וקרבן היולדת:

"אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא... וּשְׁלשִׁים יוֹם וּשְׁלשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה... וְאִם-נְקֵבָה תֵלֵד, וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ. וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה. וּבִמְלאת יְמֵי טָהֳרָהּ, לְבֵן אוֹ לְבַת, תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעלָה, וּבֶן יוֹנָה אוֹ תר לְחַטָּאת, אֶל פתַח אהֶל מוֹעֵד, אֶל הַכּהֵן. וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְהוָה, וְכִפֶּר עָלֶיהָ, וְטָהֲרָה, מִמְּקר דָּמֶיהָ".


הרמב"ם מנה בענין זה שתי מצוות – האחת: שתהיה היולדת טמאה (עשה ק'), ושניה – שכל יולדת תקריב קרבן (עשה ע"ו). מנגד, ר' סעדיה גאון מנה בענין זה חמש מצות שונות: טומאת יולדת זכר, טומאת יולדת נקבה, ימי טהרה של יולדת זכר, ימי טהרה של יולדת נקבה, וקרבן היולדת. הרמב"ם הולך לשיטתו בכלל השביעי של ספר המצוות, שאין למנות את פרטי המצווה אלא את הענין הכללי העולה ממנה, ואילו רס"ג לשיטתו, הנצמד ללשון פשט הכתובים, המצביע על ציווים נפרדים.


הנקודה המשותפת (והברורה מלשון התורה עצמה) היא שבעוד שבענייני הטומאה והטהרה יש חלוקה בין יולדת זכר ליולדת נקבה, הרי שהקרבן הוא אחיד, בין בלידת זכר ובין בלידת נקבה. מדוע?


מספר הסברים ניתנו בשאלה מדוע היולדת טמאה. לפי הסבר אחד, שניתן בשמו של הרב שטיינזלץ, הטומאה נובעה מהתמעטות כח החיים בגופה של היולדת, שהרי במשך כל הלידה היה בה כח חיים כפול, וכעת, לאחר הלידה ניטל ממנה כח זה. מצב זה, שלאחר הלידה, יצר את הטומאה. מכאן גם נובע ההבדל בין לידת בן ללידת בת: כח החיים של הבת גדול מזה של הבן שהרי לבת יש את היכולת להביא חיים לעולם, ולכן ההפרדות מהבת הנולדת גורמת להתמעטות גדולה יותר אצל היולדת.


ומכאן לענין קרבן היולדת. התלמוד והמדרשים שאלו מדוע האשה נזקקת להביא קרבן חטאת? שהרי ברור שהלידה אינה חטא (בשונה, למשל, מזרמים מרכזיים בנצרות). "שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: מפני מה אמרה תורה: יולדת מביאה קרבן? אמר להן: בשעה שכורעת לֵילֵד, קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה. לפיכך אמרה תורה: תביא קרבן". כלומר, אכן יש כאן כפרה על הרהור חטא.


ואולם, הרמב"ן בפרשתנו, אומר, על דרך הפשט, כי אין כאן כפרה על חטא אלא "כופר נפשה לפני ה' שתטהר ממקור דמיה". ניתן לקשר זאת גם לסכנת החיים הקיימת בלידה, והקרבן בא כתור כופר נפשה של היולדת. בהמשך לכך הסביר בכל ספר החינוך (מצוה קס"ז) "כדי שתתעורר מתוך הפעולה לתת הודאה לה' שהצילה מחבלי יולדה שהוא דבר נס".
הסבר אחר, שניתן בשם הרב שטיינזלץ, מנמק כי הקרבן בא לבטא את חוסר השלימות של בני האדם. גם היולדת, שהביאה חיים לעולם, עומדת בהכנעה ובענווה כלפי הקב"ה ומביאה לפניו קרבן.


הסבר נוסף, שניתן על ידי פרופ' חנה ספראי, רואה את הקרבן כמכשיר לחידוש הקשר הטהור של היולדת עם הקב"ה, אשר מחייב חויה דתית במקדש בעקבות החוייה האישית המיוחדת ליולדת - הלידה.


כך או כך, קרבן היולדת בא לתכלית כללית, שאין לחלק בה בין לידת בן ללידת בת, ועל כן קובעת התורה קרבן אחד.