הר סיני – מבט מחודש
הפתיח של פרשתנו - "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור" – מעורר שתי שאלות לא פשוטות: מתי בדיוק דבר ה' אל משה את הדברים הללו המובאים בפרשתנו, ומדוע הדברים הובאו דווקא כאן ולא במקום אחר?
נסביר: אנו יודעים שמשה עלה להר סיני יותר מפעם אחת: הפעם הראשונה היתה במעמד הר סיני המופלא, שניתן בנוכחות כל העם: "וירד ה' על הר סיני...ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה" (שמות יט, כ). מעמד הר סיני הסתיים בכריתת ברית שבעקבותיה עלה משה אל ההר פעם אחת נוספת: "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם... ויעל משה אל הר הא-להים" (שמות כד, יב-יג). ואולם בכך לא הסתיימו העליות להר, שהרי לאחר שמשה יורד מהר סיני עם הלוחות ורואה את העגל והמחולות - הוא שובר את הלוחות ועולה להר סיני לקבל את הלוחות השניים, הפעם באופן דיסקרטי בהרבה: "ויאמר ה' אל משה... ועלית בבוקר על הר סיני ונצבת לי שם על ראש ההר, ואיש לא יעלה עמך... הנה אנוכי כורת ברית - נגד כל עמך אעשה נפלאות". כעת שאלתנו ברורה בהרבה: מתי נאמרו למשה הדברים האמורים בפרשתנו: בשתי העליות הפומביות הראשונות או בברית השניה?
שאלת הבאת הדברים דווקא כאן בסוף ספר ויקרא מטרידה לא פחות, שכן האמור בספר ויקרא, עד פרשתנו, נאמר למשה מאוחר יותר מהעליות השונות להר סיני. חלק מהדברים שבספר ויקרא נאמרו באוהל מועד ("וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור") - דהיינו הרבה לאחר חטא העגל וכריתת הברית השניה, וחלקם אף מאוחר יותר – "אחרי מות שני בני אהרון". ואם כך, מדוע הבאתם של דברים מוקדמים נדחתה לשלב מאוחר יותר?
השאלות שהובאו לעיל נדונו רבות. התשובה לשאלה הראשונה נתונה במחלוקת בין הקדמונים – אבן עזרא (הברית הראשונה) ורמב"ן (לאחר חטא העגל, במסגרת הברית השניה), בעוד שלשאלה השניה ניתנו הסברים מקוריים בדור האחרון (ראו בשיעורים על פרשתנו שהובאו בבית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון), וגם אנו נתרום משהו לענין הזה.
המפתח לפתרון הענין נעוץ בקיומה של אפשרות שלישית - שהדברים הללו לא ניתנו למשה באחת העליות להר סיני, אלא כאן ועכשיו, לאחר הקמת המשכן, ולאחר מותם של שני בני אהרון. אין לשכוח שבני ישראל נותרו באותו מקום שבו חנו מלכתחילה דהיינו במדבר סיני, נגד הר סיני, ולפיכך כל דיבור של ה' למשה באותו תקופה ניתן בהר סיני, בין אם הדברים ניתנו בעלותו של משה אל ההר ובין אם ה' דיבר עמו באוהל מועד או בכל מקום. בהתאם לכך, אין לזהות את הר סיני דווקא עם מעמד הר סיני, או עם עשרת הדיברות ואף לא עם הברית השניה שלאחר חטא העגל. הר סיני משתרע על טווח רחב בהרבה, עד תחילת מסעיהם של בני ישראל במדבר ליעד הבא, כפי שנקרא בספר במדבר. בהתאם לכך, הדברים הובאו במקומם הנכון, וסדר הבאתם לא שובש. [דברים אלו הובאו כבר על ידי הרמב"ן בפירושו לסוף פרשת צו (לח, ז) אלא שאת השאלה הזאת בחר הרמב"ן ליישב בדרך אחרת].
בכך לא תמו הדברים, שכן כעת תצוץ ותעלה שאלה אחרת, והיא - מדוע נתן ה' למשה את הציוויים בענין השמיטה והיובל דווקא כעת ולא קודם לכן? אכן, גרעינם של דיני השמיטה ניתן כבר במסגרת הברית הראשונה, עוד בטרם חטא העגל: "ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה, והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה... (שמות כג, י-יא), ואלמלא קריסתה של ברית זאת, יתכן והיו הדברים נשארים בגרעינם, שכן הברית הראשונה אופיינה בהסדרים גרעיניים, שבמרכזם עשרת הדיברות, שניתנו בזמן מצומצם ובמקום אחד.
הברית השניה יצרה מהפך בענין זה – ההסדרים איבדו את אופיים הגרעיני והם התפרטו לענפים רבים בעלי פרטים מרובים. אלא שטבעם של הסדרים מפורטים, שלא ניתן לתת אותם באופן מרוכז ומיידי, ומסירתם למשה התפרסה על פני מספר התוועדויות עם ה', כפי שהדברים מובאים בספר ויקרא כולו. השלב הראשון בכריתת הברית השניה נעשה בעלייתו של משה להר סיני עם הלוחות השניים, אך התהליך לא הושלם באותה מסגרת או בסמוך לה (בשונה מהברית הראשונה) אלא לאחר מספר התוועדויות של ה' עם משה, והשלמת כריתת הברית בפרשת בחוקותי. פרשתנו משתלבת יפה במארג זה, והיא כוללת דיון מפורט ומסודר באחד מההסדרים הגרעיניים של הברית הראשונה שכעת הפך להיות מפורט בהרבה.
שאלה טובה בהקשר זה תהיה מדוע עוצבה הברית השניה כפי שעוצבה. על כך נשיב בדברינו לפרשת בחוקותי.
עדכוני מכס ורגולציה
