גיל נדל משרד עורכי דין

 

צו - המצוות בפרשה: "שכבוד הוא לקרבן שיאכלוהו משרתי ה' בעצמם ולא שיתנוהו לפחותים לאוכלו" (תש"ע)

עוד בנושא
ויקרא – "הר סיני, אוהל מועד ומה שביניהם" (תשע"ז).
בחוקותי - מודע נדחקה פרשיית ההקדשות לסוף ספר ויקרא? (תשע"ו)
קדושים - למה פוצלה פרשיית העריות לשני חלקים (תשע"ו)
תזריע - תיקון או הפרדה וסילוק? על שני מודלים של התמודדות עם טומאה (תשע"ו)
עוד בנושא
בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ה)
תזריע – מצורע: קיסמו של לוג השמן של המצורע (תשע"ה)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ד)
קדושים - דברים שהוצאו מהקשרם–על גלגולן של עשרת הדיברות בפרשת קדושים (תשע"ד)
בהר בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ג)
אמור - מספיחי הרפורמה (תשע"ג)
אחרי מות קדושים - לא לוקחים סיכון (תשע"ג)
תזריע מצורע - פותחים דף חדש - (תשע"ג)
שמיני - יומן אירועים (תשע"ג)
צו - מילואי הכוהנים: מדוע היה צריך לשנות את התוכנית המקורית? (תשע"ג)
ויקרא - תורת הקרבנות: סגירת מעגל כאובה (תשע"ג)
בחוקותי - ההפתעה הגדולה ( תשע"ב)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ב)
אמור - "מיום הביאכם את עומר התנופה" או "מהחל חרמש בקמה"? על גלגוליה של ספירת העומר (תשע"ב)
אחרי מות - קדושים-על גלגולו של יום הכיפורים בעקבות חטא נדב ואביהוא (תשע"ב)
תזריע מצורע - השלמה ממקום של אי ודאות (תשע"ב)
צו - זאת תורה העולה: שילוב הרמוני או דיסוננס צורמני (תשע"ב)
ויקרא - "באוהל מועד או בהר סיני" (תשע"ב)
בחוקותי - "והקימותי את בריתי אתכם" - מה התחדש בברית החדשה?(תשע"א)
בהר סיני -"וכשנתרצה הקב"ה למשה בלוחות שניות ציוהו בברית חדשה"(תשע"א)
אמור - "ממחרת השבת" – שבת בראשית או יו"ט ראשון של פסח? (תשע"א)
קדושים - עשרת הדיברות של פרשת קדושים -(תשע"א)
מצורע - מי יפצח את הקוד של 'תורת המצורע ביום טהרתו'? (תשע"א)
תזריע - מדוע כתיבת פרשיית הצרעת נעשית בדילוגים? (תשע"א)
שמיני - מסייעיו של אהרון הכהן (תשע"א)
צו - "טקס חניכת הכהנים – אירוע שכשל ותכלית שלא התממשה (כמעט) " (תשע"א)
ויקרא -"הקרבנות - עידן של אי וודאות ואי בהירות" (תשע"א)
בהר סיני - המצוות בפרשה: קידוש היובל (תש"ע)
אמור - המצוות בפרשה: איסור חדש (תש"ע)
אחרי מות - קדושים - המצוות בפרשה: שליחת יד בממון הזולת (תש"ע)
תזריע-מצורע - המצוות בפרשה: חזרה מדורגת לחיים הנורמליים (תש"ע)
שמיני - המצוות בפרשה: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, ולא תיטמאו בהם" (תש"ע)
ויקרא - המצות בפרשה: מנחת החוטא (תש"ע)
בהר בחוקותי - המצוות בפרשה: "והארץ לא תימכר לצמיתות" – איסור או תיאור מצב? (התשס"ט)
אמור - המצוות בפרשה: ציוויים ותכנים (התשס"ט)
אחרי מות - המצוות בפרשה: מצוות, מעשים ותכליות (התשס"ט)
תזריע מצורע - המצוות בפרשה: טהרה וכפרה (התשס"ט)
שמיני - המצוות בפרשה: הימנעות ממאכלות אסורות - לפעול בשקידה ולא להתרשל (התשס"ט)
צו - המצוות בפרשה: "אש התמיד – אף על פי שהאש ירדה מן השמים, מצוה להביא אש מן ההדיוט" (התשס"ט)
ויקרא - המצוות בפרשה: הקרבן והמלח (התשס"ט)
בחוקותי - המצוות בפרשה: ירדה תורה לסוף מחשבת האדם (התשס"ח)
בהר - המצוות בפרשה: האם קיימים ציוויים כפולים בענין מלאכה בשביעית? (התשס"ח)
אמור - המצוות בפרשה: קידוש ה' וחילול ה' (התשס"ח)
קדושים - המצוות פרשה: מדוע הציווי "קדושים תהיו" לא נכלל בתרי"ג מצות? (התשס"ח)
שביעי של פסח - המצוות בפרשה: ספירת העומר בימינו ומנין המצוות (התשס"ח)
פסח - המצוות בפרשה: המוקד של ליל הסדר (התשס"ח)
מצורע - המצוות בפרשה: "מצורע ושאר טמאים: אתם לא חייבים להיטהר, אבל הודיעו על מצבכם" (התשס"ח)
תזריע - המצוות בפרשה: לידת בן ולידת בת – טומאה וטהרה שונות, קרבן זהה (התשס"ח)
שמיני - המצוות בפרשה: מצות עשה נטולת מעשה – יש חיה כזאת! (התשס"ח)
זכור - המצוות בפרשה: כמה מצוות כרוכות בעמלק? (התשס"ח)
עוד בנושא

בפרשתנו אנו קוראים על אופן הקרבת המנחה: "וזאת תורת המנחה - הקרב אתה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח... והקטיר המזבח ריח ניחוח אזכרתה לה'... והנותרת ממנה יאכלו אהרון ובניו, מצות תיאכל במקום קדוש, בחצר אוהל מועד יאכלוה".

הציווי האחרון  - שנצטוו הכהנים לאכל את שיירי המנחות  - נמנה כמצוות עשה בספר המצוות לרמב"ם (עשה פ"ח), והסביר את טעם המצוה בעל ספר החינוך: "שכבוד הוא לקרבן שיאכלוהו משרתי ה' בעצמם ולא שיתנוהו לפחותים לאוכלו" (מצוה קל"ג). במלים אחרות, אין מדובר רק בכך שהכהן רשאי לאכול את שיירי המנחה, אלא שהוא חייב לעשות כך, וזאת – לאור חשיבות הקרבן, ועל מנת שאכילת הנותר תיעשה על ידי משרתי ה' ולא על ידי כל אדם. יחד עם זאת, האכילה אינה חלק ממעשה הקרבן.

בכך נבדלת מצוה זו ממצוה דומה, הנזכרת בפרשת תצוה בפסוק "ואכלו אותם אשר כופר בהם", והיא - הציווי שנצטוו הכהנים לאכל את בשר קודשי הקודשים (החטאת והאשם). בשונה מאכילת שיירי המנחה, אכילת בשר הקודשים הינה חלק ממעשה הקרבן, במובן הזה שללא אכילת הבשר על ידי הכהן לא יתכפר לאדם שהביא את הקרבן. וכפי שכתב הרמב"ם בתחילת פרק י' של הלכות מעשה הקרבנות: "אכילת החטאת והאשם - מצות עשה, שנאמר 'ואכלו אותם אשר כופר בהם':  הכוהנים אוכלים, ובעלים מתכפרים".

אלא שאם אכילת קודשי הקודשים היא חלק ממעשה הקרבן ומכפרת המקריב, מדוע יש למנותה כמצות עשה עצמאית, והרי כבר קיימות המצוות של הקרבת קרבן חטאת או של הקרבת קרבן אשם, וענין אכילת הקרבן יהיה חלק מהן! (זוהי עמדת הרמב"ן בהשגותיו על הכלל הי"ב לספר המצוות של הרמב"ם.)

התשובה לכך היא שעל אף שבאמצעות אכילת קודשי הקודשים מתכפרים בעלי הקרבן, עדין קיימת חובה שדווקא הכהנים יאכלו את הקרבן ולא מישהו אחר, בשל גדולתו וחשיבותו של הקרבן, ולענין הזה מכוונת המצווה, ולא לענין הכפרה.

כראיה לכך שחובת הכהן לאכול את בשר הקרבן הינה מנותקת מענין כפרת הבעלים נביא את השאלה הבאה: האם הכהנים מחוייבים לאכול את הקרבנות הקרויים קודשים קלים, שבהם האכילה אינה תנאי לכפרה, או שהאכילה במקרים כאלו היא רשות? מצד אחד לא מצאנו בתורה ציווי המורה על אכילתם, ומצד שני אין סיבה הגיונית שדינם יהיה שונה משיירי המנחה.

והנה, הרמב"ם במשנה תורה קבע כי אכילת הקודשים הקלים גם היא חובה, והיא נכללת ביחד עם מצות אכילת קודשי הקודשים. מכאן אנו למדים כי חובת אכילת בשר הקרבנות על ידי הכהנים, בין אם מדובר באכילת קודשי קודשים ובין אם מדובר בקדשים קלים, אינה נובעת מכך שהבעלים מתכפרים באכילה, אלא בשל חשיבות הקרבן לה', שראוי שיאכל על ידי משרתיו הכהנים, שכן "כבוד הוא לקרבן שיאכלוהו משרתי ה' בעצמם ולא שיתנוהו לפחותים לאוכלו".

 

 

שבת שלום,

גיל נדל