פסוקי הפתיחה המוכרים של פרשת בחוקותי - "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו...ופניתי אליכם והפריתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם"– אינם יכולים שלא להעלות את השאלה מדוע יש צורך בהכרזה על ברית חדשה שתוקם? מה אינו שלם במצב הנוכחי?
על מנת להשיב על שאלות אלו יש צורך, ראשית, להבין מהו המצב הנוכחי ביחסי ה' – עם ישראל.
בנקודת הזמן הנוכחית, בה עם ישראל חנה בסביבות הר סיני, לפני תחילת המסע לארץ כנען, חווה עם ישראל שני תהליכי כריתת ברית. ברית אחת היא זו שהוצעה במעמד הר סיני הגרנדיוזי – "אתם ראיתם אשר עשיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". ברית זו אושרה לאחר מכן על ידי העם למרגלות ההר, עם בנית המזבח ובנית שתים עשרה המצבות עבור שנים עשר שבטי ישראל. אז שמע העם את כל דברי ה' ואמר "נעשה ונשמע", ובהמשך לכך, כחלק מאותו מהלך, נצטווה העם להקים את המשכן לשם השראה שכינת ה' בעם.
ואולם, ברית זו, ובחירת עם ישראל להיות לה' ממלכת כהנים וגוי קדוש, קרסה בעטיו של חטא העגל, עם הודעת ה' למשה "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם" (שמות לא, י). הודעה זו וניתוקו של ה' מהם הצהירו באופן ברור על מותה של הברית. השתדלויותיו הכבירות של משה נועדו להציל פיזית את העם, וכמובן שלא הצליחו (וגם לא ניסו) להציל את הברית. ובכל זאת, הצליח משה לחזור משה עם מתוה חדש - ברית חדשה ודיסקרטית שנכרתה בחורב: "הנה אנוכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים" (שמות לד, י), ובהמשך: "ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה, כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל" (שם, כז). לא היתה זו ברית רגילה אלא ברית חלקית, מקדמית וזמנית (משהו הדומה ל – "הסדר ביניים"): היא לא היתה הדדית אלא חד צדדית – ועם ישראל בחר במסגרתה לקיים את מצוות ה', אך בחירתו של ה' בעם ישראל טרם התבצעה.
איך מתקדמים מהסדר הביניים להסדר קבע? מהי מפת הדרכים? את הסוגיה הזאת באה פרשתנו להסדיר, והיא מספקת קווים ברורים: אם עם ישראל יקיים את מצוות ה' ובכך ישמור על הברית המקדמית והמותנית, תיכרת ברית חדשה והדדית ("והקימותי את בריתי אתכם"), הדומה לברית חורב הראשונה, שבה ה' יהיה לעם ישראל לא-להים, ועם ישראל יהיה לה' לעם. קשה שלא להתרשם מהדמיון הרב שבין דברי ברית חורב הראשונה - "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש... ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", לבין דברי מפת הדרכים "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם... והקימותי את בריתי אתכם... ונתתי משכני בתוככם... והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לא-להים ואתם תהיו לי לעם".
אילו היה עם ישראל נכנס לארץ ישראל, כמתוכנן, מיד עם תחילת מסעו מהר סיני לארץ כנען, היינו נוכחים לדעת מהמשך האירועים האם אכן הגיע עם ישראל למימוש הסדר הקבע. אלא שבהמשך חלה סטייה חמורה וטראגית מהמתווה המתוכנן (כוונתנו לחטא המרגלים) באופן שהצריך יצירת מתווה חדשה לגמרי. הסדר הקבע המתוכנן נותר כמתווה שמעולם לא מומש, ומענין יהיה לראות באיזו מידה התקרב המתווה שהושג בסופו של דבר למתווה המתוכנן.
עדכוני מכס ורגולציה
