גיל נדל משרד עורכי דין

 

תזריע מצורע - המצוות בפרשה: טהרה וכפרה (התשס"ט)

עוד בנושא
אחרי מות - המצוות בפרשה: מצוות ותכליות (התשע"ח(
ויקרא – "הר סיני, אוהל מועד ומה שביניהם" (תשע"ז).
בחוקותי - מודע נדחקה פרשיית ההקדשות לסוף ספר ויקרא? (תשע"ו)
קדושים - למה פוצלה פרשיית העריות לשני חלקים (תשע"ו)
עוד בנושא
שמיני - להוביל או לשתף? (תשע"ו)
בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ה)
תזריע – מצורע: קיסמו של לוג השמן של המצורע (תשע"ה)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ד)
קדושים - דברים שהוצאו מהקשרם–על גלגולן של עשרת הדיברות בפרשת קדושים (תשע"ד)
בהר בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ג)
אמור - מספיחי הרפורמה (תשע"ג)
אחרי מות קדושים - לא לוקחים סיכון (תשע"ג)
תזריע מצורע - פותחים דף חדש - (תשע"ג)
שמיני - יומן אירועים (תשע"ג)
צו - מילואי הכוהנים: מדוע היה צריך לשנות את התוכנית המקורית? (תשע"ג)
ויקרא - תורת הקרבנות: סגירת מעגל כאובה (תשע"ג)
בחוקותי - ההפתעה הגדולה ( תשע"ב)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ב)
אמור - "מיום הביאכם את עומר התנופה" או "מהחל חרמש בקמה"? על גלגוליה של ספירת העומר (תשע"ב)
אחרי מות - קדושים-על גלגולו של יום הכיפורים בעקבות חטא נדב ואביהוא (תשע"ב)
תזריע מצורע - השלמה ממקום של אי ודאות (תשע"ב)
צו - זאת תורה העולה: שילוב הרמוני או דיסוננס צורמני (תשע"ב)
ויקרא - "באוהל מועד או בהר סיני" (תשע"ב)
בחוקותי - "והקימותי את בריתי אתכם" - מה התחדש בברית החדשה?(תשע"א)
בהר סיני -"וכשנתרצה הקב"ה למשה בלוחות שניות ציוהו בברית חדשה"(תשע"א)
אמור - "ממחרת השבת" – שבת בראשית או יו"ט ראשון של פסח? (תשע"א)
קדושים - עשרת הדיברות של פרשת קדושים -(תשע"א)
מצורע - מי יפצח את הקוד של 'תורת המצורע ביום טהרתו'? (תשע"א)
תזריע - מדוע כתיבת פרשיית הצרעת נעשית בדילוגים? (תשע"א)
שמיני - מסייעיו של אהרון הכהן (תשע"א)
צו - "טקס חניכת הכהנים – אירוע שכשל ותכלית שלא התממשה (כמעט) " (תשע"א)
ויקרא -"הקרבנות - עידן של אי וודאות ואי בהירות" (תשע"א)
בהר סיני - המצוות בפרשה: קידוש היובל (תש"ע)
אמור - המצוות בפרשה: איסור חדש (תש"ע)
אחרי מות - קדושים - המצוות בפרשה: שליחת יד בממון הזולת (תש"ע)
תזריע-מצורע - המצוות בפרשה: חזרה מדורגת לחיים הנורמליים (תש"ע)
שמיני - המצוות בפרשה: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, ולא תיטמאו בהם" (תש"ע)
צו - המצוות בפרשה: "שכבוד הוא לקרבן שיאכלוהו משרתי ה' בעצמם ולא שיתנוהו לפחותים לאוכלו" (תש"ע)
ויקרא - המצות בפרשה: מנחת החוטא (תש"ע)
בהר בחוקותי - המצוות בפרשה: "והארץ לא תימכר לצמיתות" – איסור או תיאור מצב? (התשס"ט)
אמור - המצוות בפרשה: ציוויים ותכנים (התשס"ט)
אחרי מות - המצוות בפרשה: מצוות, מעשים ותכליות (התשס"ט)
שמיני - המצוות בפרשה: הימנעות ממאכלות אסורות - לפעול בשקידה ולא להתרשל (התשס"ט)
צו - המצוות בפרשה: "אש התמיד – אף על פי שהאש ירדה מן השמים, מצוה להביא אש מן ההדיוט" (התשס"ט)
ויקרא - המצוות בפרשה: הקרבן והמלח (התשס"ט)
בחוקותי - המצוות בפרשה: ירדה תורה לסוף מחשבת האדם (התשס"ח)
בהר - המצוות בפרשה: האם קיימים ציוויים כפולים בענין מלאכה בשביעית? (התשס"ח)
אמור - המצוות בפרשה: קידוש ה' וחילול ה' (התשס"ח)
קדושים - המצוות פרשה: מדוע הציווי "קדושים תהיו" לא נכלל בתרי"ג מצות? (התשס"ח)
שביעי של פסח - המצוות בפרשה: ספירת העומר בימינו ומנין המצוות (התשס"ח)
פסח - המצוות בפרשה: המוקד של ליל הסדר (התשס"ח)
מצורע - המצוות בפרשה: "מצורע ושאר טמאים: אתם לא חייבים להיטהר, אבל הודיעו על מצבכם" (התשס"ח)
תזריע - המצוות בפרשה: לידת בן ולידת בת – טומאה וטהרה שונות, קרבן זהה (התשס"ח)
שמיני - המצוות בפרשה: מצות עשה נטולת מעשה – יש חיה כזאת! (התשס"ח)
זכור - המצוות בפרשה: כמה מצוות כרוכות בעמלק? (התשס"ח)
עוד בנושא

 

בפרשתנו אנו קוראים על ארבעה צמדים של טהרה וקרבן: טהרת היולדת וקרבנה, טהרת הזב וקרבנו, טהרת הזבה וקרבנה וטהרת המצורע וקרבנו, ובהתאם לכך נמנו מצוות עשה שונות.

 

בענין הטהרה נמנתה מצוה אחת בענין טהרת היולדת, הזב והזבה, שהינה טהרה בעלת אופי אחיד – טבילה במי מקוה (מצות עשה ק"ט), ושתי מצוות בענין טהרת המצורע : הטהרה הראשונה (עשה ק"י) -  עץ ארז, ואזוב ושני תולעת ושתי ציפורים ומים חיים; הטהרה השניה (עשה קי"א) - תגלחת. בענין הקרבן נמנו ארבע מצות נפרדות: קרבן היולדת  - עולה וחטאת (עשה ע"ו), קרבן המצורע  - עולה, חטאת ואשם (עשה ע"ז), קרבן הזב (עשה ע"ד), וקרבן הזבה (עשה ע"ה).

 

הן פשט הפסוקים והן מנין המצוות מלמדים על הפרדה ברורה בין הטהרה לבין הקרבן, והענין טעון הסבר.

 

נקודת המוצא להסברנו תהיה ההבחנה הברורה בין הטהרה לבין הקרבן והיא שהטהרה נעשית שלא בסביבת המקדש אלא במקומו הרגיל של האדם (יולדת, זה וזבה) או מחוץ למחנה (מצורע) ואילו הקרבן מוקרב במקדש.

 

לנקודה זו נוסיף נדבך נוסף והוא שאין חובה על האדם להיטהר כלל ועיקר אלא יכול להישאר במצב טומאתו (ואז יחולו עליו הגדרים של אדם טמא לרבות איסור כניסה למקדש ועוד), אלא שאם האדם רוצה להיכנס למצב טהור עליו להיטהר באופן שנקבע. העדר החובה נמצא גם בשלב הבא של הקרבן: גם לאחר שיטהר האדם – עדין אין חובה עליו להקריב קרבן, אלא שאם ירצה לאכול בקדשים – כי אז עליו להקריב קרבן. ראו בתחילת הלכות מחוסרי כפרה: "ארבעה הן הנקראין מחוסרי כפרה - הזבה, והיולדת, והזב, והמצורע.  ולמה נקראו מחוסרי כפרה:  שכל אחד מהן - אף על פי שטהר מטומאתו, וטבל, והעריב שמשו - עדיין הוא חסר, ולא גמרה טהרתו כדי לאכול בקודשים עד שיביא קרבנו; וקודם שיביא כפרתו, אסור הוא לאכול בקודשים, כמו שביארנו בפסולי המוקדשין".

 

 

מכאן נוכל להבין שקיימים שני גדרים נפרדים בכל הנוגע לטהרה וקרבן: הטומאה קשורה להתרחקותו של האדם ממקור חיים וקרבתו לצד המוות בהיבטיו השונים (גם טומאת היולדת הוסברה בכך שלאחר הלידה התמעט ממנה כוח החיים שהיה בה שהיתה מעוברת, ראו בדברינו בפרשת תזריע, שנת תשס"ח). הטהרה מחזירה את האדם למצבו הטבעי החי, אשר הינו הרובד הבסיסי של האדם. על רובד זה בא השלב הנוסף הוא קרבתו של האדם לה' – לאחר חזרתו של האדם למצבו הטבעי, בא הקרבן ולוקח את האדם שלב אחד קדימה אל הקשר לה'.