גיל נדל משרד עורכי דין

 

מצורע - המצוות בפרשה: "מצורע ושאר טמאים: אתם לא חייבים להיטהר, אבל הודיעו על מצבכם" (התשס"ח)

עוד בנושא
ויקרא – "הר סיני, אוהל מועד ומה שביניהם" (תשע"ז).
בחוקותי - מודע נדחקה פרשיית ההקדשות לסוף ספר ויקרא? (תשע"ו)
קדושים - למה פוצלה פרשיית העריות לשני חלקים (תשע"ו)
תזריע - תיקון או הפרדה וסילוק? על שני מודלים של התמודדות עם טומאה (תשע"ו)
עוד בנושא
בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ה)
תזריע – מצורע: קיסמו של לוג השמן של המצורע (תשע"ה)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ד)
קדושים - דברים שהוצאו מהקשרם–על גלגולן של עשרת הדיברות בפרשת קדושים (תשע"ד)
בהר בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ג)
אמור - מספיחי הרפורמה (תשע"ג)
אחרי מות קדושים - לא לוקחים סיכון (תשע"ג)
תזריע מצורע - פותחים דף חדש - (תשע"ג)
שמיני - יומן אירועים (תשע"ג)
צו - מילואי הכוהנים: מדוע היה צריך לשנות את התוכנית המקורית? (תשע"ג)
ויקרא - תורת הקרבנות: סגירת מעגל כאובה (תשע"ג)
בחוקותי - ההפתעה הגדולה ( תשע"ב)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ב)
אמור - "מיום הביאכם את עומר התנופה" או "מהחל חרמש בקמה"? על גלגוליה של ספירת העומר (תשע"ב)
אחרי מות - קדושים-על גלגולו של יום הכיפורים בעקבות חטא נדב ואביהוא (תשע"ב)
תזריע מצורע - השלמה ממקום של אי ודאות (תשע"ב)
צו - זאת תורה העולה: שילוב הרמוני או דיסוננס צורמני (תשע"ב)
ויקרא - "באוהל מועד או בהר סיני" (תשע"ב)
בחוקותי - "והקימותי את בריתי אתכם" - מה התחדש בברית החדשה?(תשע"א)
בהר סיני -"וכשנתרצה הקב"ה למשה בלוחות שניות ציוהו בברית חדשה"(תשע"א)
אמור - "ממחרת השבת" – שבת בראשית או יו"ט ראשון של פסח? (תשע"א)
קדושים - עשרת הדיברות של פרשת קדושים -(תשע"א)
מצורע - מי יפצח את הקוד של 'תורת המצורע ביום טהרתו'? (תשע"א)
תזריע - מדוע כתיבת פרשיית הצרעת נעשית בדילוגים? (תשע"א)
שמיני - מסייעיו של אהרון הכהן (תשע"א)
צו - "טקס חניכת הכהנים – אירוע שכשל ותכלית שלא התממשה (כמעט) " (תשע"א)
ויקרא -"הקרבנות - עידן של אי וודאות ואי בהירות" (תשע"א)
בהר סיני - המצוות בפרשה: קידוש היובל (תש"ע)
אמור - המצוות בפרשה: איסור חדש (תש"ע)
אחרי מות - קדושים - המצוות בפרשה: שליחת יד בממון הזולת (תש"ע)
תזריע-מצורע - המצוות בפרשה: חזרה מדורגת לחיים הנורמליים (תש"ע)
שמיני - המצוות בפרשה: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, ולא תיטמאו בהם" (תש"ע)
צו - המצוות בפרשה: "שכבוד הוא לקרבן שיאכלוהו משרתי ה' בעצמם ולא שיתנוהו לפחותים לאוכלו" (תש"ע)
ויקרא - המצות בפרשה: מנחת החוטא (תש"ע)
בהר בחוקותי - המצוות בפרשה: "והארץ לא תימכר לצמיתות" – איסור או תיאור מצב? (התשס"ט)
אמור - המצוות בפרשה: ציוויים ותכנים (התשס"ט)
אחרי מות - המצוות בפרשה: מצוות, מעשים ותכליות (התשס"ט)
תזריע מצורע - המצוות בפרשה: טהרה וכפרה (התשס"ט)
שמיני - המצוות בפרשה: הימנעות ממאכלות אסורות - לפעול בשקידה ולא להתרשל (התשס"ט)
צו - המצוות בפרשה: "אש התמיד – אף על פי שהאש ירדה מן השמים, מצוה להביא אש מן ההדיוט" (התשס"ט)
ויקרא - המצוות בפרשה: הקרבן והמלח (התשס"ט)
בחוקותי - המצוות בפרשה: ירדה תורה לסוף מחשבת האדם (התשס"ח)
בהר - המצוות בפרשה: האם קיימים ציוויים כפולים בענין מלאכה בשביעית? (התשס"ח)
אמור - המצוות בפרשה: קידוש ה' וחילול ה' (התשס"ח)
קדושים - המצוות פרשה: מדוע הציווי "קדושים תהיו" לא נכלל בתרי"ג מצות? (התשס"ח)
שביעי של פסח - המצוות בפרשה: ספירת העומר בימינו ומנין המצוות (התשס"ח)
פסח - המצוות בפרשה: המוקד של ליל הסדר (התשס"ח)
תזריע - המצוות בפרשה: לידת בן ולידת בת – טומאה וטהרה שונות, קרבן זהה (התשס"ח)
שמיני - המצוות בפרשה: מצות עשה נטולת מעשה – יש חיה כזאת! (התשס"ח)
זכור - המצוות בפרשה: כמה מצוות כרוכות בעמלק? (התשס"ח)
עוד בנושא

 

טומאת המצורע, שנדונה בפרש השבוע שעבר, נפתרת בפרשתנו: "זאת תהיה תורה המצורע ביום טהרתו", ובהמשך סוקרת הפרשה את אופן טהרת המצורע ואת קרבנו.

 

כדרך שכתבנו בפרשת שמיני על ענייני הטומאות השונות בשיטת הרמב"ם, שכולן – דבר רשות הן, אם רצה – יטמא ואם לא רצה – לא יטמא, כך גם בפרשתנו, תהליך טהרת המצורע הינה דבר רשות, אם רצה המצורע – יטהר מטומאתו, ואם לא רצה לא יטהר (השווה למצות טבילה (עשה קט) "ואין הכוונה... שכל טמא חייב לטבול בהכרח..., אלא... שכל הרוצה להיטהר מטומאתו לא יתכן דבר זה אלא בטבילה במים ואז יטהר"). כלומר, התורה מציינת מה יעשה המצורע אם רצונו להיטהר (ראה מצות עשה ק"י – טהרת המצורע, קי"א – תגלחת המצורע).

 

אף על פי שכל ענין טהרת המצורע הינה דבר רשות, בכל זאת הותירה התורה ענין אחד הנוגע למצורע כדבר חובה, שאותו חייב המצורע לבצע באופן אקטיבי. כוונתנו לחובה לעשות היכר למצורע כדי שיפרשו ממנו: "מצות עשה להיות המצורע המוחלט מכוסה ראש כל ימי חלוטו, ועוטה על שפם כאבל, ופורם בגדיו, ומודיע העוברין עליו שהוא טמא (הלכות טומאת צרעת, י, ו) (עשה קי"ב). חלק מאותן חובות חל רק על מצורע (כסוי הראש, פרימת בגדים, עוטה על שפם), וחלק חל על כל הטמאים "ולא המצורעין בלבד אלא כל המטמאין את האדם חייבין להודיע לכל שהן טמאין כדי שיפרשן מהן... הטמא מודיע שהוא טמא".

 

הרמב"ם מונה מצוות נוספת הקשורה להרחקת הטמאים מן המחנה: "מצוות עשה לשלח כל הטמאים מן המקדש" (מצות עשה ל"א, הלכות ביאת המקדש ג, א), ובהמשך מסביר הרמב"ם שמידת ההרחקה (מן המקדש או אף מירושלים עצמה) תלויה במידת הטומאה "כל שטומאתו חמורה – חמור שילוחו משילוח חברו". אלא שבעוד שמצות הרחקת הטמאים חלה על הציבור בכללותו, הרי שהמצווה של פרשתנו הינה חובה אקטיבית החלה על האדם הטמא עצמו, ללמדנו כמה גדול הפער בין ענין ההטהרות שהוא רשות, לבין האזהרה על הטומאה שהיא חובה.

 

מה טעמה של חובות האזהרה וההרחקה? קיים הסבר כללי המתייחס לכל הטמאים, והוא מניעת היטמאותם של אלו שאינן מעוניינים בכך, כאילו אומרת התורה לטמא: הינך רשאי להישאר טמא כל חייך, אולם אינך רשאי לגרום לאחרים להיות טמאים אם אין רצונם בכך. לפי הסבר זה לחובת האזהרה לא נלווה אלמנט שלילי. הסבר שני הינו ספציפי למצורע, והוא שהמצורע יורחק מהמחנה וינקוט במעשים מסוימים כדי שיבין את חומרת מעשיו, ויפשפש בהם: "הוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו בין אדם לחברו, לפיכך מחוץ למחנה אהלו" (ערכין טז, ב).