גיל נדל משרד עורכי דין

 

תזריע - תיקון או הפרדה וסילוק? על שני מודלים של התמודדות עם טומאה (תשע"ו)

עוד בנושא
בהר – עבודה לשם חיים (תשפ"ב)
אמור -תיקון עולם (תשפ"ב)
קדושים - להיות קדושים כאן ועכשיו (תשפ"ב)
קדושים – הגירסה ההפוכה של מעמד הר סיני (תשע"ט)
עוד בנושא
אחרי מות - המצוות בפרשה: מצוות ותכליות (התשע"ח)
ויקרא – "הר סיני, אוהל מועד ומה שביניהם" (תשע"ז)
בחוקותי - מודע נדחקה פרשיית ההקדשות לסוף ספר ויקרא? (תשע"ו)
קדושים - למה פוצלה פרשיית העריות לשני חלקים (תשע"ו)
שמיני - להוביל או לשתף? (תשע"ו)
בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ה)
תזריע – מצורע: קיסמו של לוג השמן של המצורע (תשע"ה)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ד)
קדושים - דברים שהוצאו מהקשרם–על גלגולן של עשרת הדיברות בפרשת קדושים (תשע"ד)
בהר בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ג)
אמור - מספיחי הרפורמה (תשע"ג)
אחרי מות קדושים - לא לוקחים סיכון (תשע"ג)
תזריע מצורע - פותחים דף חדש - (תשע"ג)
שמיני - יומן אירועים (תשע"ג)
צו - מילואי הכוהנים: מדוע היה צריך לשנות את התוכנית המקורית? (תשע"ג)
ויקרא - תורת הקרבנות: סגירת מעגל כאובה (תשע"ג)
בחוקותי - ההפתעה הגדולה ( תשע"ב)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ב)
אמור - "מיום הביאכם את עומר התנופה" או "מהחל חרמש בקמה"? על גלגוליה של ספירת העומר (תשע"ב)
אחרי מות - קדושים-על גלגולו של יום הכיפורים בעקבות חטא נדב ואביהוא (תשע"ב)
תזריע מצורע - השלמה ממקום של אי ודאות (תשע"ב)
צו - זאת תורה העולה: שילוב הרמוני או דיסוננס צורמני (תשע"ב)
ויקרא - "באוהל מועד או בהר סיני" (תשע"ב)
בחוקותי - "והקימותי את בריתי אתכם" - מה התחדש בברית החדשה?(תשע"א)
בהר סיני -"וכשנתרצה הקב"ה למשה בלוחות שניות ציוהו בברית חדשה"(תשע"א)
אמור - "ממחרת השבת" – שבת בראשית או יו"ט ראשון של פסח? (תשע"א)
קדושים - עשרת הדיברות של פרשת קדושים -(תשע"א)
מצורע - מי יפצח את הקוד של 'תורת המצורע ביום טהרתו'? (תשע"א)
תזריע - מדוע כתיבת פרשיית הצרעת נעשית בדילוגים? (תשע"א)
שמיני - מסייעיו של אהרון הכהן (תשע"א)
צו - "טקס חניכת הכהנים – אירוע שכשל ותכלית שלא התממשה (כמעט) " (תשע"א)
ויקרא -"הקרבנות - עידן של אי וודאות ואי בהירות" (תשע"א)
בהר סיני - המצוות בפרשה: קידוש היובל (תש"ע)
אמור - המצוות בפרשה: איסור חדש (תש"ע)
אחרי מות - קדושים - המצוות בפרשה: שליחת יד בממון הזולת (תש"ע)
תזריע-מצורע - המצוות בפרשה: חזרה מדורגת לחיים הנורמליים (תש"ע)
שמיני - המצוות בפרשה: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, ולא תיטמאו בהם" (תש"ע)
צו - המצוות בפרשה: "שכבוד הוא לקרבן שיאכלוהו משרתי ה' בעצמם ולא שיתנוהו לפחותים לאוכלו" (תש"ע)
ויקרא - המצות בפרשה: מנחת החוטא (תש"ע)
בהר בחוקותי - המצוות בפרשה: "והארץ לא תימכר לצמיתות" – איסור או תיאור מצב? (התשס"ט)
אמור - המצוות בפרשה: ציוויים ותכנים (התשס"ט)
אחרי מות - המצוות בפרשה: מצוות, מעשים ותכליות (התשס"ט)
תזריע מצורע - המצוות בפרשה: טהרה וכפרה (התשס"ט)
שמיני - המצוות בפרשה: הימנעות ממאכלות אסורות - לפעול בשקידה ולא להתרשל (התשס"ט)
צו - המצוות בפרשה: "אש התמיד – אף על פי שהאש ירדה מן השמים, מצוה להביא אש מן ההדיוט" (התשס"ט)
ויקרא - המצוות בפרשה: הקרבן והמלח (התשס"ט)
בחוקותי - המצוות בפרשה: ירדה תורה לסוף מחשבת האדם (התשס"ח)
בהר - המצוות בפרשה: האם קיימים ציוויים כפולים בענין מלאכה בשביעית? (התשס"ח)
אמור - המצוות בפרשה: קידוש ה' וחילול ה' (התשס"ח)
קדושים - המצוות פרשה: מדוע הציווי "קדושים תהיו" לא נכלל בתרי"ג מצות? (התשס"ח)
שביעי של פסח - המצוות בפרשה: ספירת העומר בימינו ומנין המצוות (התשס"ח)
פסח - המצוות בפרשה: המוקד של ליל הסדר (התשס"ח)
מצורע - המצוות בפרשה: "מצורע ושאר טמאים: אתם לא חייבים להיטהר, אבל הודיעו על מצבכם" (התשס"ח)
תזריע - המצוות בפרשה: לידת בן ולידת בת – טומאה וטהרה שונות, קרבן זהה (התשס"ח)
שמיני - המצוות בפרשה: מצות עשה נטולת מעשה – יש חיה כזאת! (התשס"ח)
זכור - המצוות בפרשה: כמה מצוות כרוכות בעמלק? (התשס"ח)
עוד בנושא

סוגי הצרעת המטמאת, המוכרים לנו משתי הפרשות הקרובות, תזריע – מצורע, הינם צרעת הגוף, צרעת הבגדים וצרעת הבית.
 
אלא שסדר הדברים בפרשות אלו מעלה תמיהה גדולה. היינו מצפים כי בתחילה יתוארו שלושת סוגי הצרעת, ולאחר מכן אופן ההיטהרות מכל אחד מהן, או, לחילופין, שתינתן סקירה של סוג צרעת אחד וההיטהרות ממנו, וכן הלאה. סקירה שיטתית אינה דבר זר בתורה, ותעדנה על כך פרשיות ויקרא וצו המתארות את סוגי הקרבנות (ויקרא) ואת אופן הבאתם (צו), והביטוי המאפיין סקירה שכזו הינו "זאת תורת ה...", ביטוי המופיע גם בעיניננו.

ואולם, בפועל, נעשתה ערבוביה בהצגת הדברים: בתחילה מספרת התורה על שני סוגי צרעת - צרעת הגוף וצרעת הבגד, ורק לאחר מכן היא עוברת לאופן ההיטהרות מהסוג הראשון (צרעת הגוף); בהמשך היא שבה ומספרת על הסוג השלישי  - צרעת הבית -  והיא חותמת את הדברים בהיטהרות מצרעת זאת (צרעת הבית).
 
מדוע כתיבת פרשיית הצרעת נעשית בדילוגים (שאלת האברבנאל על אתר)? מדוע הופרדה צרעת הבית משאר הצרעות (שאלת הרב יהודה שביב במאמרו במגדים ט"ו(?

הנה הצעתנו להסבר הדברים:
 
צרעת הגוף מציגה לנו סוג אחד של מודל טומאה והיטהרות ממנה - מודל התיקון. בשלב הראשון מדובר בדיאגנוזה: ראיית הנגע על ידי הכהן, הסגרתו במקרה הצורך, וקביעה הניתנת על ידי הכהן בשאלה האם מדובר בצרעת או בנגע טהור. לאחר מכן עוברים לשלב ההיטהרות, הכולל, בראש ובראשונה, את הסתלקותה של הצרעת מגוף האדם, ולאחר מכן תהליך היטהרות מורכב הכולל, בין היתר, טבילה וקרבן (יחד עם טקס הציפורים, האזוב ושני התולעת). למצורע יש תיקון אפשרי, ויש לו תמיד תקוה לשוב למקומו הישן.
 
צרעת הבגד מציגה לנו מודל שונה – מודל ההפרדה והסילוק. גם כאן מדובר בשלב ראשון של דיאגנוזה – הכהן רואה את הנגע, וקובע, במידת הצורך לאחר הסגר, האם מדובר בצרעת או בנגע טהור. אלא שכאן אין שלב שני של היטהרות. לאחר הדיאגנוזה נחתך הדין: אם הנגע טהור – קורע הכהן את הנגע מהבגד, וניתן לעשות שימוש בבגד לאחר כיבוסו. אם הנגע טמא – יש לשרוף את הבגד ואין לו כל תקנה. הנגע יופרד ויסולק.
 
התורה מציגה את שני המודלים באופן שיטתי: בתחילה סוקרת התורה את המשותף לשני המודלים – שלב הדיאגנוזה, ולאחר מכן עוברת לספר על שלב ההיטהרות, הקיים, כאמור, רק בצרעת הגוף.
 
ולמי דומה צרעת הבית? היינו מצפים שצרעת הבית תתנהג כמו צרעת הבגד, דהיינו – דיאגנוזה ברורה וביצוע - טיהור הבית או ניתוצו. אלא שכאן באה ההפתעה: הבית מתחיל להתנהג בצורה אחרת. לאחר הדיאגנוזה הראשונה לא חורצים את דינו של הבית, אלא מפרקים את האבנים הנגועות של הבית ומוציאים אותן אל מחוץ למחנה, מתקנים את הבית, מטייחים אותו, ובודקים האם הבית נרפא. אם הבית נרפא – הכהן מטהר את הבית באמצעות טקס הציפורים המוכר לנו מטהרת המצורע. אם הבית לא נרפא – מנתצים את הבית בדומה לשריפת הבגד.
 
צרעת הבית כוללת, אפוא, את שני המודלים: הן את מודל התיקון, והן את מודל ההפרדה. הבית "חי ונושם" כמו האדם; הוא יכול להירפא ויש לו תקנה. מצד שני, התקווה מוגבלת בזמן: אם הבית לא נרפא – דינו ייחתך והוא ינותץ.

לפיכך דנה התורה בצרעת הבית רק בסוף הדברים, שכן רק לאחר הכרת שני המודלים, הבאים לידי ביטוי בצרעת הגוף וצרעת הבגד, יכולה התורה לדון בצרעת הבית.