גיל נדל משרד עורכי דין

 

ויקרא - המצוות בפרשה: הקרבן והמלח (התשס"ט)

עוד בנושא
אחרי מות - המצוות בפרשה: מצוות ותכליות (התשע"ח(
ויקרא – "הר סיני, אוהל מועד ומה שביניהם" (תשע"ז).
בחוקותי - מודע נדחקה פרשיית ההקדשות לסוף ספר ויקרא? (תשע"ו)
קדושים - למה פוצלה פרשיית העריות לשני חלקים (תשע"ו)
עוד בנושא
שמיני - להוביל או לשתף? (תשע"ו)
בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ה)
תזריע – מצורע: קיסמו של לוג השמן של המצורע (תשע"ה)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ד)
קדושים - דברים שהוצאו מהקשרם–על גלגולן של עשרת הדיברות בפרשת קדושים (תשע"ד)
בהר בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ג)
אמור - מספיחי הרפורמה (תשע"ג)
אחרי מות קדושים - לא לוקחים סיכון (תשע"ג)
תזריע מצורע - פותחים דף חדש - (תשע"ג)
שמיני - יומן אירועים (תשע"ג)
צו - מילואי הכוהנים: מדוע היה צריך לשנות את התוכנית המקורית? (תשע"ג)
ויקרא - תורת הקרבנות: סגירת מעגל כאובה (תשע"ג)
בחוקותי - ההפתעה הגדולה ( תשע"ב)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ב)
אמור - "מיום הביאכם את עומר התנופה" או "מהחל חרמש בקמה"? על גלגוליה של ספירת העומר (תשע"ב)
אחרי מות - קדושים-על גלגולו של יום הכיפורים בעקבות חטא נדב ואביהוא (תשע"ב)
תזריע מצורע - השלמה ממקום של אי ודאות (תשע"ב)
צו - זאת תורה העולה: שילוב הרמוני או דיסוננס צורמני (תשע"ב)
ויקרא - "באוהל מועד או בהר סיני" (תשע"ב)
בחוקותי - "והקימותי את בריתי אתכם" - מה התחדש בברית החדשה?(תשע"א)
בהר סיני -"וכשנתרצה הקב"ה למשה בלוחות שניות ציוהו בברית חדשה"(תשע"א)
אמור - "ממחרת השבת" – שבת בראשית או יו"ט ראשון של פסח? (תשע"א)
קדושים - עשרת הדיברות של פרשת קדושים -(תשע"א)
מצורע - מי יפצח את הקוד של 'תורת המצורע ביום טהרתו'? (תשע"א)
תזריע - מדוע כתיבת פרשיית הצרעת נעשית בדילוגים? (תשע"א)
שמיני - מסייעיו של אהרון הכהן (תשע"א)
צו - "טקס חניכת הכהנים – אירוע שכשל ותכלית שלא התממשה (כמעט) " (תשע"א)
ויקרא -"הקרבנות - עידן של אי וודאות ואי בהירות" (תשע"א)
בהר סיני - המצוות בפרשה: קידוש היובל (תש"ע)
אמור - המצוות בפרשה: איסור חדש (תש"ע)
אחרי מות - קדושים - המצוות בפרשה: שליחת יד בממון הזולת (תש"ע)
תזריע-מצורע - המצוות בפרשה: חזרה מדורגת לחיים הנורמליים (תש"ע)
שמיני - המצוות בפרשה: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, ולא תיטמאו בהם" (תש"ע)
צו - המצוות בפרשה: "שכבוד הוא לקרבן שיאכלוהו משרתי ה' בעצמם ולא שיתנוהו לפחותים לאוכלו" (תש"ע)
ויקרא - המצות בפרשה: מנחת החוטא (תש"ע)
בהר בחוקותי - המצוות בפרשה: "והארץ לא תימכר לצמיתות" – איסור או תיאור מצב? (התשס"ט)
אמור - המצוות בפרשה: ציוויים ותכנים (התשס"ט)
אחרי מות - המצוות בפרשה: מצוות, מעשים ותכליות (התשס"ט)
תזריע מצורע - המצוות בפרשה: טהרה וכפרה (התשס"ט)
שמיני - המצוות בפרשה: הימנעות ממאכלות אסורות - לפעול בשקידה ולא להתרשל (התשס"ט)
צו - המצוות בפרשה: "אש התמיד – אף על פי שהאש ירדה מן השמים, מצוה להביא אש מן ההדיוט" (התשס"ט)
בחוקותי - המצוות בפרשה: ירדה תורה לסוף מחשבת האדם (התשס"ח)
בהר - המצוות בפרשה: האם קיימים ציוויים כפולים בענין מלאכה בשביעית? (התשס"ח)
אמור - המצוות בפרשה: קידוש ה' וחילול ה' (התשס"ח)
קדושים - המצוות פרשה: מדוע הציווי "קדושים תהיו" לא נכלל בתרי"ג מצות? (התשס"ח)
שביעי של פסח - המצוות בפרשה: ספירת העומר בימינו ומנין המצוות (התשס"ח)
פסח - המצוות בפרשה: המוקד של ליל הסדר (התשס"ח)
מצורע - המצוות בפרשה: "מצורע ושאר טמאים: אתם לא חייבים להיטהר, אבל הודיעו על מצבכם" (התשס"ח)
תזריע - המצוות בפרשה: לידת בן ולידת בת – טומאה וטהרה שונות, קרבן זהה (התשס"ח)
שמיני - המצוות בפרשה: מצות עשה נטולת מעשה – יש חיה כזאת! (התשס"ח)
זכור - המצוות בפרשה: כמה מצוות כרוכות בעמלק? (התשס"ח)
עוד בנושא

 

בפרשתנו אנו קוראים את הציוויים: "וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך, על כל קרבנך תקריב מלח". לכאורה, מדובר בשלשה צוויים שונים: למלוח את קרבן המנחה, שלא להקריב מנחה ללא מלח, להקריב מלח על הקרבן; אלא שבמנין המצוות של הרמב"ם וההולכים עימו, אין אנו מוצאים אלא שני ציווים: האחד – להקריב מלח עם כל קרבן (עשה ס"ב), והשני – שלא להקריב קרבן ללא מלח (לא תעשה צ"ט).

 

הבדל זה מעלה לפחות שתי שאלות: הראשונה, מדוע הציווי למלוח את קרבן המנחה נעלם ממנין המצוות? והשניה – מדוע יש צורך בצמד של מצות אשר מצוות על אותו הדבר, האחת מהצד החיובי (להקריב קרבן עם מלח), והשניה מהצד השלילי (שלא להקריב קרבן ללא מלח)?

 

באשר לשאלה הראשונה, קיים הבדל מהותי בין הוספת המלח לקרבן המנחה לבין הוספת המלח לשאר הקרבנות. בשאר הקרבנות, חובת הוספת המלח אינה חלק מהקרבן עצמו אלא מהווה חיוב נוסף וחיצוני (למשל, בצד מצות הקרבת קרבן עולה, קיימת המצוה להוסיף לקרבן מלח) ואילו בקרבן המנחה – הוספת המלח הינה חלק ממעשה הקרבן. לכן נפסק בהלכות איסורי מזבח (ב, יב) שקרבן שהוקרב ללא מלח אינו נפסל בעוד שמנחה שהוקרבה ללא מלח – נפסלת. אכן, אחד מהטעמים שניתנו להוספת המלח לקרבן היא מתן כבוד לה', שכן קרבן תפל הוא דרך בזיון (ראו אבן עזרא על פסוקנו), ובהתאם לכך ניתן להבחין בין קרבן מן החי, שכשלעצמו הוא קרבן עשיר, ועל כן גם בהעדר המלח עדין יש עצמיות לקרבן והוא לא יפסל, לבין קרבן מנחה, שהוא קרבן דל ביותר, ועל מנת לבסס ולהעצים אותו יש להוסיף לו מלח, ובהעדר המלח הקרבן אינו קרבן.

 

כפי שכבר הסברנו בעבר, הדגש במצוות עשה הינו על לקיחת האדם צעד אחד קדימה באמצעות מעשה נכון המקנה דעה נכונה או מידה ראויה (מורה נבוכים כ, כז), וכך הוא גם בענייננו – הוספת מלח כמתן כבוד לה'. אלא שלצד ההליכה קדימה קיים מימד נוסף והוא ההתרחקות מהמעשה הלא נכון, דהיינו ששמירת האיסור מרחיקה אותנו מהמעשה הלא נכון ושומרת עלינו שלא נתדרדר אחורה. מימד זה מבוטא על ידי מצוות הלא תעשה, ועל כן יש מקום לכפילות ולצמדי מצוות, עשה ולא תעשה, המבטאים שני מימדים שונים. בעניינו, המעשה הלא נכון היה הקרבת קרבנות לע"ז, שבהם לא הין נותנים מלח (מורה נבוכים ג, מו) וממעשה כזה נצטווינו להתרחק. בהיבט זה אין שוני בין קרבן מנחה לכל קרבן אחר ובשניהם איסור מתן המלח משרת אותה המטרה, ועל כן ההתייחסות במצוות לא תעשה צ"ט הינה אחידה לכל הקרבנות לרבות מנחות : "והמקריב דבר תפל כלומר קרבן או מנחה – לוקה" (ובכך יושבה קושיית הגרי"ז בחידושיו, מנחות כא, א).