גיל נדל משרד עורכי דין

 

תזריע – מצורע: קיסמו של לוג השמן של המצורע (תשע"ה)

עוד בנושא
ויקרא – "הר סיני, אוהל מועד ומה שביניהם" (תשע"ז).
בחוקותי - מודע נדחקה פרשיית ההקדשות לסוף ספר ויקרא? (תשע"ו)
קדושים - למה פוצלה פרשיית העריות לשני חלקים (תשע"ו)
תזריע - תיקון או הפרדה וסילוק? על שני מודלים של התמודדות עם טומאה (תשע"ו)
עוד בנושא
בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ה)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ד)
קדושים - דברים שהוצאו מהקשרם–על גלגולן של עשרת הדיברות בפרשת קדושים (תשע"ד)
בהר בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ג)
אמור - מספיחי הרפורמה (תשע"ג)
אחרי מות קדושים - לא לוקחים סיכון (תשע"ג)
תזריע מצורע - פותחים דף חדש - (תשע"ג)
שמיני - יומן אירועים (תשע"ג)
צו - מילואי הכוהנים: מדוע היה צריך לשנות את התוכנית המקורית? (תשע"ג)
ויקרא - תורת הקרבנות: סגירת מעגל כאובה (תשע"ג)
בחוקותי - ההפתעה הגדולה ( תשע"ב)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ב)
אמור - "מיום הביאכם את עומר התנופה" או "מהחל חרמש בקמה"? על גלגוליה של ספירת העומר (תשע"ב)
אחרי מות - קדושים-על גלגולו של יום הכיפורים בעקבות חטא נדב ואביהוא (תשע"ב)
תזריע מצורע - השלמה ממקום של אי ודאות (תשע"ב)
צו - זאת תורה העולה: שילוב הרמוני או דיסוננס צורמני (תשע"ב)
ויקרא - "באוהל מועד או בהר סיני" (תשע"ב)
בחוקותי - "והקימותי את בריתי אתכם" - מה התחדש בברית החדשה?(תשע"א)
בהר סיני -"וכשנתרצה הקב"ה למשה בלוחות שניות ציוהו בברית חדשה"(תשע"א)
אמור - "ממחרת השבת" – שבת בראשית או יו"ט ראשון של פסח? (תשע"א)
קדושים - עשרת הדיברות של פרשת קדושים -(תשע"א)
מצורע - מי יפצח את הקוד של 'תורת המצורע ביום טהרתו'? (תשע"א)
תזריע - מדוע כתיבת פרשיית הצרעת נעשית בדילוגים? (תשע"א)
שמיני - מסייעיו של אהרון הכהן (תשע"א)
צו - "טקס חניכת הכהנים – אירוע שכשל ותכלית שלא התממשה (כמעט) " (תשע"א)
ויקרא -"הקרבנות - עידן של אי וודאות ואי בהירות" (תשע"א)
בהר סיני - המצוות בפרשה: קידוש היובל (תש"ע)
אמור - המצוות בפרשה: איסור חדש (תש"ע)
אחרי מות - קדושים - המצוות בפרשה: שליחת יד בממון הזולת (תש"ע)
תזריע-מצורע - המצוות בפרשה: חזרה מדורגת לחיים הנורמליים (תש"ע)
שמיני - המצוות בפרשה: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, ולא תיטמאו בהם" (תש"ע)
צו - המצוות בפרשה: "שכבוד הוא לקרבן שיאכלוהו משרתי ה' בעצמם ולא שיתנוהו לפחותים לאוכלו" (תש"ע)
ויקרא - המצות בפרשה: מנחת החוטא (תש"ע)
בהר בחוקותי - המצוות בפרשה: "והארץ לא תימכר לצמיתות" – איסור או תיאור מצב? (התשס"ט)
אמור - המצוות בפרשה: ציוויים ותכנים (התשס"ט)
אחרי מות - המצוות בפרשה: מצוות, מעשים ותכליות (התשס"ט)
תזריע מצורע - המצוות בפרשה: טהרה וכפרה (התשס"ט)
שמיני - המצוות בפרשה: הימנעות ממאכלות אסורות - לפעול בשקידה ולא להתרשל (התשס"ט)
צו - המצוות בפרשה: "אש התמיד – אף על פי שהאש ירדה מן השמים, מצוה להביא אש מן ההדיוט" (התשס"ט)
ויקרא - המצוות בפרשה: הקרבן והמלח (התשס"ט)
בחוקותי - המצוות בפרשה: ירדה תורה לסוף מחשבת האדם (התשס"ח)
בהר - המצוות בפרשה: האם קיימים ציוויים כפולים בענין מלאכה בשביעית? (התשס"ח)
אמור - המצוות בפרשה: קידוש ה' וחילול ה' (התשס"ח)
קדושים - המצוות פרשה: מדוע הציווי "קדושים תהיו" לא נכלל בתרי"ג מצות? (התשס"ח)
שביעי של פסח - המצוות בפרשה: ספירת העומר בימינו ומנין המצוות (התשס"ח)
פסח - המצוות בפרשה: המוקד של ליל הסדר (התשס"ח)
מצורע - המצוות בפרשה: "מצורע ושאר טמאים: אתם לא חייבים להיטהר, אבל הודיעו על מצבכם" (התשס"ח)
תזריע - המצוות בפרשה: לידת בן ולידת בת – טומאה וטהרה שונות, קרבן זהה (התשס"ח)
שמיני - המצוות בפרשה: מצות עשה נטולת מעשה – יש חיה כזאת! (התשס"ח)
זכור - המצוות בפרשה: כמה מצוות כרוכות בעמלק? (התשס"ח)
עוד בנושא

 

טהרת המצורע, שעליה אנו קוראים בפרשתנו, הינה תהליך מורכב ובלתי שגרתי. בשלב הראשון, ולאחר שהכהן מוצא ש"נרפא נגע הצרעת מן הצרוע", מביא המיטהר שתי ציפורים, עץ ארז, שני תולעת ואזוב, והכהן שוחט ציפור אחת ואת השניה וצפור שניה משולחת לחופשי. בהמשך, מגלח המצורע שערו, טובל וחוזר למחנה, ובתום שבעה ימים מגלח המצורע בשנית את כל שערו וטובל. בסופו של התהליך, ביום המחרת, כעבור שמונה ימים מיום שהצרעת נרפאה, מביא המצורע להשלמת הטהרה את קרבנו, הכולל כבש לאשם, כבש לעולה, כבשה לחטאת, סולת למנחה ולוג שמן.

 

במסגרת תהליך טהרת המצורע מתבצעות שתי הזאות של נוזלים על המצורע. בתחילה, במסגרת השלב הראשון, מזה הכהן מים שבע פעמים על המצורע, ובסוף, במסגרת הבאת הקרבן, מזה הכהן שמן שבע פעמים לפני ה'. הזאה זו הינה ייחודית למצורע ולא מצאנו כמותה בשום מקום בתורה: לא מצאנו הזאה כפולה, ולא מצאנו הזאה משולבת של שמן ומים, ולא מצאנו הזאה של שמן לכיוון אוהל מועד ("לפני ה'").

 

נפרט: את הזאת המים על המצורע קל יחסית להסביר לאור הדמיון בין הזאה זו לבין הזאת מי נדה על טמא מת שנטהר מטומאת מת (במדבר יט). באותו ענין מזים מי נדה (מי אפר שריפת פרה אדומה) על הטמא, ביום השלישי והשביעי לתהליך הטהרה. הזאה זו מאפיינת חזרה לחיים, בין אם מדובר בטמא הרוצה להיטהר מטומאת מת שהיא כמובן ההיפך הגמור מחיים, ובין אם מדובר במצורע המבקש להיטהר מצרעתו שכפתה אותו להתרחק מחברת בני אדם ולשבת מחוץ למחנה, ו – "מצורע חשוב כמת". הזאת המים כמוה, אם כן, כציון חזרה לחיים.

 

לעומת זאת, קשה להסביר את ההזאה השניה  - הזאה מלוג השמן של קרבן המצורע לפני ה'.  מדוע מזים את לוג השמן שמביא המצורע כקרבן על המצורע, ואם כבר מזים אותו, מדוע לפני ה'? אכן, אילו היה מדובר בהזאה של דם קרבן המצורע היה הדבר פשוט יותר להסבר, שהרי מצינו הזאת דם על המזבח במסגרת מספר קרבנות כחלק מהבאת  הקרבן אל המזבח (ראו בספר ויקרא פרקים ד-ה), ועל כן היתה נחשבת בענייננו הזאת דם קרבן המצורע כחלק ממעשה קרבן המצורע. אלא שבעניינו של המצורע קורה דבר אחר: מתבצעת הזאה של שמן, אשר היא, ודווקא היא, נעשית לפני ה'. מדוע? מהי תכלית הזאה זו?

 

וכאן מצפה לנו הפתעה. הפתעה – שכן על הזאה של שמן קראנו במקום אחר בתורה, בסיטואציה השונה באופן קיצוני מעניינו של המצורע, והיא הזאת שמן המשחה על הכוהנים לצורך הקדשתם לעבודתם: "ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח, ויז על אהרון על בגדיו, ועל בניו ועל בגדי בניו איתו ויקדש את אהרון את-בגדיו, ואת בניו ואת בגדי בניו איתו" (ויקרא ח).

 

האם נוכל להרהיב עוז ולהציע שלוג השמן של המצורע שקול כשמן המשחה שבו נמשח הכהן הגדול, כלי המשכן וממנו היזו על הכהנים? האם נוכל להעלות על הדעת את קיומם של קשר ודמיון בין הקדשת הכהנים לחזרתו של המצורע אל המקדש?

 

אכן כן ! להבנתנו, משמש השמן בשני המקרים כאמצעי להקדשה. הזאת שמן המשחה על הכהנים מקדישה את הכהנים לעבודת הקודש במשכן, ומעבירה אותם מסטטוס של אדם רגיל וסטטוס של משרת ה' במשכן. הזאת לוג השמן של המצורע לפני ה' מקדישה אותו מחדש למילוי משימותיו כאדם נורמלי החי בעולמו לאחר תקופה ארוכה שבה הופרש מחברת בני אדם, ישב בדד מחוץ למחנה, ונחשב כמת.

 

כך נוצר לו תהליך דו שלבי אצל המצורע: הזאת המים על המצורע משנה את הסטטוס שלו מאדם מת ומנודה לאדם שחזר לחברה, והזאת השמן מקדישה אותו מחדש למילוי משימותיו ויעודו ומאפשרות לו להעלות אל הקודש.

 

ובכל זאת, הבדל אחד גדול נותר בין הזאת השמן של הכהן לבין הזאת השמן של המצורע, הבדל אשר מסמל את הפער העצום הקיים בין הכהן למצורע. בעוד ששמן המשחה מוזה על הכהנים,  השמן של המצורע מוזה דווקא לפני ה' (אל פתח אוהל מועד – אב"ע). מדוע? אין זאת אלא משום שהכהן מגיע ממקום עצמי טהור והקדשתו מוסבת אל עצמו ומרימה אותו שלב אחד גבוה יותר. לפיכך הזאתו והקדשתו חוזרות אליו. המצורע, לעומת זאת מגיע ממקום טמא, והוא מבקש לפתוח דף חדש לגמרי בחיים. בכגון זה, הקדשתו חייבת להתעלם מעצמיותו, למחוק אותה, ולקחת את המצורע החוצה מעצמו אל מקום חדש לגמרי – אל לפני ה'.

 

על סימליות מפתיעה אחרת שבתהליך חזרתו של המצורע לחיים ראו במאמרנו שפורסם ב"לעילא" לפני שנתיים, כאן: http://ybm.org.il/upload/lehela/5773/tazriapdf.pdf