בפרשתנו אנו קוראים את הציווי "אל תחלל את בתך להזנותה, ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זימה" (יט, כט). בעוד שהחלק הראשון של הפסוק נמנה כמצות לא תעשה על דעתם של מוני המצוות (ראה, למשל, בספר המצוות לרמב"ם, לא תעשה שס"ה, הקובע את האיסור לקיים חיי אישות ללא כתובה וקידושין), הרי שהחלק השני נותר בסימן שאלה. לדעת הרמב"ם מדובר בטעמו של האיסור הנ"ל (דהיינו – כדי שהארץ לא תימלא זימה), והוא אינו נמנה כמצוה משום שלדעתו אין למנות את טעמי המצוות, או תכליות בכלל, כמצוות בפני עצמן.
השימוש בכלל הזה מסייע להסרת מספר תמיהות על מנין המצוות לרמב"ם. למשל – מדוע הרמב"ם לא מנה את מצות זכירת יציאת מצרים בתרי"ג מצוות (התשובה: משום שמדובר בתכליתה של מצות הפסח - "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"), או מדוע הרמב"ם לא מנה את מצות זכירת המצוות בתרי"ג מצוות (משום שמדובר בתכליתה של מצוות ציצית: "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי"), או מדוע הרמב"ם לא מונה את חובת שמירת הגוף כמצווה (בשל קיומה של התכלית "למען תחיון ורביתם" – דברים ח, א), או מדוע הרמב"ם לא מנה את מצוות ישוב ארץ ישראל כמצוה (בשל היותה תכלית שמירת המצוות כולן – "ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה").
השאלה שיש להציב בענין זה היא – לנוכח חשיבותן של אותן תכליות, מדוע לא ראתה התורה לנסח תכליות אלו באופן כזה שהן יימנו כמצוות עצמאיות? עיון באותן תכליות יצביע על כך שאין מדובר בתכליות נקודתיות הנוגעות בפרט כזה או אחר שבתורה, אלא בתכליות מערכתיות המשתרעות על היקף חייו של האדם מישראל ועל עם ישראל. אמנם, ניתן להגיע לתכליות אלו באמצעות קיום מצוות ספציפיות, אך ניתן להגיע אליהן גם באמצעות מעשים שמחוץ למערכת המצוות (למשל: ניתן לזכור את יציאת מצרים לא רק באמצעות חג הפסח אלא גם באמצעות הקידוש על היין בשבת, או באמצעות קריאת פסוקים ומאמרים העוסקים בענין זה). נסיון לייצר קונקרטיזציה של התכליות היה בהכרח מגמד אותן אל תוך מה שכלול בהן באופן מפורש, באופן שהיה מפספס את האפשרות להגשמת תכליות אלו גם באמצעים נוספים, חוץ-מצוותיים.
ראו במאמרו של הרב נחום אליעזר רבינוביץ, שיטת הרמב"ן והרמב"ם במצות ירושת הארץ, תחומין ה, 180: "נמצינו למדים שכל דבר שהוא מטרה ותכלית למצוות בהכרח הוא כללי יותר ואינו מוגבל לפרט או פרטים מסוימים שניתן לזהות בדיוק מה מהווה קיום המצווה ומה ביטולה. ... גילה הכתוב כי תכלית מסוימת רצויה היא. נמצא כל המקדם תכלית זו אף הוא רצוי. הואיל ומי שצווה על המצוות רוצה במטרות הללו – הכי אין ברצון זה כדי לחייב אותנו?".
עדכוני מכס ורגולציה
